פרשנות
"טראמפ הצ'יליאני" סולל את הדרך לשליטה אמריקאית ביבשת הלטינית
איש הימין חוסה אנטוניו קאסט זכה בבחירות בצ'ילה לניצחון מוחץ עם כ־58% מהקולות ומבשר על המשך המהפך הפוליטי ביבשת. מי שייהנה הוא נשיא ארה"ב דונלד טראמפ שהשיג עוד יעד בדרך להפיכת דרום אמריקה לשותפה אסטרטגית של הממשל האמריקאי
כפי שניבאו הסקרים, חוסה אנטוניו קאסט (Kast) - שזכה לכינוי "הטראמפ הצ'יליאני", השיג אתמול ניצחון חד וברור מול הקומוניסטית ג'אנט חארה בסיבוב השני (עם יותר מ־58% מהקולות) ויהפוך בתחילת 2026 לנשיא הבא של הרפובליקה הארוכה בעולם. בכך משלימה ענקית הנחושת העולמית את שבירתה החזקה לימין - ולא סתם ימין אלא ימין אידיאולוגי, תיאולוגי, ולעיתים גם נוסטלגי לעבר שהמדינה ניסתה במשך עשורים להדחיק. אפילו הנשיא היוצא גבריאל בוריץ', שהובס למעשה עוד לפני פתיחת הקלפיות, בירך את הנשיא החדש. צ'ילה נפתחה לעידן פוליטי חדש אבל גם לסדקים ישנים שנפערו מחדש.
קאסט מייצג שילוב כמעט נדיר בנוף הפוליטי הלטינו־אמריקאי: ימין קיצוני אידיאולוגי יחד עם ימין פוליטי־ממסדי. הימין הקיצוני של קאסט נשען על שמרנות חברתית עמוקה: התנגדות להפלות, דגש על "משפחה טבעית", תפיסות דתיות נוצריות חזקות וקו קשוח במיוחד בנושאי הגירה וביטחון פנים. זהו הימין הצ'יליאני שמפנטז על "סדר ויציבות", לעיתים תוך קריצה אל משטרו של אוגוסטו פינושה ששלט בצ'ילה במשך 16 שנים וחצי (1973־1990), והותיר יותר מ־40 אלף קורבנות.
האג'נדה הימנית ניאו־ליברלית של קאסט מבוססת על תמיכה בשוק חופשי, משמעת פיסקלית והורדת מסים.
בזכות הכישלון של בוריץ'
בשנות התשעים והאלפיים צ'ילה הפכה ל״סיפור הצלחה״: צמיחה ופיתוח כלכלי מהירים מאוד, אינפלציה נמוכה יוצאת דופן בדרום אמריקה, ניהול תקציבי שמרני ואף רשת ביטחון סוציאלית בסיסית אך יציבה. אותה מערכת ניאו־ליברלית יצרה שגשוג מאקרו־כלכלי, אך גם פערים עצומים. למעשה, נכון ל־2007 צ'ילה היתה המדינה הכי אי־שוויונית בקרב מדינות ה־OECD ורק כאשר קוסטה ריקה נכנסה לארגון היא דחקה אותה. הפערים הכלכליים פתחו פתח לסדק חברתי־פוליטי שהתרחב לקצוות מנוגדים. כדי להבין עד כמה, נזכיר כי קאסט לא היה המועמד הכי ימני שרץ בבחירות הנוכחיות. מימינו התמודד יוהאן קייזר, שהשיג 14% מהקולות.
מי שתרם לא מעט לניצחונו של קאסט היה לא אחר מבוריץ', שנתפס כהבטחה לדור חדש - מוסרי, פרוגרסיבי, חברתי - אך כהונתו הפכה מהר מאוד לאחת המאכזבות בתולדות הדמוקרטיה הצ'יליאנית וסבלה מאי־יציבות מאקרו־כלכלית, אינפלציה גבוהה, שחיקה בשכר הריאלי, ירידה בהשקעות זרות והכבדת הנטל הרגולטורי. גם מערכת הפנסיה הפרטית, שתפקדה יחסית טוב, הפכה תחת בוריץ' ליקרה, לא יציבה ולא יעילה. בסוף, בוריץ' כשל כישלון פוליטי צורב כאשר פרויקט הדגל שלו - רפורמה בחוקה עם גוון פרוגרסיבי מובהק — נדחתה במשאל עם היסטורי.
תמיכה מהקהילה היהודית
מוצאו של קאסט הטיל עליו צל כבד בתחילת דרכו הפוליטית: אביו היה חבר במפלגה הנאצית בשנות ה־40 והיגר לצ'ילה לאחר מלחמת העולם השנייה. העובדה הזו יוצרת צבע היסטורי עמוק לסיפור: אדם שמשפחתו השתלבה באליטה הצ'יליאנית לאחר בריחה מאירופה הנאצית, וכיום מוביל קו פוליטי נוקשה וסמכותני המבוקר על ידי ארגוני זכויות אדם. רק שבעולם החדש, הימין הוא זה שתומך ביהודים ובישראל, והמקרה של צ'ילה - בה מתגוררת הקהילה הפלסטינית הגדולה ביותר בעולם מחוץ לישראל - אינו חריג.
הקהילה היהודית בצ'ילה, מהיציבות והמבוססות באמריקה הלטינית, מעדיפה באופן מסורתי מנהיגים פרו שוק, פרו מערב ופרו ישראל. בזמן שבוריץ' היה בין המנהיגים הראשונים בעולם שתמך באופן פומבי ב־BDS, כינה את ישראל "מדינת אפרטהייד", סירב לקבל את שגריר ישראל והאשים את ישראל בפשעי מלחמה אחרי 7 באוקטובר, קאסט היה מהראשונים לגנות את המהומות האנטישמיות באוניברסיטאות ולתמוך בישראל באופן פומבי. גורמים המעורים בפרטים מסרו לכלכליסט כי יהודים אמידים לא רק שתמכו במוצהר בקאסט אלא אף מימנו את הקמפיין שלו וישנה ציפייה כי דמויות בכירות בקהילה היהודית ימונו לתפקידים מרכזיים בשלטונו.
אך המנצח הגדול הוא לא אחר מהטראמפ "המקורי" – נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. ניצחונו של קאסט משתלב בתמונה אזורית ברורה: בארגנטינה - חאבייר מיליי מוביל מהפכה אולטרה־ימנית; בפרגוואי הנשיא סנטיאגו פניה נחשב לימני־שמרני; בבוליביה הימין חזר לשלטון אחרי שנים; בברזיל לולה מוחלש והמרכז־ימין מתחזק; בקולומביה הנשיא גוסטבו פטרו בקריסה פוליטית כמעט מוחלטת והבחירות כבר בפתח; ובפרו הנשיאה המרכז־שמאלנית דינה בולוארטה הודחה אחרי שהגיעה לשיעור התמיכה הנמוך בעולם (2%-4%). וכמובן, טראמפ ממשיך להחליש את הנשיא ניקולאס מדורו כדי להפיל אותו ולסלק אותו מהשלטון בוונצואלה.
תוצאות הבחירות בצ'ילה הן חדשות טובות מאוד לטראמפ, שמבסס מחדש את השפעתו ביבשת. וושינגטון של טראמפ מעדיפה – ותומכת - במשטרי ימין יציבים, לאומניים ופרו עסקיים. צ'ילה של קאסט עונה על כל הסעיפים. אך צ'ילה איננה "עוד מדינה בדרום אמריקה": היא יצרנית הנחושת הגדולה בעולם שאחראית ל־27%–30% מהפקת הנחושת הגלובלית, מה שהופך אותה לשחקנית מרכזית בשוק חומרי הגלם של העולם. יתרה מזו, היא בעלת מאגרי ליתיום עצומים - משאב קריטי לתעשיות הרכב, האלקטרוניקה והאנרגיה המתחדשת. לכן, מעבר רדיקלי למדיניות פרו־עסקית ופרו־מערבית אצל קאסט עשוי להשפיע על מחירי המתכות בעולם, על שרשראות אספקה ועל מאזן הכוחות מול סין, הצרכנית הגדולה ביותר של נחושת וליתיום. הנשיא החדש כבר אותת כי בניגוד לבוריץ', צ'ילה תתקרב לארה"ב ותשקול מחדש את יחסיה הכלכליים עם בייג'ינג. זה שינוי גיאו־כלכלי דרמטי.
למרות הניצחון הברור, יותר מ־40% מהצ'יליאנים לא בחרו בקאסט, כך שהקיטוב בצ'ילה יימשך כשחצי מדינה רואה בו מושיע — והחצי השני - איום על הדמוקרטיה.
