סגור
מייקל בלומברג
מייקל בלומברג (צילום: AP/Nariman El-Mofty)

מייקל בלומברג לניו יורק טיימס: ישראל שועטת לאסון

במאמר דעה, כותב מייסד סוכנות המדיה בלומברג וראש עיריית ניו יורק לשעבר כי ״ממשלתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו מסכנת את הבריתות של ישראל ברחבי העולם״. לדבריו, אם נתניהו לא ישנה את דרכו, "הנזק הכלכלי עלול לגרום למחיר ששילמה בריטניה על הברקזיט, להיראות כמו כסף קטן"

מייקל בלומברג, מייסד סוכנות המדיה בלומברג וראש עיריית ניו יורק לשעבר, פרסם בניו יורק טיימס טור דעה תחת הכותרת "ישראל שועטת לאסון":
לאורך למעלה מ-20 שנותי בחיים הציבוריים, תמכתי ללא עוררין בישראל ובתושביה הן במילים והן במעשים, כולל בהקמת מתקנים רפואיים, סיוע במימון מרכז מנהיגות, תמיכה בתוכניות חדשנות מקומיות ומימון מטרות טובות אחרות. מעולם לא התערבתי בפוליטיקה המקומית או ביקרתי את יוזמות הממשלה. אבל אהבתי לישראל, הכבוד שאני רוחש לאנשיה והדאגה שלי לגבי עתידה גרמו לי כעת להתבטא נגד הניסיון שמבצעת הממשלה הנוכחית לחסל את מערכת המשפט העצמאית של המדינה.
תחת הצעת הקואליציה החדשה, רוב פשוט בכנסת יוכל לגבור על בית המשפט העליון של המדינה ולרמוס את זכויות הפרט, כולל סוגיות של חופש דיבור וחופש עיתונות, זכויות לקבוצות מיעוט וזכויות הצבעה. הכנסת תוכל ללכת אף רחוק יותר ולהכריז כי חוקים שהיא מעבירה לא יוכלו לעמוד לביקורת מערכת המשפט, מהלך שמזכיר את אמירתו הנודעת לשמצה של ריצ'רד ניקסון, "כאשר הנשיא עושה זאת, פירושו של דבר כי המהלך אינו חוקי". ממשלתו של בנימין נתניהו מזמנת אסון בניסיונה לנכס כוח מסוג זה, מסכנת את הבריתות של ישראל ברחבי העולם, את ביטחונה באזור, את הכלכלה מבית ואת עצם הדמוקרטיה שעל יסודותיה הוקמה המדינה.
הנזק הכלכלי כבר מורגש, כפי שממחישה צניחתו של השקל. מגוון רחב של מנהיגים עסקיים ומשקיעים התבטאו נגד הצעתה של הממשלה, באופן פומבי ופרטי. בסימן מבשר רעות, כמה אנשים כבר החלו למשוך כסף מהמדינה ומבצעים הערכה מחודשת לגבי עתידם שם. כבעלים של חברה גלובלית, אני לא מאשים אותם.
חברות ומשקיעים מייחסים ערך עליון למערכת שיפוטית עצמאית, שכן בתי משפט מסייעים בהגנה עליהם – לא רק מפני פשיעה ושחיתות כי אם גם מפני התערבות יתר של הממשלה. לא פחות חשוב מכך, בתי המשפט מגינים על העקרונות החשובים ביותר לעובדי החברות: זכויות וחירויות הפרט.
חברות נמצאות בתחרות גלובלית על כשרונות. כך גם מדינות. הטובים ביותר רוצים לחיות במדינות שבהן יובטח כי לא יירדפו ולא ייפלו קורבן לאפליה בשל אמונותיהם ומושאי אהבתם. מחויבותה של ישראל להגנות המשפטיות הללו שיחקה תפקיד מפתח בהפיכתה לאומת סטארט-אפ המסוגלת להתחרות בעמק הסיליקון ובמרכזים טכנולוגיים אחרים עבור עובדים מיומנים.
למעשה, השגשוג המדהים של מעמדה הכלכלי של ישראל הוא ככל הנראה הישגו הגדול ביותר של נתניהו. נכון יהיה לומר כי אף ראש ממשלה לא רשם הישגים כה משמעותיים בהפיכת כלכלתה לכוח עולמי. בה בעת, אם לא ישנה את דרכו, נתניהו מסתכן בהורדת ההישגים הללו, והמורשת שלו שהושגה בעמל רב, לטימיון. הנזק הכלכלי עלול לגרום למחיר ששילמה בריטניה על הברקזיט, להיראות כמו כסף קטן.
אך לא מדובר כמובן רק על הכלכלה. הביטחון של ישראל מבוסס בחלקו על מערכת יחסים עם ארה"ב שנבנתה על ערכים משותפים – חירות, שוויון, דמוקרטיה – שאותם אפשר לשמר רק על ידי מחויבות לשלטון החוק, כולל מערכת משפט עצמאית המסוגלת לתחזק את הערכים הללו. אם ישראל תיסוג מהמחויבות ארוכת הטווח הזו ותשנה את מודל הממשל שלה לכזה המשקף משטרים אוטוריטריים, היא מסתכנת בהחלשת הקשרים עם ארה"ב ומדינות חופשיות אחרות.
דבר זה יהיה אבדה הרת אסון עבור ביטחונה של ישראל, יפגע בסיכוייה לפתרון של שלום של הסכסוך הישראלי-פלסטיני ואפילו יפגע בעתידה כמדינה יהודית. הדבר יחתור תחת החיבור העמוק שמיליוני אנשים בעולם חשים למדינה, לעתים קרובות בשל תחושות הגאווה שהנחילו לנו הורינו לא רק בשל אופייה היהודי כי אם גם בשל מחויבותה הרבה לחירות.
בארה"ב, התעקשותם של אבותינו המייסדים לאיזונים ובלמים לשליטה בנטיות העריצות של הרוב, היתה חלק מהגאונות שלהם. החוקה שלנו איננה מושלמת, אף חוק איננו מושלם, אבל האיזונים והבלמים הרבים הקיימים בה היו חיוניים בהגנה על זכויות יסוד, בקידומם, ובשמירה על יציבות לאומית. רק באמצעות האיזונים והבלמים הללו הצליחה ארה"ב לעמוד בפני זעזועים קשים לדמוקרטיה שלנו בשנים האחרונות – כולל ניסיון מתועב למנוע העברה מוסדרת של השלטון – ללא תוצאות קטסטרופליות.
בעמידתה בפני הזעזועים הללו, ארה"ב נהנתה גם ממותרות שאין לישראל: שכנים ידידותיים בגבולות שלנו. יכולנו להרשות לעצמנו מחלוקות כואבות ברמה הלאומית מבלי שנחשוש כי השכנים שלנו ינצלו אותן מבחינה צבאית. ישראל לא נהנית מהמותרות הללו. היא שוכנת באחד האזורים המסוכנים ביותר בעולם, ניצבת מול סכנות מאיראן ואחרות, שנתניהו מגדיר באופן מוצדק, קיומיות. ככל שהפילוג מבית יגדל, כך ישראל תיראה חלשה יותר בעיני אויביה.
מדינות אשר גובלות בארצות אויב זקוקות במידה רבה יותר לפשרה פנימית. תקוותי העזה היא כי נתניהו ישכנע את הקואליציה שלו בצורך להקשיב להפצרותיו של הנשיא יצחק הרצוג, לסגת ולהאט.
ב-2014, כאשר רשות התעופה הפדרלית אסרה על חברות תעופה אמריקאיות לטוס לישראל בעקבות פגיעת טיל של חמאס סמוך לנמל התעופה בן גוריון, עליתי על טיסה של אל על, ולרגע לא חששתי. ישראל נוקטת אמצעים יוצאי דופן כדי לדאוג לביטחונם של נוסעי המטוסים, והיא טענה בצדק כי איסור טיסות הוא בגדר היכנעות לחמאס שתביא לסגירת הכלכלה של המדינה, בהינתן שטיסות הן הדרך היחידה המעשית עבור רוב הנוסעים, להגיע לישראל ולצאת ממנה. רציתי להתייצב לצד ישראל נגד חמאס באמצעות הדגשת הבטיחות שבנסיעה לישראל והפצרה בממשל אובמה לחזור בו מהחלטתו – וכך, לזכותו ייאמר, עשה.
ראש הממשלה בנימין נתניהו קיבל את פני על מסלול הנחיתה. הוא הודה לי על תמיכתי, ואני הודיתי לו על תמיכת ישראל בעיר ניו יורק ובארה"ב אחרי מתקפות הטרור של ה-11 בספטמבר. בני ברית שקרבתם נובעת מאחדות ערכית ניצבים זה לצד זה בעתות צרה – לא רק כדי לתמוך האחד בשני אלא כדי לאשרר את המחויבויות הבלתי ניתנות להפרה שלנו להגן על אותם ערכים. וזו הסיבה שאני קם שוב כעת.