הסעודים ונטפליקס ניצחו את המערכה, עולם הטניס הפסיד
טורניר “ששת המלכים” שהסתיים אמש בריאד עם פרס של 6 מיליון דולר בגמר, צריך לשמש תמרור אזהרה בוהק לענף. כשהכסף הופך למוטיבציה היחידה של כוכבי־העל, הדרך לשינוי מבנה הענף קצרה: במקום האינטנסיביות של סבבי ה־ATP, מציעים אירועי “אקסקלוסיב” קצרים במימון עתק, והערך הספורטיבי מתפוגג. עבור הסעודים הטורניר מהווה את הספורטוושינג המושלם, ולנטפליקס זו קפיצה לעולם שידורי הספורט החיים
בכל עונה סבב הטניס העולמי אמור להתכנס לשיאו בארבעה גראנד סלאמים היסטוריים, שם נבנות אגדות ונקבעות המורשות. אלא שבשבוע האחרון כללי המשחק נזרקו לפח: תשומת הלב העולמית נמשכה דווקא לריאד, ערב הסעודית. שם, בשידור לייב בנטפליקס – כחלק מההייפ סביב סדרת הדוקו־ספורט המצליחה "Break Point" - התקיים "טורניר ששת המלכים" (Six Kings Slam) שהסתיים אמש בגמר בו ניצח יאניק סינר את קרלוס אלקראז.
זהו אירוע הראווה הכי יקר, הכי שנוי במחלוקת והכי הזוי (וגם, מן הראוי להודות, גם הכי ממכר) שנראה על מגרשי הטניס זה זמן רב. זו כבר לא תחרות צדדית, זוהי הזרקת קוקטייל של כסף גדול, כוכבים ענקיים ובידור נטול מחויבות, שפורצת את כל הסכרים של הספורט המסורתי בדרך בוטה וחסרת בושה.
ההזיה נובעת מריכוז האיכות המטורף שהיה כאן: אלקראז, סינר, נובאק ג'וקוביץ', אלכסנדר זברב, טיילור פריץ וסטפנוס ציציפאס. כמעט כל צמרת הטניס העולמית התכנסה לעימות בן שלושה ימים על פרס שמשנה סדרי גודל ושובר שיאים היסטוריים. זה אירוע ראווה, שאינו מעניק נקודות דירוג רשמיות ואין לו שום משמעות היסטורית, ולמרות זאת – הוא הפך לשיחת היום בענף ולרגע המכונן שבו הטניס חצה את קו הלה־לה־לנד הכלכלי.
עד לפני רגע, שיא פרס הזכייה בגראנד סלאם – פסגת הכבוד והכסף של הענף – עמד על כ־5 מיליון דולר (כפי שקיבל אלקראז על זכייתו באליפות ארה"ב הפתוחה האחרונה). כעת, בטורניר ראווה של שישה שחקנים בלבד – שכל כולו הפקת ענק שיווקית – הוצע פרס של 6 מיליון דולר לזוכה. הדרך לזכייה? שניים עד שלושה משחקים קצרים, בשיטת הטוב משלוש מערכות, שהסתיימו בתוך שלושה ימים בלבד.
המספרים משאירים מאחור כל היגיון ספורטיבי: לכל אחד מהמשתתפים הובטחה רשת ביטחון של 1.5 מיליון דולר רק על העובדה שהסכים לטוס לריאד, מה שהפך את היקף הפרסים ל־13.5 מיליון דולר. כפי שהודה פריץ בציניות שלא הותירה מקום לספק: "אפשר לנצח כאן שני משחקים על המדורגים הבכירים בעולם ולהרוויח 6 מיליון דולר, זה מטורף".
הכנות הבוטה הזו מסמנת את הלב הפועם של הסיפור: הכסף הוא המוטיבציה היחידה, והוא גובר על הכל – על מחויבות לסבב, על לוח זמנים עמוס ובעיקר על יושרה ספורטיבית. הציטוט הכמעט מתנצל של סינר, המדורג שני בעולם, הוא אבן דרך כנה: "זה יהיה שקר אם אגיד לכם שהכסף לא היה מוטיבציה... אנחנו יודעים כמה מונח כאן על הכף. כל שחקן כאן ינסה לנצח כמה שיותר משחקים. זה כמו כל טורניר אחר - חוץ מזה שכאן יש קצת יותר מוטיבציה". “קצת יותר”, אמר סינר במה שעשוי להיזכר כאנדרסטייטמנט המוחץ של השנה.
וזה מוביל אותנו ישירות לזווית הצינית והמרושעת ביותר של ה"סלאם" הזה: התירוצים וההתמסחרות הגלויה של השחקנים. בדיוק בתקופה בעונה שבה הטניסאים הבכירים מלינים על לוח זמנים "ארוך מדי ואינטנסיבי מדי" – ומצדיקים בכך פרישה מאירועים מחייבים – טורניר ששת המלכים הופיע כחבל הצלה מוזהב. אלקראז, לדוגמה, ויתר על טורניר המאסטרס בשנגחאי בגלל פציעה בקרסול, מהלך שעלה לו במיליוני דולרים מ"מאגר הבונוסים" של ה־ATP. אבל אין צורך לדאוג לו יתר על המידה: הצ'ק השמן מריאד ככל הנראה יכסה את ההפסד הזה ואף יותיר עודף שמנמן שיאפשר לו לישון בשקט בלילה.
הביקורות הכבדות מופנות לעובדה שמרבית השחקנים שמשתתפים בטורניר ויתרו בשבועות האחרונים על טורנירים ומשחקים רשמיים בגלל פציעות – אבל לטורניר ה"כסף" הם כשירים לחלוטין, ומוכנים להתמודד גם עם החום הלוהט של ריאד. זה יצר לולאת מילוט מושלמת לקטגוריית כוכבי העילית: הם יכולים להשתחרר מהמחויבויות הקשות והמעייפות של סבב ה־ATP ולגרוף סכום דמיוני בעבור שלושה ימי עבודה קלים יחסית. עבור שחקנים כמו ציציפאס (שנכנס במקום ג'ייק דרייפר הפצוע), מיליון וחצי הדולרים המובטחים הם כסף שמחזיק עונת טניס שלמה.
הכסף הסעודי מנצל בציניות את החולשה המבנית של הטניס – השליטה המפוצלת בין ה־ATP לגראנד סלאמים – ומציע פתרון: לשחק פחות, להרוויח הרבה יותר, ולדלג מעל הבירוקרטיה. מדובר בשימוש בוטה בספורט כ"ספורטוושינג" על ידי ערב הסעודית, שמשתמשת בכסף כדי לקנות לגיטימציה גלובלית באמצעות ענקי ספורט. נטפליקס והמלכים הם רק חלון הראווה.
נטפליקס: על כל הקופה
מעבר לכסף הסעודי, ישנה גם התמונה הגדולה: השידור הבלעדי בנטפליקס הופך את זה לאירוע גלובלי בהפקה של ענקית סטרימינג, וזו תופעה חדשה בשוק הספורט העולמי. עבור נטפליקס זהו הצעד האחרון בדרך להפוך לשחקן מרכזי בשידורי ספורט חיים, והיא עושה זאת בדרך הכי ראוותנית שיש: לוקחת את מיטב השחקנים ומציגה אותם בפורמט קצר, נוצץ ודרמטי, כזה שמלווה בהייפ קולנועי שהיא יודעת לייצר.
ה"Six Kings Slam" אינו רק טורניר ראווה. זוהי נורה אדומה בוהקת וצינית לעתיד הטניס. עבור הטניסאים המובילים "ששת המלכים" חושף אמת פשוטה: הם רוצים יותר כסף, ופחות משחקים. זוהי מגמה שמבקשת לשנות את המבנה של הענף: במקום שבו הדירוג והאינטנסיביות של סבב ה־ATP הם הכללים, מציעים עכשיו אירועי "אקסקלוסיב" קצרים, ממוקדי כוכבים וממומני עתק.
הטניס צועד בדרך מסוכנת: כשהכוכבים הגדולים יעדיפו אירועי כסף על חשבון הטורנירים הרשמיים, מעמדם של הגראנד סלאמים עשוי להישחק, והסבב כולו עלול להתפצל לשתי ליגות: ליגת כוכבי־על עשירה וחסרת אחריות, וליגת ה־ATP הרגילה שבה יתחרו שאר השחקנים. זהו הרגע שבו ענקיות הסטרימינג והכסף הסעודי הכריזו מלחמה סופית על המסורת של ענף הטניס. התוצאה הסופית של המלחמה עוד רחוקה, אך הזכייה בגמר אמש בריאד, כמו גם המיליונים המובטחים לכל המשתתפים, מבהירים לכולנו לאן נודד הכוח האמיתי, וכיצד נראה העתיד כשהכסף הוא המלך הבלתי מעורער והסטרימינג הוא הכתר.
