היפ הופ, זומבים וביאת המשיח
הכמיהה הישראלית לגאולה והמציאות המקומית המטורפת הופכות במחזמר "אחרית הימים", שיעלה בתיאטרון גשר, לסאטירה פוליטית פרועה על האפוקליפסה. "כתבנו מחזמר על זומבים דווקא במקום שכל כך אובססיבי לחיים ולמוות", אומרים היוצרים
המחזה: "אחרית הימים" הוא מחזמר היפ הופ שיוצריו מגדירים כסאטירה מוזיקלית אפוקליפטית. מיכאל שטרן, אורי יניב ונטע וינר החלו לכתוב אותו לפני שלוש שנים. "הסט־אפ היה מלחמת איראן השלישית, עוד לפני שהיתה בכלל הראשונה. כולם במקלטים, ואז מתחילות לרוץ שמועות בווטסאפ על נשק גרעיני לאיראן", מספר יניב. כשאיום גרעיני מרחף מעל מדינת ישראל, ראש הממשלה מכריז על תוכנית הצלה: שמירה קולקטיבית של שבת אחת, שתביא את המשיח ואיתו את אחרית הימים. העלילה מתמקדת ביואל (אורי יניב), שמסרב ללכת עם הזרם למרות הלחצים המופעלים עליו מכל עבר, כולל אשתו (נעמי לבוב). בחירתו הופכת למסע פרוע אל קרביה של הזהות הישראלית, שבשיאו נופל גורל האנושות כולה על כתפיו הצנומות.
"השיר הראשון שנכתב היה שיר הקמפיין 'שבת אחת' ('שבת אחת, בבת אחת, מהר חרמון ועד אילת')", אומר יניב. "ואז הגיע 7 באוקטובר, ולא נגענו בזה שנה. כשחזרנו לכתוב פרצו המלחמות באיראן, והיינו כל הזמן במרוץ אחרי מה שקורה פה". וינר מוסיף: "התחלנו לכתוב באוגוסט 2023 על סוף ישראל, וחודשיים אחר כך היינו צריכים לשכתב הכל. מאותו רגע, כל כמה חודשים הפסיכוזה של המציאות הדביקה אותנו והיינו צריכים להתרחק. זה פרויקט דוקו ברוורס, אבל גדול מהחיים: לכתוב מחזמר על זומבים במקום שכל כך אובססיבי לחיים ולמוות. השאלה מה הופך אדם חי למת היא קריטית, או מה קדוש יותר, מוות או חיים. הז'אנר הוא 'מחזומבים': אנחנו עוסקים בביאת המשיח ובאחרית הימים, ועם המשיח מגיעים כל המתים. זו גם יצירה שעוסקת בחלומות על גאולה".
בין המשתתפים: אורי יניב, נעמי לבוב, נטע רוט, מיקי לאון, אלכסנדר סנדרוביץ', אבי אזולאי, אתי וקנין סובר, שיר סייג וגלעד קלטר.
היוצרים: נטע וינר הוא מוזיקאי, שחקן ובמאי יוצא דופן, שיוצר בעברית, ערבית, יידיש ואנגלית. הוא ממייסדי להקת ההיפ הופ הערבית־יהודית "סיסטם עאלי", יצר את ההצגות עטורות הפרסים "שמואל" ו"מז'יניק", והעלה את יצירתו "יאמא" בבכורה בפסטיבל ישראל. את המחזמר כתב יחד עם התסריטאי מיכאל שטרן (סדרת הרשת "הרומן שלי עם דאעש") ועם שחקן תיאטרון גשר אורי יניב.
הבמאית: רוני ברודצקי. מחזאית, סופרת ובמאית ("נרות יום הולדת", "טרטיף"). מביימת לראשונה בתיאטרון גשר. "זה אולי המחזה הכי פוליטי שיצא לי לעשות. הוא מדבר על ישראל במבט נוקב ומאוד קומי. אני מאוד מזדהה עם הזוג שבמרכזו. הם בגיל שלי ושל בן זוגי והמציאות נכנסת להם למיטה. המלחמה והמצב נכנסים להם למקום הכי אינטימי והם צריכים לשרוד. זה נוגע בהרבה אנשים מכל הקשת הפוליטית".
העבודה: בחדר החזרות עובדים השחקנים על סצנה שבה ז'ניה, סבתו של הגיבור (אלכסנדר סנדרוביץ'), מגיעה להציל אותו. השילוב של קצב ההיפ הופ עם התנועה והטקסט המושחז יוצר סאטירה מוזיקלית שלא מרבים לראות על במת התיאטרון בישראל. ז'ניה מביאה איתה את המחתרת הפרטיזנית, המתים המורדים מכל הזמנים: טרומפלדור, בר כוכבא, חנה סנש ויגאל בשן שאיכשהו השתרבב. הם מודיעים ליואל שהוא הגיבור שהעולם חיפש. "יואל הוא בוגד כי הוא לא שומר שבת, והם שרים לו שהבוגד הוא הגיבור. כל גיבור היה פעם בוגד וזו שורה מאוד חזקה", אומר יניב. "לי יש סבתא ז'ניה פרטיזנית שקיבלה פה חיים וגם שם המשפחה של יואל, וישניצקי, זה השם של אבא שלי. יש הרבה דברים אוטוביוגרפיים".
המוזיקה: "היפ הופ הוא חלק חשוב אבל היריעה יותר רחבה והיה לי חשוב שתהיה מוזיקה כיפית שתזיז את התחת לפני הכל", אומר וינר, "יש במוזיקה משהו שיכול לשלב טקסטים מורכבים וכבדים עם ביט שמרים למסיבה. משהו שאפשר גם לרקוד וגם לבכות".
הבמה: "הכל מתרחש בתוך מקלט והאובייקטים שנכנסים הם מעולם הקומיקס", מסבירה ברודצקי, "דמיינתי שסרטון ההסברה על איך להתנהג באותה שבת של תחיית המתים הוא בקומיקס ומשתלט להם הכל".
הצגה ראשונה: 30 ביולי
