מלחמות סחר: טקטיקה אמריקאית ותיקה שהרבה פעמים פוגעת בממשלים שנוקטים בה
דונלד טראמפ פתח פרק חדש בהיסטוריה ארוכת יומין של מכסים וסכסוכי סחר. הוא ממשיך דרכם של ממשלים עולמיים שביקשו להגן על כלכלת מדינתם בכל מחיר, גם אם התוצאה הסופית לא היתה תמיד לטובתם
נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הבטיח וקיים. ב־1 בפברואר הוא ירה את יריית הפתיחה לפרק השני במלחמת הסחר שלו, עם מכסים דו־ספרתיים חדשים שהושתו על מקסיקו, קנדה וסין, העלולים לתדלק מחדש את האינפלציה העולמית וכבר גררו מהלכי נגד מצד המדינות הנפגעות.
מלחמת הסחר של טראמפ היא רק פרק חדש בהיסטוריה ארוכת יומין של מכסים וסכסוכי סחר. מחוק המכסים סמוט־האולי שנחתם ב־1930 על ידי נשיא ארצות הברית הרברט הובר, כדי להגן על תוצרת חקלאית ותעשייתית בתקופת השפל הגדול, דרך מלחמת הסחר האנגלו־אירית וכלה במלחמת הבננות שהתנהלה בין ארצות הברית לאיחוד האירופי — טראמפ הוא ממשיך דרכם של ממשלים עולמיים שביקשו להגן על כלכלת מדינתם בכל מחיר, גם אם התוצאה הסופית לא היתה תמיד לטובתם.
השפל הגדול הצית מכסים
שנה לאחר פרוץ השפל הגדול, שני הרפובליקנים הפרוטקציוניסטים וויליס האולי וריד סמוט החליטו כי מכסים שהציעו להשית עוד לפני פרוץ המשבר הם הכלי שיסייע כעת בתמרוץ פעילות עסקית בארצות הברית ובאישוש הכלכלה.
אף על פי שתעשיינים בולטים ובראשם טייקון כלי הרכב הנרי פורד פעלו נגד המכסים, החוק התקבל לבסוף והביא לתוצאה הפוכה. בתקופה שבה הדולר החלש עשוי היה להגדיל את פעילות היצוא ולסייע לכלכלה להיחלץ מהמיתון, שותפות הסחר הגיבו עם מכסים פרוטקציוניסטיים משלהן שאותם השיתו על תוצרת אמריקאית. כתוצאה, שיעור האבטלה האמריקאי זינק מכ־9% ב־1930 ל־25% ב־1933.
רק כאשר הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט והקונגרס הדמוקרטי העבירו חוק הסכמי סחר חדש ב־1934, שלמעשה העביר לידי הנשיא את הסמכות הבלעדית לדון במכסים המושתים על שותפות סחר, החלה ארצות הברית לבטל בהדרגה את מכסי האולי וסמוט. לימים, אותו חוק בדיוק הפקיד בידי הנשיא טראמפ את הסמכות להשית מכסים חדשים, מה שמאיים כעת להצית משבר גלובלי חדש.
אירלנד נקמה באנגליה
במקביל למלחמות הסחר שהציתו מכסי סמוט־האולי, אנגליה ואירלנד ניהלו מלחמה משל עצמן, כאשר אירלנד, שזכתה לא מכבר בעצמאות, ביקשה להרחיק את עצמה מהאדונית לשעבר ולעודד פיתוח של תעשייה מקומית באמצעות מדיניות סחר פרוטקציוניסטית. זו כוונה בעיקר נגד אנגליה, שכמובן השיבה מלחמה. ב־1935 הצדדים החריגו פחם ובקר ממדיניות המכסים, אך אירלנד המשיכה במדיניות הסחר האגרסיבית עד שלהי שנות ה־50, מה שפגע בצמיחת הסחר במדינה והביא לשיעורי הגירה נרחבים, שהתמתנו רק כעשור לאחר מכן.
אירופה שלטה בבננות
מלחמות הבננה הוכרזו בתחילת שנות ה־90 על ידי תאגידים רב־לאומיים אמריקאיים והתנהלו דרך אמריקה הלטינית, אך כוונו נגד האיחוד האירופי. המשבר פרץ ב־1993, כאשר האיחוד האירופי נתן גישה בלעדית לשוק הבננות שלו — הגדול בעולם — למדינות האיים הקריביים, רבות מהן מושבות לשעבר של מדינות האיחוד. השיטה: השתת מכסים כבדים על הבננות של אמריקה הלטינית. המכסים הללו פגעו בתאגידים אמריקאיים, שהחזיקו בבעלותם את מטעי הבננות הגדולים באמריקה הלטינית, והם גייסו לצידם את הפוליטיקאים בגבעת הקפיטול. אף שארצות הברית לא נמנתה עם היצואניות המעורבות במשבר, היא ביקשה את סיוע ארגון הסחר העולמי בניהולו. רק ב־2009 הסכים האיחוד האירופי להתחיל להוריד את המכסים בהדרגה, מהלך שנמשך שמונה שנים.
