יונתן וקסמן: "אני עושה קריקטורות מגויסות מטעמי"
בהרצאה בפסטיבל אנימיקס יספר יונתן וקסמן איך יוצרים במציאות מלחמתית ופוליטית הזויה. הקריקטוריסט עטור הפרסים, שהיה עד לאחרונה קריקטוריסט הבית של כלכליסט, ידבר על הפחד מהומור בימים של "הותר לפרסום" וגם על ציור ילדים חטופים במנהרות
במדינה שבה החדשות הרעות לא מפסיקות לזרום, לפעמים מורכב להיות קריקטוריסט. "אומרים שהגיהינום של האזרח הוא גן העדן של הקריקטוריסט", אומר המאייר והקריקטוריסט יונתן וקסמן, "ישראל זו מדינה שרק תבוא לבופה ותבחר".
עד לפני כמה חודשים היה וקסמן מאייר הבית של כלכליסט מיום היווסדו של העיתון (2008). הוא בוגר בצלאל וכיום עצמאי. אייר את הרקעים בסרטו של ארי פולמן "איפה אנה פרנק" וכיום מרצה ב־HIT חולון. ב־2014 זכה במקום הראשון בתחרות לקריקטורה הומוריסטית ע"ש פרידל שטרן. ב־2016 זכה במקום השני בתחרות הקריקטורות הפוליטיות של האו"ם ע"ש רענן לוריא, וב־2022 זכה בפרס פתיר לקריקטורה פוליטית.
"איך לעזאזל מציירים מלחמה?" הוא שם ההרצאה שלו בפסטיבל אנימיקס הבינלאומי לאנימציה, קומיקס וקריקטורה בסינמטק תל אביב (9-5 באוגוסט), שתתקיים בשבת ובה ינסה לספר כיצד מתמודדים עם איום קיומי תחת דד ליין, איך אפשר לעבוד במדינה שבה טיל בליסטי ששוגר בלילה הופך לחדשות ישנות בבוקר, מה עושים בימים של שכול ואבל, מה עבר עליו מ־7 באוקטובר ועד המערכה מול איראן, ואיך מציירים מציאות בלתי נתפסת.
"הבעיה הגדולה שלנו הקריקטוריסטים היא מה ישרוד מחר. החשש הוא שזה לא יהיה רלבנטי בבוקר, ובזה אנחנו הקריקטוריסטים מפשלים בצורה קבועה".
וקסמן (49), נשוי +3 המתגורר בגליל, מעיד על עצמו שאימץ מבט ציני על המתרחש. "התפקיד שלנו הוא גם לפרש, לפעמים לעודד וגם להכיל בעיקר במקומות של שכול שאין שום יכולת להתמודד עם זה בצורה מחויכת", הוא אומר. "במלחמה הזאת אני עושה קריקטורות שהן כביכול לקהל הישראלי אבל בעצם מיועדות גם החוצה להסברה. זה מקום שהמדינה נכשלה בו בענק, ואתה מוצא את עצמך לוקח את המקום הזה – קריקטורה מגויסת מטעמי".
קריקטורות של וקסמן בדיעבד כאילו רמזו על העומד להתרחש. "חודש או חודשיים לפני 7 באוקטובר ציירתי קריקטורה של גלנט נרדם בשמירה", הוא אומר. "רואים אותו ישן, הרצי עם שעון מעורר על הראש מנסה להעיר אותו, בינתיים מאבדים שליטה ביו"ש, גולדקנופף קושר לו את השרוכים עם חוק הגיוס, נסראללה משקיף מהצד עם משקפת ומחייך, כי אני הייתי בטוח שאם יקרה משהו הוא יקרה בצפון. בן גביר וסמוטריץ' מנסרים את הכיסא שהוא ישן עליו, טייסים שולחים מכתבים וצועקים ברמקולים 'תתעורר' ואחרון חביב יושב נתניהו עם שלט ניאון עליו כתוב 'אתה אחראי, אתה אשם' ומוכן לחבר לחשמל ברגע שיהיה אסון והוא יצטרך להפיל את זה על מישהו. הכתובת היתה מרוחה באבו־אבוה על הקיר. היתה גם קריקטורה שביבי עומד מאחורי גלנט ואומר 'אם תהיה ועדת חקירה אני מאחוריך' ומסתתר מאחוריו. אין לי מקורות בממשלה ובצבא, פשוט קראתי עיתונים והבנתי שאנחנו מידרדרים לקראת אסון.
"קריקטורה אמורה לבקר את מוקדי הכוח והשלטון. אי אפשר להתעלם מחוק הגיוס שרוב הישראלים רואים בו צלם בהיכל. חרפה שאי אפשר להתעלם ממנה. יש פה שיקולים אישיים של נתניהו. יש גם קריקטורות על זה שהוא מסתכל בסקרים ורואה ש־70% אומרים שהוא צריך להתפטר בסוף המלחמה אז הוא אומר 'אם כך, המלחמה תצטרך להמשיך'".
היו רגעים שלא הצלחת לצייר?
"היו הרבה רגעים קשים שלא ידעתי מה לעשות כי מה שקורה עכשיו לא בטוח יהיה רלבנטי מחר, וכמובן החשש שאני עושה קריקטורה ומחר עלול לקרות אסון, הפחד מההותר לפרסום. זה שהחטופים לא חוזרים זו הזיה בלתי נתפסת, והיו גם קריקטורות על חטופים כי זה החלק הכי לא נורמלי בתוך המצב הזה. היתה קריקטורה Toy Story. לא ידעתי איך להתמודד ולטפל באירוע הפסיכי שיש ילדים במנהרות חמאס וחשבתי להראות מה קורה עם הצעצועים שלהם שמחכים להם".
יש לך קווים אדומים?
"מי שאין לו קווים אדומים הוא שקרן או אידיוט. כמו שאם סטנדאפיסט לא מקלל זה לא אומר שהדברים שלו פחות חזקים, כך גם אצלי. אני רוצה שהקריקטורה תהיה חזקה אבל שהצד השני שלא חושב כמוני יוכל לקרוא אותה. אני לא אעשה משהו מאוד וולגרי, לא כי לא בא לי אלא כי בתפיסה שלי אם אדבר בצורה יותר נעימה ולא פחות חדה אני אגיע ליותר אנשים".
