"הבטחתי לעדנה שאשמור לה על הספר"
עדנה מזי"א הותירה בעיזבונה כמה טיוטות של "המשקיפות", רומן מתח חכם ומצחיק. הסופרת מעין רוגל נקראה להשלים אותו אחרי מותה, ועכשיו הוא רואה אור. “התייחסתי לזה כאל עבודת רסטורציה", אומרת רוגל
"אחרי המקלחת הלכתי לשתות קפה עם קרואסון בבית הקפה השכונתי. בדיוק כשעמדתי לפרושׂ את העיתון וללגום את הלגימה הראשונה מהקפה - רגע קטן ומענג שאותו דווקא הרווחתי ביושר - נכנס זוג עם עגלה ותינוק בוכה. האבא שאל איפה הכי נוח לשבת עם התינוקת. 'בבית', אמרתי. זאת היתה בעיניי תשובה טובה ומדויקת. אבל הזוג הביט בי בעלבון דווקאי והתיישב לא רחוק ממני".
וכך, למרבה השמחה, צפה ועולה דמותה השנונה והמיזנתרופית־משהו של עדנה מזי"א בספר חדש שרואה אור כעת, שלוש שנים וחצי אחרי מותה: רומן המתח "המשקיפות", המבוסס על כתב יד שהותירה מזי"א בעיזבונה. הסופרת והתסריטאית מעין רוגל, שמבינה דבר או שניים בעלילות מתח ("זאבה", "רוזאנה וי" ו"שם מסך"), נרתמה למשימה: ערכה את כתב היד, הוסיפה, שיכתבה וליטשה, עד שיצא לאור רומן שלם.
"המשקיפות" (כתר) מספר על סבתא בפנסיה ונכדתה המתבגרת, שמציצות עם משקפת לחייהם של זוג שכנים, אנשי תיאטרון מפורסמים, אבל כמו שאפשר לנחש, הן רואות משהו שלא היו צריכות לראות, ונקלעות לחקירת רצח בעולם התרבות הישראלי. זה ספר קצבי, חכם ומצחיק כמו כל יצירותיה של מזי"א – המחזאית, הבמאית והסופרת שהלכה לעולמה ב–2023 בגיל 74.
רוגל ומזי"א הכירו כשהאחרונה עוד היתה בחיים. מזי"א עבדה על "המשקיפות" כסדרת טלוויזיה. "היתה מחשבה על מעורבות שלי בבנייה העלילתית אבל זה נפל בסוף, ועדנה החליטה לעשות מזה ספר. אחרי מותה קיבלתי פנייה מהוצאת כתר להשלים את הספר שהשאירה.
"זה סיפור מקסים על סבתא שהיתה ראש המכון הפתולוגי ופוטרה משם, היא אשה נוקשה שמעדיפה את המתים על פני החיים, לא חובבת אדם, צינית, לא מתערבבת. וככה נראים גם היחסים האישיים שלה. עד שיום אחד מגיע הבן היחיד שלה, ומפיל עליה את הנכדה, שלא מסתדרת בתיכון, וההורים שלה שניהם מנתחי מוח עסוקים. מה שמחבר בין הסבתא לנכדה זה משקפת תיאטרון ישנה שבה הסבתא משקיפה על שכניה.
"עדנה עבדה על הספר גם בימי המחלה, ונעזרה בחברותיה הקרובות, צרויה שלו והלית ישורון. אז היו כמה טיוטות עם הערות שלהן, וכמה עם הערות שלה, ודרך אלישבע בתה קיבלתי את כל הגרסאות. תהליך ההכנה היה קפדני ונמשך כמה חודשים. ישבתי ומיפיתי את הגרסאות והמהלכים, מה עובד ומה לא, איפה העלילה הבלשית צריכה עוד תיקון. דיברתי עם אלישבע, צרויה והלית על מה שהיה חשוב לעדנה בספר, רציתי ללמוד את הכתיבה שלה, התייחסתי לזה כאל עבודת רסטורציה. המטרה היתה להשלים את הספר ולשרת את הקול שלה, כך שאי אפשר יהיה להבחין איפה זה היא ואיפה אני.
"ואז הגיע שלב הכתיבה. ישבתי מול המסמך, אני מנסה להקליד, ואי אפשר לגעת בקובץ. הוא נעול. המחשב קרס, ובמשך שעות ניסיתי לפתוח את הקובץ - כלום לא עזר".
את חושבת שרוחה של עדנה היתה שם?
"חד־משמעית. הבנתי שיש כאן שיחה ביני לבין עדנה. אז דבר ראשון הלכתי לעשות לק, כי עדנה היתה חובבת רצינית של מניקור ראוי. שמתי את המוזיקה שהיא מזכירה בספר, 'וריאציות גולדברג' של באך ו'העלייה לגרדום' של ברליוז. אמרתי לה בקול רם: 'תשמעי עדנה, אנחנו הולכות לעשות את זה ביחד, ואני מבטיחה לך לשמור על הספר'. ואז דברים התחילו לעבוד.
"אחרי הכתיבה יונתן שגיב ערך את הספר. היינו צריכים להבין איך עובדים בשביל עדנה, שומרים על הטון של הספר, על השפה שלה. יש כמה פרקים ששוכתבו לחלוטין, היתה התערבות ברמת משפטים או פסקאות. אבל המקום העיקרי שבו הקפדתי לא להתערב הוא מערכת היחסים האישית בין הסבתא לנכדה. אני מקווה שעדנה מרוצה מהתוצאה".
