ה-NBA מכריזה מלחמה על הטנקינג - אבל האם היא יכולה לנצח?
ה־NBA נאבקת בתמריץ שמעודד קבוצות להפסיד כדי לשפר את סיכוייהן בדראפט. כיום הקנסות נמוכים מדי, מול רווח פוטנציאלי של מאות מיליוני דולרים מסופרסטאר שייבחר בסוף העונה. הקומישינר אדם סילבר מחפש פתרון אגרסיבי ומזהיר כי אם הליגה לא תשנה את המודל, האוהדים יאבדו אמון ועניין
בעונת 2025/26 ה־NBA נראית לעתים כמו ליגה בעלת אישיות דו־קוטבית. בקצה אחד ניצבת בוסטון סלטיקס — מכונה משומנת שהפכה את הניצחון לתהליך כמעט בירוקרטי, צפוי וחסר דרמה. בקצה השני נמצאת סן אנטוניו ספרס, אולי המקום היחיד בליגה שבו המושג "צפיית חובה" עדיין רלבנטי, בעיקר בזכות תופעת טבע אנושית שמצליחה להפוך כל משחק לאירוע. אבל בין שני הקטבים הללו נפער חלל תחרותי מסוכן. חלק גדול מהליגה כבר אינו מנסה לנצח את בוסטון — אלא להפסיד מספיק כדי לזכות בפרס הגדול הבא בדראפט. כאשר הצמרת נראית נעולה והתחתית מציעה סיכוי לשנות גורל, המרכז התחרותי של הליגה פשוט נעלם.
לפני כשבועיים, בכנס MIT Sloan Sports Analytics בבוסטון, הקומישינר אדם סילבר אותת כי הליגה מתקרבת לנקודת רתיחה. "יהיו שינויים מהותיים כבר בשנה הבאה", אמר בנאום שצוטט ב”Sports Business Journal”. לדבריו, הליגה עומדת בפני "סערה מושלמת": מחזור הדראפט הקרוב נחשב לאחד העמוקים והכישרוניים בעשור האחרון, בעוד התחזיות לשנים שלאחר מכן נראות חלשות בהרבה.
המסר עבור מנהלי הקבוצות ברור: אם יש עונה אחת שבה שווה להתרסק — זו העונה. סילבר הודה כי מערכת התמריצים הנוכחית דורשת עדכון דחוף. לדבריו, הדינמיקה של הדראפט הקרוב יצרה מוטיבציה חריגה להפסדים מכוונים — תופעה שלא נראתה בליגה בהיקף כזה בשנים האחרונות.
קנסות זעומים מול פוטנציאל הרווח
ה־NBA כבר ניסתה להילחם בטנקינג באמצעות קנסות. בחודש האחרון נקנסה אינדיאנה פייסרס ב־100 אלף דולר לאחר שהושיבה שחקנים בכירים במשחקים קריטיים. אלא שלפי פרשנים, מדובר באמצעי כמעט חסר משמעות. כפי שציין הפרשן רוברט אוקונל ב-Wall Street Journal, עבור מועדון ששוויו מיליארדי דולרים, קנס כזה הוא לא יותר מ"דמי כניסה".
הפער הכלכלי עצום: השווי הממוצע של קבוצת NBA חצה לאחרונה את 4 מיליארד הדולרים. עבור מועדון כזה, קנס של 100 אלף דולר מהווה כ־0.0025% בלבד משוויו. מול סכום כזה ניצבת האפשרות לזכות בבחירה הראשונה בדראפט — נכס שיכול לשנות את גורל המועדון. סופרסטאר צעיר לא רק משפר את הסיכוי לניצחונות, הוא גם מנוע כלכלי. שחקן כזה עשוי להעלות את שווי הפרנצ'ייז ב־30%-20% בתוך שנים ספורות, למלא אולמות של 18 אלף צופים, להזניק מכירות מרצ'נדייז ולהגדיל משמעותית חוזי שידור מקומיים שמגמדים כל קנס של הנהלת הליגה.
סילבר הודה כי קנסות לבדם אינם פתרון. לדבריו, הליגה שוקלת צעדים דרמטיים יותר — כולל שלילת בחירות דראפט מקבוצות שיפרו את כללי התחרות. אך בכנס סלואן העלה הקומישינר גם רעיון קיצוני בהרבה: ניתוק מוחלט של הקשר בין מאזן הקבוצה לבין סדר הבחירה בדראפט. במצב כזה, קבוצה שהפסידה 60 משחקים לא תהיה בעלת סיכוי גבוה יותר לבחירה הראשונה מאשר קבוצה שהפסידה 40. "זה יבטל לחלוטין את התמריץ לטנקינג", אמר סילבר, אך הוסיף כי מדובר בשינוי רדיקלי שיש לבחון בזהירות.
הצעה לשינוי דרמטי: ביטול הדראפט
רעיון נוסף שנבחן במסדרונות הליגה הוא שינוי דרמטי עוד יותר: ביטול הדראפט לחלוטין. בתרחיש כזה, שחקנים צעירים יהפכו לשחקנים חופשיים, וקבוצות יתחרו עליהם בשוק פתוח תחת מגבלות תקרת השכר. מהלך כזה יחזיר את היתרון לניהול מקצועי איכותי, אך עלול ליצור בעיה חדשה: ריכוז כישרונות בערים הגדולות כמו ניו יורק, לוס אנג'לס ומיאמי. לפי כלכלני הליגה, שווקים קטנים עלולים להישאר ללא יכולת אמיתית להתחרות על הכוכבים הגדולים. סילבר הבהיר כי "אינו פוסל דבר" במאמץ להגן על היושרה של המשחק.
גרג דויל מה-Indianapolis Star תקף את המדיניות הנוכחית בטור חריף וטען כי סילבר צריך להתנצל בפני קבוצות כמו הפייסרס על הקנסות שהוטלו עליהן. דויל הדגיש כי הנהלת הפייסרס ניסתה להישאר תחרותית במשך עשורים, וכי כעת, כשהעונה אבודה באופן מתמטי, זו זכותה המלאה "להוריד את הרגל מהגז" ולתת מנוחה לשחקנים מובילים כמו פסקל סיאקם ואנדרו נמהרד. דויל טוען כי זהו צעד של ניהול סיכונים ובריאות שחקנים, ולאו דווקא ניסיון רמייה.
מנגד, סקופ ג'קסון כתב ב-Chicago Sun Times שכל ניסיון לתקן את הטנקינג לא יעבוד בעונה כזו, פשוט לא יחזור על עצמו "עד שהליגה תכריז על נבחרת ה־NBA 100", רשימת 100 הגדולים בהיסטוריה שצפויה להתפרסם רק בשנת 2046. במילים אחרות, ג'קסון טוען שהפרס בדראפט 2026 הוא נכס נדיר ברמה דורית, ושום ענישה של הליגה לא תצליח לעמוד בפני התמריץ הכלכלי להשיג אותו. לפי ג'קסון, הליגה צריכה להיזהר מ"אכיפת יתר" שתפגע בדינמיקה הטבעית של הליגה בשל פחד רגעי מהפסדים מכוונים.
הנתונים תומכים בחשש שלו: בעונת 2025/26 נרשמה עלייה של 14% במספר הדקות שבהן שחקני חמישייה הושבו על הספסל ברבע הרביעי של משחקים צמודים — בקבוצות שנמצאות מחוץ למאבק הפלייאוף. לפי Wall Street Journal, הטנקינג המודרני כבר אינו מתבצע רק דרך סגלים חלשים, אלא גם באמצעות החלטות טקטיות של מאמנים שמושיבים שחקנים בריאים בזמן אמת. סילבר בוחן גם את מה שהוא מכנה "קווי מצוק" — סעיפים בחוזים שבהם בחירות דראפט מוגנות. מנגנונים אלה עלולים ליצור תמריץ מלאכותי להפסיד משחק אחד נוסף כדי לשמור על נכס אסטרטגי.
משבר אמון עם האוהדים
המשבר הנוכחי מעלה שאלות קשות על עתיד המודל של הליגה. אם קבוצות כמו יוטה ואינדיאנה מעדיפות לשלם מאות אלפי דולרים בקנסות כדי לשפר את סיכוייהן בלוטרי ב־3%-2%, הרי שהקנסות הפכו למס שלטוני ולא לכלי הרתעתי. סילבר מבין כי אם לא יבצע שינוי מבני, הליגה תאבד את אמון האוהדים בשווקים הבינוניים. האוהדים הללו, שמשלמים בממוצע 120 דולר לכרטיס (לא כולל חניה וכיבוד), זכאים לראות קבוצות שנלחמות על כל פוזשן, ולא הנהלות שמחשבות את קיצן לאחור.
בסופו של דבר, המשבר אינו רק מוסרי — אלא גם מסחרי. ליגת ה־NBA היא מוצר בידורי. כאשר הקבוצות בתחתית מנהלות מניפולציות של כדורי פינג־פונג בדראפט, והאלופה הפוטנציאלית כבר ידועה מראש, המוצר מאבד מהמתח ומהערך שלו. האוהדים בשווקים בינוניים כמו אינדיאנה, יוטה או שיקגו אינם משלמים 120 דולר בממוצע לכרטיס כדי לראות הנהלה "מנהלת נכסים". הם רוצים לראות קבוצה שנלחמת על כל פוזשן.
סילבר יודע שהשנה הקרובה קריטית. אם הליגה לא תצליח לשנות את מבנה התמריצים שלה, ה־NBA עלולה להיראות פחות כמו ליגת הספורט הטובה בעולם — ויותר כמו שוק אופציות מתוחכם.
