המלחמה הפילה את אירופה למשבר גז, טראמפ ופוטין יגזרו את הקופון
הזינוק במחירים מגיע בתזמון גרוע במיוחד עבור היבשת, המתחילה לאגור גז לעונה הקרה הבאה ותלויה בו גם לייצור חשמל ולהנעת התעשייה. המרוויחות הגדולות: ענקיות האנרגיה האמריקאיות ותעשיית הגז הרוסית, שתזכה בהקלות בסנקציות. מוסקבה כבר החלה בלוחמה פסיכולוגית
בשנתיים האחרונות חגגה אירופה את מה שנראה כנס האנרגיה שלה. לאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה ב־2022, הצליחה היבשת לבצע תמרון גיאו־פוליטי חסר תקדים: היא נגמלה כמעט לחלוטין מהתלות בצינורות של גזפרום, הקימה מסופי גז טבעי נוזלי (LNG) בקצב שיא, והסתמכה על שוק עולמי פתוח ועל בריתות חדשות. אך בשבוע האחרון המציאות היכתה בפניה בעוצמה מחודשת. המלחמה במפרץ, שהחלה כאירוע אזורי, הפכה בתוך ימים לסיוט האנרגטי של אירופה, במקום שבו היא חשבה שהסיכון כבר מאחוריה.
השבוע הראשון של המערכה נגד איראן סיפק תזכורת כואבת לרגישות של שוק הגז האירופי, כאשר ביום שלישי שעבר הגיעה החרדה לשיאה. מדד ה־TTF (הבורסה ההולנדית המהווה את הייחוס למחיר הגז באירופה) זינק לרמה של כ־66 יורו למגה־ואט שעה - יותר מפי שניים לעומת 31.95 יורו יום לפני פרוץ הקרבות.
יום למחרת נדמה היה שהשוק נרגע מעט, כאשר המחיר צנח ל־48 יורו ואנחת רווחה נשמעה במסדרונות האיחוד האירופי. אולם, היתה זו תקוות שווא. ביום חמישי התהפכה המגמה, ובסוף השבוע כבר חזר המחיר לטפס אל מעבר ל־53 יורו. הזיגזג איננו מקרי. הוא מעיד על שוק עצבני שמתמחר כעת משבר אספקה מבני. התחרות העולמית על כל מטען גז נוזלי חלופי מחריפה, והסוחרים מבינים שהפעם לא מדובר בתקלה טכנית בצינור, אלא בחסימה של עורק אנרגיה עולמי. הגורם המרכזי שמתדלק את הלהבות בבורסות האנרגיה הוא הדיווח הדרמטי של קטאר אנרג'י, שהודיעה על עצירת ההפקה והיצוא בגלל "כוח עליון". המשמעות המשפטית והכלכלית של המהלך היא הקפצת פרמיית הסיכון של כל שוק ה־LNG העולמי.
אירופה נתפסה ברגע הגרוע ביותר מבחינתה - בדיוק בנקודה שבה היא אמורה להתחיל למלא את המאגרים לקראת החורף הבא. האזהרה הקטארית שלפיה גם במקרה של הפסקת אש מיידית יידרשו "שבועות עד חודשים" כדי לשוב למחזור אספקה רגיל, מטילה צל כבד על יכולת היבשת להיערך לעונה הקרה הבאה.
70% מהבתים בבריטניה מחממים בגז
הבעיה האירופית היא שילוב קטלני של לוחות זמנים ומלאים. אירופה מתחילה את המרוץ הנוכחי למילוי המאגרים מנקודת פתיחה חלשה במיוחד. הערכות השוק המעודכנות למרץ 2026 מצביעות על כך שרמת המילוי לא תעלה על 27%, בעוד הממוצע הרב־שנתי לתקופה זו עומד על כ־41%.
כדי לסגור את הפער הזה עד החורף הבא, אירופה זקוקה נואשות לכ־700 מטעני LNG, שהם שווי ערך לכ־67 מיליארד מ"ק גז. כאן נכנס לתמונה האלמנט הפיננסי: עלות תוכנית המילוי מתומחרת כעת סביב 40 מיליארד דולר, זינוק אדיר לעומת הערכות של 26 מיליארד דולר לפני פרוץ המלחמה.
אבל המחיר הוא רק השכבה הראשונה. כדי להבטיח שהמטענים יגיעו לחופי רוטרדם או וילהלמסהאבן בהולנד, אירופה תצטרך לנצח במכרזים את הכלכלות הצומחות של אסיה. המשמעות היא הצעה של מחירי פרמיה שיסיטו ספינות ממסלולן המתוכנן לכיוון מזרח אסיה אל עבר היבשת הישנה. מדובר במלחמת הצעות מחיר שבה הצרכן האירופי הוא המפסיד הראשי.
הגז מהווה את השדרה המרכזית של הכלכלה האירופית כולה, ומלבד ייצור חשמל, משמש גם לחימום ולתעשייה כבדה. הדוגמה הבולטת והמדאיגה ביותר היא בריטניה, שם כ־30% מתפוקת החשמל מיוצרים מגז, ויותר מ־70% מהבתים מסתמכים על גז לחימום.
לבריטניה נקודת תורפה ייחודית: קיבולת אחסון זעומה. בעוד מדינות כמו גרמניה מחזיקות במאגרים תת־קרקעיים עצומים, לבריטניה יש יכולת אחסון המספיקה לכ־12 ימי ביקוש בלבד. במצב כזה כל קפיצה במחיר הגלובלי מתורגמת כמעט מיידית לזינוק בחשבונות החשמל והחימום של הצרכן הקטן, ולסיכון ממשי ליציבות האספקה במקרה של עיכוב במשלוחים.
במערב אירופה כולה, הגז הוא חומר גלם קריטי גם לתעשיות הכימיקלים והדשנים. כאשר מחירי האנרגיה מזנקים, התחרותיות של תעשיית היבשת מול ארצות הברית וסין נשחקת — וזהו בדיוק התרחיש שעליו בונים בקרמלין.
כאן נכנס לתמונה מי שנחשב לשחקן מתוחכם בשוק — נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. רוסיה, שנדחקה אל שולי שוק האנרגיה האירופי, מספקת עדיין כ־12% מהצריכה של היבשת (דרך שילוב של צינורות שנותרו פעילים ומטעני LNG). על רקע המשבר במפרץ, סגן ראש הממשלה אלכסנדר נובאק כבר החל בלוחמה פסיכולוגית והצהיר כי רוסיה תדון בקרוב בעצירה כוללת של יצוא הגז לאירופה.
תמונת המצב הזו משקפת אירוניה כואבת. האיחוד האירופי קבע ממילא לוח זמנים להיפרדות מלאה מהגז הרוסי, כאשר לפי התקנות שאומצו ב־26 בינואר, ייאסר על יבוא LNG רוסי החל ב־1 בינואר 2027. איסור על יבוא גז בצינורות ייכנס לתוקפו בסתיו הבא.
בקרמלין זיהו את המצוקה שנוצרה בגלל המלחמה מול איראן והחליטו להפוך את הקערה. המסר הרוסי לאירופה פשוט: "אם אתם ממילא מתכוונים לחסום אותנו ב־2027, אנחנו נחסום אתכם עכשיו, כשאתם הכי זקוקים לנו". מוסקבה שוקלת להסיט את כל יצוא ה־LNG שלה לאזור אסיה־פסיפיק ולחתום על חוזים ארוכי טווח עם "מדינות ידידותיות", מה שיותיר את אירופה עם חור נוסף של 12% באספקה, בדיוק כשהקטארים יצאו מהתמונה.
ארה"ב אישרה להודו לייבא נפט מרוסיה
מי שנהנית מהמצב היא ארצות הברית, שהפכה לספקית ה־LNG המרכזית של אירופה. בה בעת, אף שהידוק השוק משפר את תנאי המסחר של החברות האמריקאיות, גם ליכולת של וושינגטון לסייע יש תקרת זכוכית. כבר עתה, מתקני ההנזלה האמריקאיים עובדים כמעט במלוא התפוקה, עם יצוא יומי של כ־19 מיליארד רגל מעוקבת ליום. במקרה האופטימי ביותר, ארצות הברית תוכל להגדיל את האספקה ב־2 מיליארד רגל מעוקבת ביום, כמות שלא תחפה על אובדן של כ־10 מיליארד רגל מעוקבת ביום שסיפקה קטאר. גם אוסטרליה, ספקית ענק נוספת, מוגבלת ביכולתה להגביר תפוקה בטווח הקצר. במילים אחרות: ארצות הברית מרוויחה אומנם מהמחירים המאמירים, אבל אין ביכולתה להורידם עבור האירופים.
בתוך הכאוס, נרשם מהלך אמריקאי חריג. בסוף השבוע האחרון אישרה וושינגטון להודו לייבא למשך חודש נפט ומוצרי נפט רוסיים שכבר הוטענו על ספינות, צעד שנועד להרגיע את השוק העולמי. הודו היא מעצמת זיקוק, ואם תמשיך לקבל נפט, היא תוכל להזרים דיזל ודלק סילוני לשוק העולמי ולרכך את עליות המחירים.
אבל, המהלך הזה הוא חרב פיפיות, שכן הוא מבטיח לרוסיה נתיב ביקוש פעיל והכנסות מט"ח גבוהות, בדיוק כשהשוק מתהדק. בשבוע החולף נרשם זינוק חד במחיר הנפט הרוסי, מה שמשפר את כוח המיקוח של מוסקבה, גם תחת משטר הסנקציות המערביות.
למרות הקופון שגוזר פוטין בזכות המלחמה מול איראן, חשוב לבחון את הנתונים הכוללים. לפי משרד האוצר הרוסי, הכנסות הנפט והגז בחודשיים הראשונים של 2026 עמדו על כ־10.56 מיליארד דולר, צניחה של כ־47% לעומת התקופה המקבילה אשתקד. כתוצאה, רוסיה נאלצה לממן פערים תקציביים באמצעות מכירת זהב ויואן מקרן העושר שלה.
מחירי אנרגיה גבוהים הם הדלק של מכונת המלחמה באוקראינה. משמעות הדבר, שרק מלחמה ממושכת במפרץ, שתשמור על מחירים גבוהים לאורך חודשים, תוכל להוות קרש הצלה של ממש לכלכלה הרוסית המדממת.
אירופה נמצאת כעת בנקודת הכרעה. המודל הפוסט־רוסי שבנתה, המבוסס על LNG, התגלה כפגיע ביותר לתהפוכות גיאו־פוליטיות, כאשר כל זעזוע במפרץ מתורגם מיד לעלייה ביוקר המחיה ולשחיקת התחרותיות התעשייתית. בקרב על העצבים שמתנהל כרגע בין בריסל למוסקבה, פוטין קיבל מהמפרץ מתנה לא צפויה: שוק אנרגיה לחוץ שמוכן לשלם יותר, ומרחב גדול מאי־פעם להרוויח מהפחדים של היבשת.
