פרדוקס הנפט: מדוע המחירים לא מזנקים למרות המצור בהורמוז?
אספקת הנפט נפגעה, אבל השוק אינו משדר פאניקה. הסיבה: ארה"ב מגדילה יצוא על חשבון מלאי החירום, וסין מצמצמת יבוא ומפחיתה את התלות בבנזין. ביום שאחרי המשבר, חזרה סינית לשוק עלולה להצית זינוק במחירים
שוק הנפט מתנהל בשבועות האחרונים תחת פרדוקס. מצד אחד, מצר הורמוז, מנתיבי האנרגיה החשובים בעולם, משובש בשל מלחמת איראן, דבר שהביא לפגיעה היסטורית באספקת הנפט. מצד שני, מחירי הנפט אומנם גבוהים, כ־93 דולר לחבית מסוג ברנט, אך אינם משקפים פאניקה מלאה.
במצב רגיל, שיבוש ממושך באחד מצווארי הבקבוק החשובים היה אמור לדחוף את המחירים לרמות גבוהות בהרבה. העובדה שזה לא קרה אינה מעידה על רגיעה אמיתית, אלא על שני כוחות זמניים שמחזיקים את השוק מעל המים: ארצות הברית מרוקנת מלאים במהירות ומגדילה יצוא, וסין, יבואנית הנפט הגדולה בעולם, קונה הרבה פחות.
זהו מצב שברירי המבטא שוק שנשען על מנגנוני בלימה זמניים. בשבוע שהסתיים ב־29 במאי ירדו מלאי הנפט המסחריים בארצות הברית ב־8 מיליון חביות, ל־433.7 מיליון, כ־3% מתחת לממוצע העונתי בחמש השנים האחרונות. במקביל, יצוא הנפט טיפס לכ־5.9 מיליון חביות ביום, מהרמות הגבוהות אי־פעם. המשמעות: ארצות הברית הפכה לספקית החירום של השוק העולמי בזמן שהמלאים שלה נשחקים.
גם הנתון הרחב יותר מדגיש את עומק הלחץ. מלאי הנפט ומוצריו בארצות הברית ירד לרמה הנמוכה ביותר מאז 2004, נתון המראה שהמשבר לא מתבטא רק בירידה במלאי מסחרי של נפט גולמי, אלא בשחיקה רחבה יותר. במקביל, העתודה האסטרטגית לנפט, שנועדה למצבי חירום, הפכה לכלי מדיניות לבלימת מחירים. שימוש כזה יכול לקנות זמן, אבל לא יחליף את הורמוז.
אובדן של מיליארד חביות
סוכנות האנרגיה הבינלאומית מעריכה, כי השיבושים במזרח התיכון יצרו אובדן של יותר ממיליארד חביות אספקה, וכי יותר מ־14 מיליון חביות ביום נותרו מושבתות או חסומות. אלו אינם מספרים של אי־נוחות לוגיסטית, אלא ביטוי למשבר גלובלי. לכן, השאלה המרכזית איננה מדוע הנפט יקר, אלא מדוע הוא לא יקר עוד יותר.
כאן נכנסת סין לתמונה. במשך שנים היה ברור שכל משבר במזרח התיכון יתורגם במהירות ללחץ אדיר מצד בייג'ינג, משום שסין תלויה ביבוא עבור כ־70% מצריכת הנפט והיתה הלקוחה המרכזית של חלק גדול מהנפט האיראני. הפעם, קרה דבר אחר: סין צמצמה רכישות. לפי נתוני המכס הסיני, יבוא הנפט באפריל ירד ל־38.5 מיליון טונות, כ־9.37 מיליון חביות ביום, הרמה הנמוכה ביותר מאז יולי 2022. נתוני מעקב ימיים מצביעים על ירידה נוספת במאי, לכ־6.4-7.5 מיליון חביות ביום.
בייג'ינג לא מצילה את שוק הנפט, אלא מגינה על עצמה. במשך תקופה ארוכה סין צברה מלאים, בין השאר כשמחירי הנפט היו נוחים יותר וכשניתן היה לרכוש חביות מוזלות מרוסיה ומאיראן. כעת, מול מחיר גבוה, שיבושי אספקה וסיכון ימי במפרץ, היא יכולה להרשות לעצמה להישען על המלאים. באפריל ירד עיבוד הנפט לכ־13.3 מיליון חביות ביום, הרמה הנמוכה ביותר מאז אוגוסט 2022. בנוסף, סין הגבילה יצוא של מוצרי נפט, כולל דיזל ודלק סילוני, כדי לשמור על אספקה לשוק המקומי.
אבל החידוש החשוב יותר איננו טקטי אלא מבני. חלק מהירידה בביקוש נובע משינוי בהתנהגות הצרכנים, כאשר רכבים חשמליים, רכבות מהירות ותחבורה ציבורית מפחיתים בהדרגה את התלות הסינית בבנזין. כך, בחופשת ה־1 במאי נרשם זינוק שנתי של יותר מ־50% בטעינת רכבים חשמליים בכבישים המהירים. במקביל, נסיעות ברכבת עלו והתנועה האווירית ירדה. המשמעות היא, שמחיר נפט גבוה לא רק יוצר קושי לצרכן הסיני, אלא גם מאיץ מעבר שכבר נמצא בעיצומו. כאן נמצאת נקודת המפנה האפשרית. בכל משבר נפט בעבר, ההנחה היתה שהביקוש יחזור כמעט במלואו כשהמחיר יירד או נתיב האספקה ייפתח מחדש. הפעם, לפחות בסין, חלק מהביקוש עשוי שלא לחזור. לכן, מלחמת איראן עשויה להיזכר לא רק כאירוע שהקפיץ מחירים, אלא גם כאירוע שהאיץ את שחיקת הביקוש לנפט בתחבורה.
עומק התלות הסינית ביבוא
עם זאת, אין פירושו שעידן הנפט הסתיים. התעשייה, התעופה, הפטרוכימיה והצורך למלא מחדש עתודות אסטרטגיות ימשיכו לתמוך בביקוש משמעותי. אם התנועה בהורמוז תנורמל שוב ואם סין תחדש מלאים בקצב מהיר, ייתכן שהשוק יראה גל ביקוש מחודש שידחף מחירים מעלה. אם בטווח הקצר ירידה בביקוש הסיני מרככת את המחסור, בטווח הבינוני חזרה סינית לשוק עלולה להצית מחדש את המחירים.
לכן, השאלה החשובה כבר איננה כמה נפט חסר לשוק, אלא כמה מהביקוש שאבד יחזור. המשבר הנוכחי בוחן לא רק את עמידות שרשראות האספקה, אלא גם את עומק התלות של סין בנפט מיובא. בטווח הקצר, העולם נשען על ארצות הברית שמרוקנת מלאים ועל סין שקונה פחות. בטווח הארוך, הוא מציב שאלה רחבה יותר: האם הצרכן הגדול ביותר של העשור האחרון מתחיל להפחית את תלותו בנפט מהר מהצפוי.
