האמירויות חוזרת לסחור עם איראן - ומשקיעה מיליארדים כדי לא להיות תלויה בה
נמלי האמירויות חידשו קבלת כלי שייט איראניים לאחר שבועות של שיבושים שבמהלכם נעצרה כ-90% מפעילות הסחר הימי בדרום איראן. במקביל, שר הסחר האמירתי הודיע על יעד של "אפס תלות" בהורמוז וקידום צינורות נפט, נמל חדש ותשתיות יצוא בחוף המזרחי, מחוץ למצר
איחוד האמירויות מאותתת בימים האחרונים על מדיניות כפולה כלפי איראן והמשבר במצר הורמוז. מצד אחד, חידוש הדרגתי של הסחר הימי עם איראן; מצד שני, האצה של תוכנית אסטרטגית לצמצום דרמטי של התלות במצר הימי הרגיש ביותר במפרץ.
לפי דיווח באיראן, נמלי איחוד האמירויות חידשו את קבלת כלי השייט המסחריים מאיראן לאחר שבועות של שיבושים בסחר הימי במפרץ. חורשיד גזדראזי, יו״ר לשכת המסחר של בושהר, אמר כי כ-90% מפעילות הסחר הימי בדרום איראן, ובכלל זה במחוז בושהר, נעצרה או הואטה במהלך המשבר. לדבריו, הסוחרים האיראנים ניסו לעקוף את החסימה באמצעות נתיבים חלופיים דרך נמל אום קסר בעיראק ודרך עומאן, אך הנתיבים הללו ייקרו את עלויות היבוא והיצוא.
גזדראזי הוסיף כי עם חידוש פעילות נמלי האמירויות מול איראן, הסחר הימי של בושהר צפוי לחזור בהדרגה למסלול. לדבריו, המהלך עשוי לאפשר לכ-2,000 כלי שיט מסורתיים, המכונים לנג׳ים, ולכ-14 אלף מלחים לשוב לפעילות כלכלית. במונחים איראנים, מדובר לא רק בחידוש של נתיב ימי, אלא בהחזרה לחיים של מערך מסחרי שלם בדרום המדינה - סוחרים, בעלי כלי שייט, מלחים, יבואנים, יצואנים וענפי שירותים סביב הנמלים.
במקביל, שר החקלאות האיראני, ע׳ולאמראזא נורי קזלג׳ה, אמר כי סחורות חיוניות איראניות שנתקעו בנמלי דובאי כבר החלו לנוע לאיראן, וכי “המכשולים מוסרים”. לדבריו, כניסת הסחורות החיוניות דרך הנמלים הדרומיים מתבצעת כעת בצורה סדירה. מבחינת איראן, זהו סימן חשוב לכך שהמצור הימי והחסמים המסחריים שנוצרו במהלך המשבר מתחילים להתרופף.
מנקודת מבט אזורית, זה נראה כמעט כמו זיכרון קצר. שבועות ספורים אחרי עימות חריף בין איראן למדינות המפרץ, האמירויות מאפשרת את חידוש הסחר הימי עם איראן. אבל בפועל, זו אינה בהכרח שיכחה. זו פרגמטיות מפרצית קלאסית. האמירויות בכלל ודובאי בפרט בנויות על תנועה, סחר, תיווך, לוגיסטיקה ושירותים. כאשר הנתיב נפתח, גם חלקית, האינטרס הכלכלי דוחף לחידוש פעילות. באותה שעה, אבו דאבי אינה מתעלמת מהלקח המרכזי של המשבר והוא שמי שתלוי בהורמוז נשאר פגיע.
כאן נכנסת התוכנית האסטרטגית הגדולה יותר. לפי דיווחים במפרץ, איחוד האמירויות מקדמת יעד שאפתני של צמצום התלות במצרי הורמוז עד לרמה של “אפס תלות”. שר סחר החוץ של האמירויות, תאני א-זיודי, אמר כי המדינה נעה לעבר מצב שבו התלות בהורמוז תתבטל, בלי קשר לשאלה אם המצר ייפתח מחדש במלואו. לדבריו, “הוא ייפתח ואנחנו מקווים שזה יקרה במהירות, אבל לא נעצור את התוכנית החדשה”.
עיקר התוכנית מתמקד בחוף המזרחי של האמירויות - דיבה, פוג׳יירה וחור פקאן - הנמצאים על חוף מפרץ עומאן, מחוץ למצרי הורמוז. המשמעות הגיאוגרפית ברורה: מטען שמגיע לחוף המזרחי אינו צריך לעבור דרך המצר כדי להגיע לים הפתוח. לכן, בזמן המשבר, פוג׳יירה וחור פקאן הפכו לשסתום חיוני של הכלכלה האמירתית. הן אפשרו למדינה להמשיך להכניס סחורות, להוציא נפט ולהפחית את התלות בנמלים המערביים שבתוך המפרץ.
התחום הקריטי ביותר הוא האנרגיה. האמירויות כבר משתמשת בצינור שמוביל נפט משדות אבו דאבי לפוג׳יירה, מחוץ להורמוז. במאי הודיעה אבו דאבי על קידום צינור נוסף שיכפיל את יכולת יצוא הנפט דרך החוף המזרחי, ובעתיד נבחנת גם אפשרות לצינור שלישי. לצד הצינורות מתוכננות השקעות נוספות בכבישים, מסילות, מתקני אחסון, נמל חדש ואפשרויות יצוא של מוצרים פטרוכימיים, גז טבעי נוזלי ותזקיקים.
המסר האמיתי של האמירויות כפול. מול איראן היא אומרת שהסחר יכול להתחדש, כל עוד זה משרת את הכלכלה ואינו מסכן את היציבות. אבל מול עצמה ומול השווקים היא אומרת שהמשבר הוכיח שאין להישאר תלויים בצוואר בקבוק אחד. לכן גם אם הסחר עם איראן חוזר וגם אם הורמוז נפתח בהדרגה, ההשקעה במעקפים לא תיעצר.
מבחינת האמירויות, זו אינה סתירה אלא ניהול סיכונים. דובאי ואבו דאבי יודעות שהמסחר עם איראן חשוב, במיוחד למסחר אזורי, סחורות חיוניות, שטעון ופעילות נמלים. במקביל, הן מבינות שהורמוז הפך ממעבר ימי למנוף לחץ אסטרטגי. כל סגירה, איום או שינוי בכללי המעבר שם משפיעים על נפט, ביטוח, מכולות, מזון, תעשייה ואמון משקיעים.
עם זאת, המעבר לחוף המזרחי אינו פשוט. נמל ג׳בל עלי בדובאי נשאר מרכז המכולות החשוב ביותר של האמירויות ואחד המרכזים הלוגיסטיים הגדולים בעולם. העברת נפח משמעותי של סחר דרך פוג׳יירה, חור פקאן ודיבה מחייבת כבישים, מסילות, אחסון, כוח אדם, מערכות מכס, קישוריות לדובאי ולאבו דאבי ועלויות יבשתיות גבוהות יותר. לכן התוכנית האמירתית אינה פתרון מיידי אלא שינוי מבני ארוך טווח.
בסופו של דבר, חידוש קבלת כלי השייט האיראניים בנמלי האמירויות אינו מבטל את לקח המשבר. להפך. הוא ממחיש את שני הצדדים של מדיניות אבו דאבי: להחזיר את הסחר כשהדבר אפשרי, אך לבנות מערכת שתאפשר למדינה לתפקד גם אם הורמוז שוב יהפוך לזירת לחץ. במפרץ, הזיכרון אולי קצר כאשר מדובר במסחר יומיומי, אבל הזיכרון האסטרטגי ארוך הרבה יותר. האמירויות חוזרת לעבוד עם איראן ובאותו זמן משקיעה כדי שלא תהיה תלויה בהורמוז בפעם הבאה.
