סגור
פנאי תיאטרון הבימה
תיאטרון הבימה (צילום: אוראל כהן)

שני כהן ב"בית בובות" ועיבוד חדש לרומיאו ויוליה: תיאטרון הבימה חושף רפרטואר

על אף שהקהל נוהר בהמוניו וממלא את האולמות, בתיאטרון הלאומי מתמודדים עם האתגרים שיצרה המלחמה והצורך לחשב מסלול מחדש. "סף הרגישות לכל החלטה יותר טעון ונפיץ", אומר המנכ"ל דני וייס. הרפרטואר ל-2025-2024 כולל בין היתר מחזה חדש של איתי סגל, המחזמר "הקוסם" וגרסה חדשה ל"גטו"

אתמול (ד') הציגו מנכ"ל התיאטרון הלאומי הבימה דני וייס והמנהל האמנותי משה קפטן את הרפרטואר של התיאטרון לעונה 2025-2024. על אף הימים הקשים שעוברים על כולנו, הקהל נוהר בהמוניו וממלא את האולמות ומחפש את השעתיים של הבריחה לעולמות בדיוניים, אולם בכל זאת בהבימה מתמודדים עם אתגרים.
"לפני ארבעה ימים הרפרטואר שהתכוונו להציג השתנה", מספר וייס, שנכנס לתפקידו לפני כחצי שנה. "בעלי הזכויות של שתי הצגות בינלאומיות מאוד משמעותיות שהיו אמורות להיכלל ברפרטואר ביקשו להשאירן כרגע בהמתנה ולא להעלותן. הטיעונים היו שהמצב בישראל מורכב ונדבר שוב ב-2025. וזה אחרי שכל התנאים כבר סוכמו והיתה חלופת טיוטות, זה לא משהו שאנחנו רגילים אליו. אני לא נכנס לפרשנויות פוליטיות-מדיניות, אבל אלה העובדות".
לאור המצב נאלצו קפטן ווייס לחשב מסלול מחדש ולקדם כמה הפקות לפיתוח מואץ יותר. "הבימה נמצאת בימים אלה בתקופה מאתגרת בלשון המעטה", אומר וייס. "ראשית זה השבעה באוקטובר ונגזרותיו שגרמו לנו כמו לשאר מוסדות התרבות לעצור ולחשב צעדינו מחדש, כולל לקבל החלטות לפי תחושת בטן כי מצב כזה עוד לא היה לנו. אבל לשמחתנו התגלה לנו שהקהל בא בהמוניו מ-22 בנובמבר לא רק לקומדיות שעושות נעים אלא גם להצגות שנותנות בראש, ואנחנו ממשיכים להתגלגל מדי יום כשאנחנו יודעים כל הזמן שסף הרגישות לכל החלטה יותר טעון ונפיץ".
האתגר השני בפניו עומד התיאטרון הוא היותו עדיין תאגיד בהקמה. לפני שנתיים אושרה העברת התיאטרון לבעלות עיריית תל אביב יפו כתאגיד עירוני תוך שמירה על מעמדו הייחודי כתיאטרון לאומי. "הארגון בסוג של פוסט טראומה, הוא נסגר וקם מחדש. שלוש וחצי שנים נעם סמל ניהל אותו בתהליך מסובך ומורכב של העברתו לתאגיד עירוני, אבל יש עוד דברים שצריך לסדר. נעם סמל העביר לידי תיאטרון חי בועט ונושם ועל כך אני אסיר תודה לו הוא עשה עבודה מדהימה".
גם בימי שקט, החלפת מנכ"ל לתיאטרון בסדר גודל של הבימה אינה דבר של מה בכך, אלא שמאז 1 בינואר נכנס אולם רובינא הגדול של התיאטרון לשיפוץ של כשנה. "השיפוצים לא החלו מבחירה אלא מתוך אילוץ בטיחותי. ההשפעות של היציאה מרובינא לאולמות אחרים בעיר דרמטיות בכל אספקט אפשרי – רפרטוארי, תפעולי, שיווקי, אמנותי ובטח כלכלי", אומר וייס. "אולם רובינא מייצר 25 מיליון שקל בשנה, ובשלושת האולמות החלופיים יחד - סמולרש, אודיטוריום דוהל ומוזיאון ארץ ישראל - נגרד 10 מיליון שקל. לכן כבר יש שורט מובנה בהכנסות. בנוסף, כל הצגת בית הופכת להצגת חוץ והעלויות גבוהות יותר. אולם רובינא הוא האולם הרנטבילי היחיד שיש להבימה, שאר האולמות קטנים ודי הפסדיים".
בהיעדר תרחישים בלתי צפויים אחרים אמור התיאטרון לשוב לפעול באולם רובינא ב-1 בנובמבר, וקפטן ווייס בנו תכנית אמנותית מגוונת, עם דגש על מחזאות ישראלית.
העונה נפתחה עם "האמיני יום יבוא", מחזמר על סיפור חייה של יפה ירקוני. בשבוע הבא תעלה בשיתוף תיאטרון באר שבע ההצגה "חתונה מאוחרת", עיבוד של מעיין אבן לסרטו עטור הפרסים של דובר קוסאשווילי. עוד יעלו "שמו הולך לפניו", קלאסיקה עברית של אפרים קישון בנוסח חדש של ארז דריגס עם נורמן עיסא ומיקי קם בבימוי דפנה זילברג למוזיקה של דניאל סלומון. ההצגה עוסקת בקלות הבלתי נסבלת בה אנשים שאינם מוכשרים לתפקיד מסוים מקבלים תפקיד ציבורי בדיוק במה שהם אינם מוכשרים לו; ו-Unfriend, קומדיה מאת סטיבן מופט שעולה בימים אלה בווסט אנד לונדון בשיתוף תיאטרון חיפה, על זוג צעיר שמתיידד עם אישה זקנה בשיט ולימים מגלה שהיא רוצחת סדרתית.
שני כהן חוזרת לתיאטרון אחרי עשור ותגלם את התפקיד הנחשק של נורה ב"בית בובות" של הנריק איבסן בעיבוד חדש של חנן שניר שגם יביים. עוד יעלו "ריקוד בשישה שיעורים" עם סנדרה שדה ויחזקאל לזרוב, ו"רומיאו וז'ולי", הגרסה המודרנית לרומיאו ויוליה; המחזה מתרחש בלונדון ועוסק בהריון בגיל מוקדם.
איתי סגל, שכתב את המחזה המצליח "את שאהבה נפשי", חוזר עם מחזה חדש "האבא שיכולתי להיות", העוסק בזוג להט"ב שהביא ילד לעולם בפונדקאות, מחזה שמבקש לפרק ולהרכיב את מושג המשפחה בעידן החדש. עוד יעלו "אמא קומי" מאת דורי פרנס בבימוי ארז דריגס, על עולמו הפנימי של ילד ירושלמי שמחפש את אביו; ומרי סטיוארט , עיבוד של רוברט אייק על פי המחזה של פרידריך שילר. את תפקיד מרי יחלקו השחקניות ליליאן ברטו ומאיה מעוז כאשר בכל ערב יחליטו בתחילת ההצגה מי תשחק את מרי.
על הבמה בהבימה יעלו גם המחזה "מיס ז'ולי" מאת פול סטנם על פי אוגוסט סטרינדברג; המחזמר "הקוסם" מאת אורי פסטר וירון כפכפי בבימוי משה קפטן לציון 30 שנה לבכורה; "מעגל הגיר הקווקזי" מאת ברטולט ברכט; עיבוד של יואב שוטן לספרו של אסף ענברי "הביתה" על סיפור של קיבוץ מלידתו ועד מותו, בבימוי אילן רונן; "מונולוגים מהווגינה" מאת איב אנסלר בבימוי אילאיל סמל, הצגה החוגגת את המיניות הנשית על מורכבויותיה ומסתוריותה; ו"זה לא ביג דיל" מאת מרטין קסלה בבימוי רועי הורוביץ.
עוד יעלו גרסה חדשה ל"גטו" מאת יהושע סובול בבימוי משה קפטן, "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" והמחזמר "שיער". שי להב כתב אופרת רוק בהשראת "השחף" של צ'כוב העוסקת במוזיקה המקומית; יעלו גם "יסורי איוב" של חנוך לוין; "חלומות אבודים", מחזמר ישראלי חדש מאת אוהד חיטמן, שחר פנקס ומשה קפטן; ולראשונה בישראל יעלה עיבוד לספרו של שטפן צוויג "הנערה מהדואר" בבימוי חנן שניר.
בהבימה תוקם מחדש קבוצת הצעירים עם שחקנים בוגרים טריים של בית ספר למשחק שיעלו פרויקט מיוחד, יצירה מאת נועה וגנר.