"אני דור תשיעי בארץ ומושרשת פה עמוק מכדי לעזוב"
הזמרת והשחקנית ואלרי חמאתי עובדת על שירים חדשים ותופיע בפסטיבל חשיפה בינלאומית. היא דוברת שש שפות, משקרת כל יום כדי לחפות על איחורים, מתגעגעת לאכול קבב נא באטליז של סבא שלה, חינאווי, ואם לא היתה על הבמה היתה מקימה סטארט־אפ שישנה את העולם
ואלרי חמאתי
גיל: 26 • מקום מגורים: חולון
• מצב משפחתי: בזוגיות
זמרת ושחקנית. סיימה במקום השני בעונה ה־8 וה־11 של "הכוכב הבא". שיחקה בסדרת המתח "תחריר" ב־yes. תופיע בחמישי בפסטיבל חשיפה בינלאומית למוזיקה (18–23 בנובמבר) בירושלים
איפה אנחנו תופסים אותך?
"בבית בחולון, במיני אולפן שלי , מנגנת ומזמזמת לעצמי. אני גרה עם ההורים והאחים שלי. יש לי חדר שיש בו את כל האבזור של אולפן אבל ללא אקוסטיקה, אז אני לא מקליטה שם".
איך ואיפה את שותה את הקפה שלך?
"בבית, בבוקר, הכי פשוט: טייסטרס צ'ויס עם קצת חלב שיבולת שועל מוקצף וקינמון מעל".
עם מי היית רוצה לשבת על בירה?
"עם אדל. אני מעריצה אותה. למרות שעברה המון בחיים היא תמיד יודעת לתעל את זה ליצירה שלה ולכבוש לבבות".
על מה את עובדת עכשיו?
"על שירים חדשים. אני עוד לא כותבת שירים לבד מאפס כי אני מרגישה עוד לא מספיק בשלה ובטוחה אבל אין אף שיר שהוצאתי שאני לא מעורבת בכתיבה, בהלחנה ובעיבוד שלו. עכשיו אני עובדת על שיר שמדבר על זה שעם כל הזוהר והנצנצים, המשפחה האוהבת והחברים, יש גם רגעי בדידות. בפסטיבל חשיפה בינלאומית אני בונה מופע עם שירים שלי ועם קאברים ללאונרד כהן ולריהאנה. אני שרה בעיקר בערבית, אנגלית ועברית וקצת בצרפתית (מתוך שש השפות שהיא דוברת – מנ"ש) ואני מקווה שהמופע יפתח קריירה בינלאומית".
איזה כוח על היית רוצה שיהיה לך?
"לחזור בזמן. אני לא מתחרטת על כלום אבל הייתי שמחה לחזור לרגעים שגרמו לי לפתח חרדות ולהסתכל עליהם בצורה יותר קלילה. הבנתי מה זו חרדה בגיל 18–19 כשהחלטתי להיות זמרת והתחלתי ללמוד ברימון. המשפחה והקרובים שלי לא הביעו תמיכה, רצו שאלמד רפואה. הרגשתי המון לחץ, שיפוטיות ומחשבות האם אני עושה את הדבר הנכון, האם אני מאכזבת את ההורים שלי, האם יצא ממני משהו. אני קונטרול פריק ואלו שנים שהייתי לא בשליטה. אז לא הייתי משנה כלום, פשוט חוזרת לשם חזקה וחכמה יותר".
באילו נסיבות יוצא לך לשקר?
"כל יום כמעט. אני מאחרת כרונית אז תמיד אני אומרת שאני בדרך כשבפועל אני מתארגנת ורצה ממקום למקום בבית".
מי בעינייך האדם הכי סקסי?
"בן הזוג שלי בשארה. הוא חיפאי שמתעסק בנדל"ן ובעלים של מוסך פורד מאזדה. אנחנו כמעט שנתיים יחד והוא גבר החלומות: רגיש, מכיל, תומך, עוטף, אוהב ושם לי גבול כשצריך. איתו אני תמיד מרגישה מוגנת ושיש לי על מי לשים את הראש. הדבר הכי סקסי זו הרגישות שלו, חוץ מזה שהוא חתיך למות".
למי את מתגעגעת?
"לסבא ג'יריס מצד אבא, וסבא וסבתא אליאס ודיאנה מצד אמא. הם נפטרו כשהייתי קטנה אבל אני זוכרת מהם המון. סבא שלי אליאס היה קצב, חינאווי (אחד האחים המייסדים של הרשת המפורסמת – מנ"ש) והיה לוקח אותי לאטליז ביפו. הייתי נכנסת למקפיא והוא היה מלמד אותי על חלקים בבשר והיה מכין לי קבב נא בפיתה וזה היה טעים. סבתא דיאנה היתה אלגנטית, מגונדרת, מתוקתקת ומלכותית, ממנה קיבלתי את האהבה לאסתטיקה. סבא ג'יריס תמיד היה צובט אותנו הנכדים בצוואר ומחלק שוקולדים וממתקים. הכי נדיב בעולם, עם הלב הכי גדול".
איפה הכי היית רוצה לגור?
"בארץ, איפה שאני גרה. היו לי לצערי מחשבות בעבר לעבור, לא ממקום מקצועי אלא בגלל שנהיה קשה פה. אין יציבות כלכלית, מקצועית ונפשית וגם לא קל להיות כאן מישהו שהוא לא יהודי. כשהייתי בת 15 היתה תקופה של פיגועים והייתי נוסעת באוטובוס לתיכון עירוני ד'. יום אחד אמא שלי התקשרה ודיברתי בערבית וכל האוטובוס הסתובב לראות מי מדברת וקלטתי את החשש והאימה. מבחינתי זו השפה הכי יפה בעולם והכי לא מאיימת. אלה רגעים שעיצבו את האישיות שלי. בסוף זה הבית שלי, אני דור תשיעי בארץ ומושרשת פה עמוק יותר מכל דבר שיגרום לי לא לרצות לחיות פה".
על מה את אוהבת להוציא את הכסף שלך?
"על בגדים ואיפור וכל מה שקשור בסטייל, וכמובן תכשיטים. אני שרופה על תכשיטים".
מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"את הצורך לרצות את כולם ולא להיות ב־100% נאמנה לעצמי. זה בא מתוך פחד לא להיות מספיק אהובה או שלא יאהבו אותי כמו שאני. אנחנו האמנים ניזונים מאהבת הקהל וממחיאות הכפיים אבל ככל שאתה מעמיק אתה מבין שאוהבים אותך דווקא כשאתה הכי נאמן לעצמך ואותנטי. זה עולם שמתעסק הרבה באידיאל היופי. לפני שאני מתארגנת לאירוע בתעשייה אני אוטומטית בתחושה שאני לא מספיק רזה או יפה. עם הזמן הבנתי שזה לא קשור ליופי אלא למה שאת מרגישה עם עצמך. זה התחיל אצלי מלאכול ממש מעט לפני יום צילום או השקה כדי לרזות, וככה מתפתחת הפרעת אכילה. הגעתי למצב שהגוף שלי לא החזיק את עצמו. אני מטופלת ולמדתי לשלוט בזה".
מה את מחשיבה כהישג הכי גדול שלך?
"זה שנבחרתי לעשות 'טור' יחד עם הזמר הצרפתי אנריקו מסיאס בישראל. בבית הספר היו מלמדים אותנו את השירים שלו, וההורים שלי היו שומעים אותו בבית. פתאום אני מופיעה איתו, וההורים שלי יושבים בשורה הראשונה בהיכל התרבות".
מה מפחיד אותך והאם זה השתנה אחרי 7 באוקטובר?
"המוות, בעיקר לאבד אנשים שקרובים אליי. וגם מפחיד אותי להתבגר ולא להספיק להגשים את כל החלומות שלי. הבנתי כמה החיים שבריריים ולא צפויים".
מה עושה אותך מאושרת?
"כשאני עם המשפחה שלי, יושבים כולם בסלון בערב עם בדיחות וסיפורים ומתפוצצים מצחוק עד שכואבת לי הבטן. אני הבכורה ויש לי אחים תאומים (בן ובת) בני 20 וההורים שלי טוני וריימונד. לאבא יש מסעדה ביפו, Tony's Tapas Bar & Pizza, ואמא יועצת מס במשרד רו"ח. בית מאוד חם ומצד שני מאוד נוקשה ועם ציפיות".
מה הכי חסר לך בחיים?
"שקט נפשי. אני כל הזמן מוטרדת ממה יהיה מחר. מטריד אותי שקולות חשוכים וגזעניים מקבלים אהדה ואמפתיה. מטרידים אותי הצמצום של חופש הביטוי והדמוקרטיה. שמסתכלים על גזע, לאום ודת ולא על האדם שאתה. אני כבר בסדר אבל אני פוחדת על האחים שלי ועל הילדים שיהיו לי".
מה את מחשיבה כנכס היקר ביותר שלך?
"המשפחה שלי, בן הזוג והכלבה. חוץ מהם - לא צריכה כלום. אני יכולה לחיות באוהל ולאכול פיתה עם שמן זית כל היום".
מי האמן שהכי השפיע על יצירתך?
"אדל; רוסליה, שהאלבום החדש שלה יצירת מופת; עמר דיאב, זמר ויוצר מצרי שהוא אחד האהובים עליי; שירין עבד אלוהאב, זמרת מצרייה מטורפת ויוצרת מדהימה; אליאנה שהיא במקור מנצרת, מגדירה עצמה פלסטינית ומגיל 13 בלוס אנג'לס, היא שרה שירים בערבית בסגנון אמריקאי, זו המוזיקה הערבית החדשה; וחנן בן ארי, שאני מעריצה גדולה שלו".
אם לא היית זמרת ויוצרת מה היית עושה?
"כנראה יזמית, מפתחת סטארט־אפ שאולי ישנה את העולם".
