"עדנה מזי"א הובילה את הכוח הנשי בתיאטרון הישראלי"
"עדנה מזי"א הובילה את הכוח הנשי בתיאטרון הישראלי"
המחזאית והבמאית עדנה מזי"א, שנפטרה אתמול, ידעה לגעת בנושאים חברתיים, לשים את המשפחה הישראלית בקדמת הבמה אך גם לייצר הצלחות בימתיות בארץ ובעולם, בהן "משחקים בחצר האחורית", "חברות הכי טובות" ו"ליזיסטרטה 2000". "היה לה קול נשי חזק, ברור ובלתי מתפשר"
המחזאית, הבמאית והסופרת עדנה מזי"א נפטרה אתמול בגיל 74 לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. מזי"א נחשבה לאחת המחזאיות המצליחות בתיאטרון הישראלי, פורצת דרך, שכתבה וביימה חלק מההצגות המצליחות ביותר בארץ, וזכתה להכרה בינלאומית.
מזי"א נולדה וגדלה בתל אביב כבת יחידה להוריה, שסיפורם היווה את ההשראה למחזה המצליח שלה "המורדים". אמה, ילידת וינה, היתה פעילה בלח"י, ואביה פיקד על תא האצ"ל בדרום אפריקה.
אחרי שירות צבאי בחיל המודיעין החלה ללמוד בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב יחד עם חברתה, סנדרה שדה. "עדנה זה יותר מחברה טובה, עדנה זה יותר מאחות", ספדה לה שדה. "למדנו יחד והיא החליטה שאני אהיה השחקנית הכי טובה, ואמרה לי 'אני אכתוב לך תפקידים ראשיים' — והיא עשתה את זה. התפקיד שהכי אהבתי הוא רות שטיין ב'סיפור משפחתי'. היא היתה כל כך דומיננטית ומשמעותית, גם בחיים שלי כשחקנית וגם בחיים האישיים, והיה קשה להתחרות בחריפות ובחשיבה שלה. קיבלתי ממנה הערכה ואהבה מסוג שלא קיבלתי מאף אחד אחר, ואלה נתנו לי להמשיך הלאה גם בזמנים קשים. ראיתי אותה הרבה לאחרונה, והיא לא הרשתה שמישהו חלילה יהיה סנטימנטלי או רחמני. היא תחסר לי כל כך".
חלומה של מזי"א להיות שחקנית נגוז כאשר עשתה אודישן אצל דן בן אמוץ, שלדבריה "היה די מגעיל והעיף אותי". בהיותה סטודנטית פגשה בבר את עמוס גוטמן, במאי קולנוע מתחיל אז, שביקש ממנה לכתוב עבורו. אז החלה קריירת הכתיבה הענפה שלה, בתחילה כשותפה לתסריטים של "נגוע", "חימו מלך ירושלים" ו"בר 51", ובהמשך עם מחזות וספרים.
המחזה הראשון שכתבה היה "וינה על הים" שעלה בתיאטרון חיפה בבימויו של עודד קוטלר. שנתיים אחר כך כתבה את "משחקים בחצר האחורית" בעקבות האונס בקיבוץ שמרת, שנתנה ביטוי בימתי פומבי חלוצי לקורבנות אונס, זכתה להצלחה, עלתה מעל 1,000 פעם ואף הוצגה ברויאל קורט בלונדון. בהמשך עלתה גם בתיאטרון הקאמרי, ולפני שנתיים בבית ליסין.
ב־1996 חברה לעמרי ניצן שביים בתיאטרון הקאמרי את המחזה "סיפור משפחתי". הקאמרי הפך למשך כמה שנים לתיאטרון הבית שלה, שם עלו בין השאר גם "המורדים", "האריסטוקרטים" ו"היה או לא היה", העוקב אחר סיפור אהבתם הסוערת של השחקנית חנה רובינא והמשורר אלכסנדר פן, מחזה שכתבה במקור עם אלונה קמחי כתסריט לקולנוע.
"אני כואב את לכתה של אחת החברות והנשים החשובות בחיי", ספד לה השחקן והבמאי יחזקאל לזרוב, שגילם את פן ובהמשך ביים איתה את "סטמפניו". "היא אחת הנשים עם ההומור, חוכמת החיים והציניות שתמיד מהולה בכאב ובאכפתיות, שלא מניחה לכלום ומתעקשת על הכל".
השחקנית והיוצרת דינה סנדרסון, שבגיל 9 שיחקה ב"סיפור משפחתי", בהמשך ב"חברות הכי טובות" וגם הכירה את מזי"א בעקבות חברות בין המשפחות, אמרה "איבדנו היום מחזאית גדולה, אשה מובילה בעולם התיאטרון. היא היתה אשה חזקה, מלאת הומור, חרוצה ומוכשרת כל כך. אהבתי אותה מאוד ואתגעגע אליה".
דרכה המקצועית המשותפת והענפה עם חברתה הטובה ענת גוב ז"ל היתה גם תחילת הדרך שלה כבמאית. מזי"א הכירה את גוב לפני כן, אך שיתוף הפעולה המקצועי הפך אותן לצמד מנצח שמספק שלאגרים לתיאטרון, ובחיים יצר ביניהן חברות חזקה ואוהבת. בין הלהיטים שגוב כתבה ומזי"א ביימה: "חברות הכי טובות", "ליזיסטרטה 2000", "עקר בית", "אוי אלוהים", "משפחה חמה" ו"סוף טוב", המחזה האחרון של גוב — דרמה קומית על מחלת הסרטן, שעלה ב־2011, כשנה לפני מותה. "מדובר בהצגה משחררת, נוצצת ומצחיקה, שמפוררת את החרדה האוניברסלית שיש לנו מהמחלה הזאת", אמרה לי מזי"א רגע לפני שההצגה עלתה.
מנכ"לית תיאטרון בית ליסין, ציפי פינס: "עדנה מזי"א תמיד בחרה באומץ ובעין חדה לעסוק בנושאים הכי רגישים, ולהעלות אותם לסדר היום דרך הבמה"
כמעט בכל ריאיון הזכירה את גוב, שחסרה לה ונפטרה אף היא בחנוכה, לפני 11 שנה. "ענת זה אקס־טריטוריה", אמרה בריאיון ל"כלכליסט" לפני ארבע שנים. "אני חושבת עליה הרבה כשאני כותבת, כי הרבה פעמים הייתי באה אליה עם טקסט ואומרת לה 'תעשי לי את זה מצחיק', ועכשיו אין מי שיצחיק לי. היא כל הזמן נמצאת".
"מדובר באחת היוצרות הגדולות ביותר של התיאטרון הישראלי, ששמה את המשפחה הישראלית בקדמת הבמה", אמר נעם סמל, שכיהן כמנכ"ל הקאמרי כשמזי"א התחילה לביים. "היינו רביעייה: עמרי ניצן, ענת גוב, עדנה ואני. שני גברים, שתי נשים שהובלנו את היצירות שלהן בקאמרי. היא היתה חברה ושותפה שלי, עשינו תיאטרון נפלא בארץ ונסענו עם ההצגות בעולם. היא התחברה להוויה הישראלית והובילה את הכוח הנשי בתוך התיאטרון".
לפני שנה וחצי עלה בבית ליסין המחזה "זוג" שכתבה בבימויו של אילן רונן, ובימים אלה מתקיימות שם חזרות ל"סטמפניו" שלה שיעלה בסוף ינואר."עדנה היתה חברה ושותפה נאמנה לדרך ארוכה בעולם התיאטרון", ספדה לה מנכ”לית התיאטרון ציפי פינס." היא היתה מחזאית ובמאית עם קול נשי חזק, ברור ובלתי מתפשר, שבחרה באומץ ובעין חדה לעסוק בנושאים רגישים ולהעלות אותם לסדר היום על הבמה. עדנה היתה אשה שנונה, דעתנית ומלאת הומור, שפיה ולבה היו תמיד שווים. היא תחסר לי ולתיאטרון מאוד".
מזי"א כתבה גם חמישה ספרי ילדים, שאותם כתבה לנכדיה, בהם "הרפתקה בתיאטרון", "קוקולולי" ו"מה עושים עם סבתא". לפני שנה וחצי סיפרה כי החלה לכתוב סדרה על אשה זקנה ואקסצנטרית, פרופ' לרפואה משפטית בעברה, שאוהבת להציץ עם הנכדה שלה לבתים של השכנים וכך הן עולות על פרשיות שאותן הן יוצאות לחקור.
הותירה אחריה בן, בת ושישה נכדים. הלווייתה תתקיים ביום רביעי בשעה 11:30 בבית העלמין במושב נהלל.
