פרשנות
חכו עם השמפניות: בהסכם של ארה"ב והאיחוד האירופי יש יותר חורים מהסכמות
למרות שנמנעה מלחמת סחר בין המעצמות, הצדדים גיבשו הסכמות כלליות בלבד ומלאות חורים - מה שצפוי לייצר דרמות של הרגע האחרון לפני החתימה הסופית. אחד החורים נוגע למשל לגובה המכס שיושת על משקאות אלכוהוליים, מגזר משמעותי באירופה שאחראי לייצוא לארה"ב בהיקף של 10 מיליארד דולר בשנה
למרות שנמנעה מלחמת סחר בין שתי המעצמות הכלכליות הגדולות בעולם, עידן חדש נפתח, והוא ייטיב פחות עם הכלכלה הגלובלית.
ההסכמות הכלליות מאוד סביב עקרונות הסכם הסחר החדש בין ארצות הברית לאיחוד האירופי, ובראשן גובה המכסים, הן ההישג המרכזי במסגרת משא ומתן מתמשך שמנהל הנשיא דונלד טראמפ עם העולם, ולו רק בגלל היקף הסחר שעליו הן חלות. המסחר ההדדי בין אירופה לארצות הברית נאמד בכ־1.8 טריליון דולר ומהווה כשליש מסחר העולמי. בה בעת, אין עדיין הסכם חתום, כי אם מסגרת כללית בלבד, הרצופה חורים שחורים. בהינתן המורכבות של הסחר בין המעצמות, אין ספק כי דרמות נוספות יצוצו לפני החתימה הסופית.
ולמרות זאת, העיקרון ברור: המכסים שתשית ארצות הברית על סחורה אירופית יזנקו מ־2.7% בממוצע ב־30 שנים האחרונות ל־15% בממוצע, לרבות פארמה, כלי רכב ומוליכים למחצה — שלושה מגזרים אסטרטגיים לכלכלת אירופה, ובעיקר עבור גרמניה, המעצמה הכלכלית המובילה. בנוסף, האיחוד האירופי התחייב לרכוש מארצות הברית מוצרי אנרגיה בכ־750 מיליארד דולר על פני שלוש שנים ולהשקיע 600 מיליארד דולר במשק האמריקאי, כולל בציוד צבאי. וישנם גם חריגים שעליהם יחול מכס מופחת: מטוסים וחלקי מטוסים, כימיקלים מסוימים וכמה מוצרים חקלאיים — כך בהודעת נציבת האיחוד אורסולה פון דר ליין, שהתקשתה להסתיר את אכזבתה מהמכס הגבוה שהשית טראמפ.
מנגד, טראמפ הבהיר כי המכסים האוניברסליים על מתכות (אלומיניום ופלדה) בגובה 50%, יישארו על כנם. חששות כבדים הציף הרמז של הנשיא לגבי האפשרות של מכסים אוניברסליים שיושתו על תעשיית הפארמה והתרופות, המגזר הקריטי והאסטרטגי ביותר האחראי על כ־23% מהיצוא האירופי לארצות הברית. פון דר ליין לא הסתירה כי בכוונתה להמשיך ולנהל מו"מ פרטני על מגזרים וסחורות מסוימים.
אין ספק שמדובר בשיפור לעומת הסכנה של מלחמת סחר, כאשר ארצות הברית איימה במכסים של 30% והאיחוד האירופי נערך עם מכסי גומלין בשווי כ־109 מיליארד דולר. תנאי הסחר שאירופה קיבלה עתה הם טובים יותר מאלה של יפן, עליה יושתו מכסים של כ־20%. יתרה מזו, האיום במכס של 25% על תעשיית הרכב הגרמנית (שמייצאת לארצות הברית בהיקף של 45 מיליארד דולר) הוסר, לפחות חלקית. הנקודה החשובה ביותר: ההסכמות הכלליות שאליהן הגיעו שתי המעצמות מסירות מידה רבה של אי־ודאות שאפיינה את המערכת הכלכלית הגלובלית מאז הכריז טראמפ על "יום השחרור", מה שיאפשר לחברות האירופיות לשוב להשקיע. זו גם הסיבה שהמסכים בבורסות אירופה נצבעו ירוק היום, בהובלת חברות הייטק ורכבים.
בה בעת, מבחינת אירופה מדובר בהרעה משמעותית ומסוכנת בתקופה של האטה כלכלית, שכן המכס הממוצע יטפס ביותר מ־12%. יתרה מזו, ישנם עדיין חורים שחורים, לרבות גובה המכס שיושת על משקאות אלכוהוליים, מגזר המייצא לארצות הברית בסכום של כ־10 מיליארד דולר בשנה. "זה הכי טוב שיכולנו לקבל", הודתה פון דר ליין. מי שהיטיב לתאר את האירוע היה ראש ממשלת בלגיה, בארט דה וובר, שהדגיש, "זה רגע של הקלה, לבטח לא רגע של חגיגה".
את מזכר ההבנות שהושג יש למסגר בהקשר הנכון, שכן אין מדובר באירוע תלוש וגם לא במהלך כלכלי גרידא. הרי לארצות הברית, כלכלת שירותים במהותה (77%־80% מהיצוא) יש עודף מסחרי בשירותים מול אירופה, והגירעון המסחרי הכללי מגיע לכ־100־150 מיליארד דולר "בלבד". טראמפ משתמש במכסים ככלי פוליטי המהווה חלק מאסטרטגיה חדשה ורחבה הרבה יותר כלפי בעלות הברית העיקריות: "אמריקה תחילה". המכסים הם רק נדבך נוסף, שמייצר התנגשות נוספת מעבר למחלוקות המהותיות: טראמפ כבר צמצם את הסיוע הצבאי האמריקאי במסגרת ברית נאט"ו וחייב את המדינות האירופיות להזניק את השקעתן בביטחון. לכך מתווספים חילוקי דעות קשים סביב המלחמה באוקראינה, וגם עימות חזיתי בסוגיית הרגולציה האירופית על ענקיות הטק האמריקאיות, ובראשן מטא ואפל.
לאחר שבסיומה של מלחמת העולם השנייה התבססה מדיניות החוץ האמריקאית על חיזוק ושיקום אירופה החרבה, תוך הקמת מערכת בינלאומית שתתמוך בכך, העולם, ובעיקר המערב, נכנס עתה לעידן חדש. עידן שבו הברית ההיסטורית כבר איננה מבוססת על ערכים וחזון משותפים, כי אם על אינטרסים לאומיים, כאשר כל נושא נבחן כ"עסקה", ושיתוף הפעולה הוחלף בחוסר אמון. אלה אינן חדשות טובות למערב הליברלי, ייתכן וגם לא לארצות הברית.
