כאוס תקציב הביטחון: 85 מיליארד שקל בלי מקור תקציבי
הממשלה אמורה להכריע היום על הגדלת תקציב הביטחון ל־2026 ועל התחייבויות ענק עד 2029. אלא שערב הדיון אין הסכמה על הסכומים, הייעוץ המשפטי טרם אישר חקיקה בתקופת בחירות, ובאוצר מתנגדים למהלך. מאחורי האנדרלמוסיה עומד מאבק יצרי בין האוצר לביטחון
היום אמורה להתקיים ישיבת ממשלה שבה יוחלט על הגדלת תקציב הביטחון לשנת 2026, וגם לשלוש השנים הבאות. נכון לאמש, עדיין שררה אנדרלמוסיה בממשלה סביב הנושא. במשרד המשפטים ציינו שעדיין לא אישרו את קידום החקיקה בתקופת הבחירות, באגף תקציבים באוצר אמרו שטרם סיכמו על המספרים עם משרד הביטחון ושהם עדיין סבורים שאפשר להימנע מהגדלת התקציב כעת. שר האוצר בצלאל סמוטריץ' אמר בשבוע שעבר שהוא "זורם" עם החלטת ראש הממשלה להעביר למשרד הביטחון את התוספות התקציביות. ואילו במערכת הביטחון אומרים שהבטיחו להם תוספת אך הם לא יודעים היכן כל זה עומד. בכירים בממשלה מעריכים שהכאוס הזה לא ניתן לפתרון מהיר וסבורים שישיבת הממשלה המתוכננת לא תתקיים במועדה.
המחלוקת בין משרד האוצר למשרד הביטחון היא עקרונית. במשרד הביטחון בטוחים שאי היענות לדרישותיהם פוגעת בביטחון ישראל, ובאוצר משוכנעים שאם משרד הביטחון יקבל את כל דרישותיו, האיתנות הפיננסית של ישראל תיסדק ותקציבים אזרחיים מצילי חיים יקוצצו. כל צד מאשים את משנהו בחוסר יושרה, בהתחכמות, בכישורי ניהול לקויים, וכמובן בסיכון ביטחון המדינה מזה וסיכון כלכלת ישראל מאידך. בתפקיד המגשרים משמשים לסירוגין המועצה לביטחון לאומי, הייעוץ המשפטי לממשלה, ונתניהו שלוקח רק אחריות חלקית.
כדי להבין את הסיטואציה הנוכחית, כדאי לבחון את תקציר הפרקים הקודמים. בינואר 2025 פורסמו המלצות ועדת נגל לתקציב הביטחון. נגל המליץ על עשור קרוב שבו תקציב הביטחון השנתי הממוצע עומד על כ־97 מיליארד שקל, זינוק של כ־30 מיליארד לעומת המצב ערב המלחמה. הזינוק הזה כלל גם תוספת לשיקום, וגם תוספת מוקדמת יותר של 60 מיליארד שקל שעליה הכריע נתניהו לפני הוועדה. המלצות נגל לא התקבלו כהחלטת ממשלה לאחר שהאוצר חשש שהן יהפכו לקו המינימום של משרד הביטחון, ובצה"ל סברו שיוכלו להשיג יותר. ואכן, לקראת סוף השנה, נתניהו השתכנע להגדיל את המלצות ועדת נגל, לתוכנית המכונה "תוכנית 350 המיליארד". התוכנית הזו גוזרת תקציב ביטחון בסיסי של 115 מיליארד שקל בשנה. בצה"ל מציינים שכ־100 מיליארד מהתוכנית מיועדים לבוא מהתייעלות פנימית, וגם שהתוכנית הזו כוללת התחייבות שאם הסיוע האמריקאי ייפסק, הם לא ידרשו יותר כסף. באוצר דורשים קודם התייעלות, ואינם בטוחים מה יתרחש אם אכן לא יהיה הסכם סיוע.
המלצות ועדת נגל מתבססות על מצב שבו יש רק 7,000 חיילי מילואים, ושהמלחמה נגמרת. המלחמה כידוע נמשכה גם ב־2025 וגם ב־2026. כך שהיה ברור גם לאוצר וגם לביטחון שתקציב 2026 יעמוד על יותר מ־96 מיליארד שקל כפי שהציעו בוועדת נגל. כמה יותר? בדצמבר 2025 הוחלט בממשלה על 112 מיליארד שקל, אבל בצה"ל טענו שמדובר בכפייה שאינם יכולים לעמוד בה, ודרשו כ־143 מיליארד שקל.
"משרד הביטחון חייב להסתדר עם מה שיש"
בין אישור התקציב בממשלה לבין אישור התקציב בכנסת במרץ, פרץ מבצע שאגת הארי, שאיפשר לצה"ל לקבל תוספת של 32 מיליארד שקל, כך שהתקציב הגיע ל־144 מיליארד שקל. אך מכיוון שהכסף הזה נועד לשאגת הארי, בצה"ל טענו שהם זקוקים ל־177 מיליארד שקל. לאחר שגם המערכה בלבנון נמשכה יותר ויותר, בצה"ל טענו שהם כבר זקוקים ל־189 מיליארד שקל, כלומר, עוד 40 מיליארד שקל.
באוצר הבהירו כי "משרד הביטחון חייב ללמוד להסתדר עם מה שיש לו". מבחינת האוצר, משרד הביטחון חייב להבין שהוא משרד ככל המשרדים. אולם כוחו של משרד הביטחון אחרי 7 באוקטובר שונה לחלוטין מכל משרד. באוצר שמרו רזרבה (שהוגדרה בחוק) של כ־13 מיליארד למערכת הביטחון, ועוד כמה מיליארדים לדרישות מזדמנות של המשרד. במשרד הביטחון החלו לערב יותר ויותר את נתניהו, שעירב את המל"ל. נתניהו קיבל את עמדת משרד הביטחון כי קיים "פער תקציבי של 40 מיליארד שקל", אך הורה להקצות תוספת חד פעמית של 15 מיליארד שקל לשנת 2026 (כלומר, מימוש הרזרבה ועוד הסטות פנימיות בתקציב).
מעט לאחר מכן הוחלט לתת תוספת לבסיס התקציב בסכום של 1.5 מיליארד שקל לשיפור הטיפול בנכי צה"ל. לגבי היתרה (25 מיליארד שקל), הוחלט לדחות את הדיון לאוקטובר. באגף תקציבים הסבירו כי הם משוכנעים שצה"ל אינו זקוק לסכום כזה. בצה"ל האשימו כי באוצר דוחים את הדיון לתקופת הבחירות, שבה יהיה קשה יותר להעביר כסף.
במקביל לדיונים על התקציב השוטף ל־2026, במשרד הביטחון לוחצים על קידום התוכניות ארוכות הטווח של "בניין הכוח" – חידוש מלאים בעקבות המלחמה וגם פיתוח אמצעי לחימה חדשים. בנוגע לכך החליט נתניהו על בניין כוח של 131 מיליארד שקל מתוך ה־350 מיליארד. החלטה זו תורגמה להחלטת ממשלה שהגיעה לדיון ביולי בוועדת השרים לענייני הצטיידות על היקף של 85 מיליארד שקל. החלטה של הוועדה מחייבת להצביע על מקור תקציבי עבורה, גם אם מדובר בהחלטה שנוגעת לשלוש השנים הקרובות (עד 2029). את החובה הזו מכנים בשם "נומרטור". הנומרטור הוא מסמך שמפורסם פעמיים בשנה, ובו קובעים מה ההיקף הכספי שהממשלה יכולה להתחייב עליו כעת לשנים הבאות. כלומר, המסמך מציג מה צפוי להיות התקציב בשנת 2028, ומה הגירעון הנגזר ממנו.
ניסיון לעקוף את הנומרטור
הנומרטור האחרון שפורסם ביוני 2026 מעריך כי התקציב בשנת 2027 יעמוד על 673.5 מיליארד שקל, כאשר לפי כלל ההוצאה הקבוע בחוק ניתן להוציא רק 673.4 מיליארד שקל. לכן, באמצע הדיונים על 85 מיליארד שקל לשנים הבאות, הזכיר יועמ"ש האוצר עו"ד דודי קופל כי הגדלת ההוצאה לשנים הבאות תצריך הצבעה על מקור תקציבי.
במשרד הביטחון טוענים כי טענת הנומרטור הפתיעה אותם. עם זאת, לכלכליסט נודע כי במשרד הביטחון ניסו לעקוף את הנומרטור באופן מדאיג ורשמו חלק מההוצאה התקציבית לשנים 2030 ו־2031, למרות שהכסף אמור להיות משולם לתעשיות הביטחוניות כבר בשנות הנומרטור (2027–2029). במשרד הביטחון רצו לקחת הלוואה מהתעשיות הביטחוניות, כך שההוצאה התקציבית תירשם בספרי התקציב רק שנה מאוחר יותר. מדובר בפרקטיקה בעייתית שכן זוהי דרך לעוות את נתוני הגירעון והחוב של המדינה.
במשרד הביטחון מתעקשים שחלק משמעותי ועיקרי מאותם 85 מיליארד שקל (על פני כמה שנים) חייב להינתן כעת, וכי ביטחון ישראל תלוי בכך. הם מסבירים כי אם הכסף לא יאושר כעת, הוא עלול להינתן רק ביוני 2027 (אם יהיו שני סבבי בחירות), וכי יש הזדמנויות רכש שחייבים לקנות עכשיו, אחרת החברות הבטחוניות יחתמו עם לקוחות אחרים. בעיני אגף תקציבים זהו ניסיון לזרות פחד. שכן רק לאחרונה התווספו לתקציב עוד 1.5 מיליארד שקל בשל נכי צה"ל, מה שמאפשר למשרד הביטחון לבצע כבר עכשיו עסקאות רכש.
בין שתקציב 2026 ייפתח ובין שלא, המאבקים בין האוצר לבין משרד הביטחון נוהלו בצורה לקויה. יש למצוא דרך לפתור את המאבקים הללו בצורה שתשדר יותר אמון בניהול תקציב המדינה, אבל ללא ספק זהו אחד האתגרים של הממשלה הבאה.
אחת מזירות המאבק העיקריות היא הזירה המשפטית והציבורית. על מנת שהממשלה תקדם הליכי חקיקה תקציביים בתקופת בחירות יש צורך באישור של הייעוץ המשפטי. במשרד המשפטים הבהירו לכלכליסט כי טרם הגיעו להכרעה. באגף תקציבים מנסים לשכנע את הייעוץ המשפטי שלא לאפשר את קידום החקיקה הזו בתקופת בחירות. להכרעה של הייעוץ המשפטי יש גם משקל ציבורי. אם הייעוץ המשפטי ישתכנע שמדובר בכסף קריטי לביטחון ישראל, סביר להניח שמהלכי החקיקה יעברו בכנסת. לעומת זאת, אם הייעוץ המשפטי יאשר את קידום החקיקה בשפה רפה, ייתכן שלא תהיה יכולת פוליטית להעביר את תיקון התקציב בכנסת בתקופת הבחירות.
