כלכליסט TV
מצ'ילה ועד אנגליה: האיש שהלך הביתה במשך 28 שנה
קארל בושבי, צנחן בריטי לשעבר, יצא לדרך ב-1998 עם שני חוקים: לא להתקדם בשום כלי תחבורה, ולא לחזור הביתה עד שיגיע לשם ברגל. הוא חצה את מצר ברינג הקפוא, נאלץ לצלוח בשחייה את הים הכספי ואת תעלת למאנש, ובאוקטובר 2026 הגיע לחופי אנגליה, כ-400 קילומטר מבית אמו
ב-1 בנובמבר 1998 יצא קארל בושבי, צנחן בריטי לשעבר בן 29, מפונטה ארנס שבקצה הדרומי של צ'ילה, בדרכו הביתה לאנגליה. ברגל. בכיס היו לו 500 דולר בלבד, והוא קבע לעצמו שני כללים. הראשון: לא להתקדם בשום כלי תחבורה, ותמיד להמשיך מהמקום שבו עצר. השני: לא לחזור הביתה עד שיגיע לשם ברגל. לפי התוכנית המקורית, המסע היה אמור להימשך 12 שנה.
הוא קרא למסע "משלחת גוליית", ואת כל ציודו דחף בעגלה שבנה בעצמו וכינה The Beast ("החיה"). העגלה הזו עברה כמעט כל מה שהוא עבר: מהאזור הארקטי, דרך מדבריות ועד רכסי הרים. היא אפילו נגנבה פעם אחת, אך נמצאה. בקצב של כ-30 קילומטר ביום, במשך שש עד שבע שעות הליכה, חצה בושבי ארבע יבשות וכמעט 30 מדינות.
ג'ונגל, קרח ודוב קוטב
את דרום אמריקה חצה מדרום לצפון, דרך ארגנטינה, פרו, אקוודור וקולומביה. ב-2001 עבר את מעבר דריאן שבין קולומביה לפנמה, הנחשב לאחד מאזורי הג'ונגל המסוכנים בעולם, כשבאותן שנים היה האזור גם זירת לחימה בין מורדי FARC לצבא קולומביה, ובושבי נאלץ להתגנב בין קווי החזית.
משם המשיך צפונה, דרך מרכז אמריקה וארצות הברית, עד אלסקה. ב-2006 הגיע לאתגר הגדול ביותר במסלול: חציית מצר ברינג, כ-90 קילומטר של ים קפוא בין אלסקה לרוסיה כשלצדו דימיטרי קיפר, הרפתקן צרפתי שהצטרף אליו לקטע הזה בלבד. אך הקרח במצר אינו יציב - הוא נשבר לגושים שנסחפים עם הרוח והזרמים, ושוב ושוב הרחיקה אותם הסחיפה מהמסלול. כשהקרח נפתח, השניים שחו בחליפות יבשות בין גושי הקרח. 90 הקילומטרים הפכו ל-240 בגלל הסחיפה, ולקראת סוף הדרך, כשהאוכל עמד להיגמר, הם נאלצו להשליך חלק מהציוד, כולל אחד הרובים שנשאו עמם. לאחר 14 ימים ומפגש אחד עם דוב קוטב הגיעו השניים לחופי רוסיה. בושבי וקיפר היו הראשונים בעת המודרנית שחצו את המצר ברגל.
המכשול האמיתי: פקידים וכסף
אך הקושי האמיתי לא היה הטבע, אלא הבירוקרטיה והמימון.
כשהגיע לרוסיה נעצר בגין כניסה לא חוקית, משום שלא עבר במעבר גבול רשמי. הוא הוחזק במעצר כשמונה שבועות, עד שערעורו התקבל והוא קיבל אישור להמשיך. שנתיים אחר כך פשוט נגמר לו הכסף. את המסע מימן בעזרת משפחתו, תרומות, ספר שכתב ונותני חסות, אבל בעקבות המשבר הכלכלי של 2008 נעלמו נותני החסות והמסע נתקע. בושבי העביר את השנתיים הבאות במקסיקו ורק ב-2010 נמצאו נותני חסות חדשים, ולמסע הצטרפה חברת הפקה שמלווה ומתעדת אותו מאז. ב-2011 חזר לסיביר.
מאוחר יותר, כשלא חודשה הוויזה הרוסית שלו, נאלץ בושבי לעזוב את המדינה. ב-2013, כששהה בארצות הברית, נאסרה עליו הכניסה לרוסיה לחמש שנים. בתגובה עשה את הדבר היחיד שהוא יודע לעשות: הלך. הפעם בכיוון ההפוך, מלוס אנג'לס עד שגרירות רוסיה בוושינגטון, במחאה על האיסור. ב-2014 בוטל האיסור, ובושבי חזר לרוסיה והמשיך במסעו דרך מונגוליה, סין ומרכז אסיה.
אלא שאז הגיע המחסום הבא. בסוף 2019 הגיע בושבי לגבול שבין טורקמניסטן לאיראן, אך לא הצליח להיכנס לאיראן. זמן קצר לאחר מכן פרצה מגפת הקורונה. הוא נאלץ להמתין כמעט חמש שנים, עד שפשוט החליט לשחות. באוגוסט 2024, יחד עם צוות קטן, הוא צלח בשחייה כ-288 קילומטר מקזחסטן לאזרבייג'ן, מסע שנמשך 31 יום. מדי לילה ישן על סירת ליווי, ובכל בוקר חזר למים בדיוק בנקודה שבה הפסיק. בושבי ושותפיו היו הראשונים שחצו את הים הכספי בשחייה.
משם המשיך לאירופה, דרך טורקיה, בולגריה, רומניה, הונגריה, אוסטריה, גרמניה, בלגיה וצרפת. אלא שכללי השהייה באזור שנגן חייבו אותו לצאת ממנו לאחר 90 ימים ולהישאר מחוצה לו 90 יום נוספים. הוא טס למקסיקו, ולאחר מכן חזר בדיוק לנקודה שבה הפסיק ללכת. כך לא הפר את הכלל הראשון שקבע לעצמו.
כשהגיע לחוף הצרפתי, גם המנהרה שמתחת לתעלת למאנש הייתה סגורה בפניו. הוא ביקש לעבור ברגל את 56 הקילומטרים של המנהרה, דרך מנהרת השירות שבין מסילות הרכבת, אך בקשתו נדחתה. אז הוא שחה, שוב. גם האישור לשחייה כמעט לא הגיע: בושבי וצוותו היו בטוחים שכבר קיבלו אותו, ורק כשהתקרבו לחוף התברר שהאישור אינו סופי. לאחר משא ומתן עם הרשויות בצרפת הוא נכנס למים. במשך שלושה ימים צבר כ-20 שעות שחייה בחליפת צלילה. בכל לילה ישן על סירה, ובכל בוקר חזר למים בדיוק מהנקודה שבה הפסיק.
28 שנה בלי לבקר בבית
בכל השנים האלה בושבי לא חזר הביתה, אפילו לא לביקור. כשיצא לדרך, בנו אדם היה בן שמונה. מאז טס אדם לפגוש את אביו ארבע פעמים בלבד. בפעם הראשונה היה בן 14, והשניים נפגשו באלסקה. בשנים הראשונות שמרו על קשר באמצעות מכתבים, ובהמשך עברו לשיחות טלפון ווידאו. "היו תקופות בחיים שבהן אתה פשוט צריך את אבא שלך", אמר אדם, כיום בן 36, לעיתון יורקשייר פוסט.
גם הלב של בושבי שילם מחיר. בריאיון לרשת הקנדית Global News סיפר שהתאהב במהלך המסע ונפגע פעמיים. "כשאנשים שואלים אותי מה הדבר הכי קשה שעשיתי, התשובה היא הנשים", אמר. לדבריו, כל השאר – הטבע והגיאופוליטיקה – היה קל יותר.
לחזור בלי כלום
בתחילת אוקטובר 2026 יצא בושבי מהמים בחוף שייקספיר, ליד דובר, ודרך על אדמת בריטניה לראשונה מאז 1998. על החוף חיכו לו אביו, אחיו וכמה חברים, ולצדם הבמאי ורנר הרצוג וצוות צילום, שמכינים עליו סרט תיעודי. "זה מרגיש טוב, אדמה בריטית מתחת לרגליים אחרי כל השנים האלה", אמר.
עד לאותו רגע עבר בושבי כ-50 אלף קילומטר. לשם השוואה, זה כמו ללכת מאילת למטולה יותר ממאה פעמים.
התוכנית המקורית הייתה מסע של 12 שנה. בפועל, בושבי צפוי לחזור הביתה אחרי 28 שנים, ובלי כלום: כל רכושו נמצא בעגלה שהוא דוחף. "אני חוזר הביתה בלי כלום, מתחיל מאפס", אמר. הנכס שנותר לו הוא הסיפור עצמו: סרט תיעודי, ספר והרצאות.
