"סלט ערבי לצד צ'יפס אמריקאי": העולם של הפשוטע מגיע לכאן 11
אחרי מיליון עוקבים, אינספור ממים ושפה משלה, "הפשוטע" יוצאת מהרשתות ומקבלת סדרה בכאן 11 שעולה היום. זו חגיגה פרועה של קיטש, טראש ונוסטלגיה לשנות האלפיים, שמזמינה את הצופים "לרדת איתנו אל מחילת הארנב", אומר הבמאי דן מסר
במשך כשמונה שנים היא חיה ברשתות בלבד — פרסונה שיוצרהּ בר אלמליח־דונצוב הגדיר בעבר כ"רווקה נצחית בת 22, שיוצאת כל יום עם מישהו אחר, בזבזנית, לא אחראית, עצלנית, מאחרת כל הזמן". פרודיה מהלכת על תרבות הפופ הישראלית ובכלל חובבת טראש, שכל פוסט שלה גורף עשרות אלפי לייקים. בין מם למם, הפכה הפשוטע העמוד לתופעה תרבותית של ממש — עם קודים, הומור ושפה ייחודית משלה. עכשיו, עם מעל מיליון עוקבים בכל הפלטפורמות, היא חורגת סופית מהרשת והופכת לסדרת טלוויזיה שעולה היום בכאן 11. במעבר למסך היא לובשת דמות חדשה: בת אל (בצי), שנזרקת מהחתונה שלה ומגלה שהיא רווקה בפעם הראשונה מאז התיכון.
על הגרסה הטלוויזיונית אחראי אלמליח־דונצוב, שחבר לאושרית סרוסי ולחן רוטמן, מכותבי "זאת וזאתי" ויוצרי "חנאל ומכבית", לבמאי דן מסר, לאורי גרוס ולטדי הפקות. הסדרה נפתחת כשבצי (סרוסי, שגם מגלמת את הגיבורה) מתאבלת על ביטול החתונה והפרידה מנהוראי, החבר שאיתו היא בזוגיות מאז הטיול השנתי של כיתה י"א. היא פותחת אינסטגרם אנונימי בשם "הפשוטע" כדי לעקוב אחריו, ובהמשך אפילו עוברת מהפריפריה לתל אביב בעקבותיו. היא נרשמת ללימודי תקשורת ("כי אני תקשורתית") במכללת סבידור מרכז הפיקטיבית, וחולקת דירה בתל אביב עם שתי החברות הכי טובות שלה, טימור (כרמל נצר) ונופר (ניב שטרית). הן נתקעות עם שותף רביעי, טופז (חן רוטמן), בעל תסרוקת הקסדה ומנהגים משונים עם עגבניות. וכדי שיהיה עוד יותר מעניין — בעל הדירה הוא ערן זרחוביץ'. בכלל, הסדרה שופעת תפקידי אורח מפתיעים ומשעשעים, ועוד עליהם בהמשך.
מסר (37), הבמאי, העורך הראשי ואחד התסריטאים, מגדיר את הסגנון של הסדרה החדשה בת תשעת הפרקים "קצת סלט ערבי עם גבינה אמריקאית, או יותר נכון וטעים – סלט ערבי לצד צ'יפס אמריקאי. הכל דנ"א של הפשוטע, דרמה טורקית ושנייה אחרי זה אימה אמריקאית". הוא מיוצרי "האחיין שלי בנץ", וביים מערכונים וסדרות רבות – ממערכונים ב"ארץ נהדרת"ועד "מי שמע על חווה ונאווה". הסגנון שלו ניכר גם כאן: מצחיק, מהיר, שובר את הקיר הרביעי ועמוס בציטוטים תרבותיים מכל הסגנונות. תענוג צרוף.
איך הופכים אושיית רשת כמו "הפשוטע" לסדרת טלוויזיה? איך פיצחתם את זה?
"עיקר המשימה זה ההוויה. הרעיון לסדרה מסתובב כבר המון שנים. אני הצטרפתי מאוחר. הכרתי את בר רק מהעמוד שלו, שתמיד מצחיק אותי. לו היה רעיון לסדרה, וגם לאושרית וחן היה. יחד עם טדי הפקות ואורי גרוס הם הבינו שיש קווים מקבילים, והחליטו לעשות איחוד. בר אמר לנו שאהב את 'זאת וזאתי', והיה שומע את הקול של מילעל (סרוסי – ר"ק) כשהוא כותב את הפוסטים שלו. אנחנו מדברים באותו הומור, זה מה שמחבר אותנו. השימוש בתת־ז'אנרים, עולם תרבותי מסוף הניינטיז ותחילת האלפיים".
2 צפייה בגלריה
דן מסר: "אנחנו גם מזמינים את הצופים לחפש אפיקומנים, 'איסטר אגס'. המשחק הזה הוא כלי קומי כשלעצמו"
(צילום: יבגני גשינסקי)
זאת המהות של השפה הטלוויזיונית שלכם?
"כן. ילדות כלל־ישראלית של התקופה הזאת. ארבעתנו מקצוות שונים של הגיל הזה. הוא צעיר יותר, אני מבוגר יותר. אבל גם מבוגרים מאיתנו, שחוו את התקופה הזאת דרך עיניים של מישהו אחר, נגיד של הילדים שלהם, מבינים במה מדובר. לנו היתה מדורת שבט שכללה פופ אמריקאי וישראלי, סרטי קולג' ו'השיר שלנו' - התפריט של כל אדם בגיל הספציפי שחי את האירוע הזה שנקרא ישראל. הלוגו של הסדרה (בסגנון ברבי – ר"ק) לוכד את העולם הזה. מעיין ארליך, שהיא חברה מהתיכון, עיצבה אותו. הוא נראה קצת כמו גורמט, שרשרת חצי לב שמכרו בטיילת באילת, אבל גם קצת מזכיר את 'האלופה', כלומר טלנובלה ועננים וקיטש. הסדרה לא בורחת מקיטש. באופן מודע היא משחקת איתו".
הרפרנסים הם גם בשר ודם - הופעות אורח של כוכבים כמו ערן זרחוביץ', איתי תורג'מן, פסקול שיצא לקראת עליית הסדרה עם שיר של נועה קירל, וכמובן צביקה הדר וגלית גיאת מ"שמש" הם ההורים של בצי.
"הרעיון ברפרנסים, גם כאן וגם ב'אחיין שלי בנץ', הוא אינטראקציה עם הצופים. הרי צביקה וגלית הם זוג כל כך איקוני וכל כך מוכר, שאין כמעט צופה שרואה אותם ולא מיד חושב על 'שמש'. ברגע שאתה רואה את הרפרנס, זה מדליק אצלך משהו במוח. הסדרה מפעילה אותך. היא אומרת 'היי, אנחנו משם'. נוצר משחק בין היוצרים והצופים, אנחנו גם מזמינים אותם לחפש עוד אפיקומנים – כמו ששותפי ל'אחיין שלי בנץ', דרור ויידמן, קורא ל'איסטר אגס' – לשאול את עצמם למה הם שם, ולרדת איתנו אל מחילת הארנב הזאת, לעשות פריז פריים כשטופז מראה את הלפטופ שלו למישהו. אנחנו מסמנים להם 'תחפשו עוד בדיחות ורבדים כי יש פה וזה כיף'. המשחק הזה הוא כלי קומי כשלעצמו. רפרנסים זה פשוט אחד הדברים שאני הכי אוהב בעולם. ארס־פואטיקה או יותר נכון ערס־פואטיקה".
***
בין "המורדים" ל"השיר שלנו": איך הפשוטע הפכה אימפריה?
"כשהייתי בן 22 פתחתי את 'הפשוטע' בפייסבוק", סיפר אלמליח־דונצוב (30) בריאיון ל”לאשה” לפני שנתיים. הוא היה אז דייל קרקע בנתב"ג שלמד הוראה ובכלל תכנן להיות מורה ללשון. "העמוד קם כדי לכתוב בדיחות ונשען בעיקר על תרבות הפופ, תוכניות טלוויזיה כמו 'השיר שלנו', וגם רכילויות וקיסקוסים. זה באמת התחיל כתחביב לכל דבר. העליתי ממים וזה הלך וצבר תאוצה. לא היה לי מושג שזה יגדל ככה". במהלך הזמן העמוד והדמות הפכו לפרנסה של ממש, "התחלתי להרצות בתשלום וגם לכתוב שירים, ולעשות מסיבות של עוקבי הפשוטע".
2 צפייה בגלריה
תמונת הפרופיל של הפשוטע ואלמליח־דונצוב. "תרבות הפופ וקיסקוסים"
(צילום מסך: Instagram, Youtube)
הוא לא תכנן להמציא דמות נשית: "כהומו בן 22 הייתי יוצא עם חברים מהקהילה ודיברנו בלשון נקבה. כשהחלטתי לפתוח עמוד, משהו בעולמות התוכן שלו גרם לי לקרוא לו ככה. אנשים הסיקו שיש פה בחורה ופנו אליי ככה, וזרמתי". התמונה הראשית בעמוד, אגב רפרנסים לתרבות הפופ, היא של השחקנית הארגנטינאית לואיסנה לופילטו מהסדרה "המורדים" עם מסכת קורונה - זכר לתקופת הפריחה של העמוד. כיום הוא נשוי לבן זוגו אורי דונצוב, ולשניים, המתגוררים במודיעין, בת שהביאו בהליך פונדקאות — והחודש נולד להם בפונדקאות תינוק נוסף.
התסריטאי אורי גרוס, מיוצרי הסדרה, מסביר את הייחוד של הפשוטע: "הוא דמות בצייטגייסט. יש מישהי כזאת. הוא נתן קול להרבה אנשים, באחוז גבוה נשים, שמזדהים עם הקול הציני והאותנטי שלו. הוא קצת כמו לימור של אורנה בנאי בשנות ה־90. יש כאלה שנהנים לצחוק עליה ויש כאלה שמזדהים אותה".
איך הוחלט להפוך את הפשוטע לסדרה?
"זה התחיל לפני חמש שנים, כתבתי לבר. הוא היה קול מקורי מאוד, נגיש ומצחיק. שאלתי אם הוא רוצה לעשות מהפוסטים סדרה. הרעיון לא היה להפוך פוסטים לסדרה אלא לקחת את רוח הפוסטים ולהבין מה יש בהם, מה הם אוצרים. החיבור עם אושרית וחן היה טבעי. אהבנו אותם. התברר שגם בכתיבה תסריטאית בר מבריק. היתה הרבה שמחת יצירה".
