סופו של מוסד קולינרי: אחרי 27 שנה ו-2.6 מיליון סועדים - מסעדת מאנטה ריי נסגרת
מסעדת החוף הנהדרת שהיתה חלוצה בתחומה נסגרת לצמיתות. הבעלים עופרה גנור: "היינו הראשונים בהרבה דברים שעכשיו הם בכל מקום. מאנטה ריי היתה כל כך מצליחה שגם אם ירדה לה התפוסה זה לא מה שהכריע אותה. מה שהכריע זה העבודה הקשה והאינטנסיביות"
מאנטה ריי, אחת המסעדות האייקוניות של ישראל, סוגרת את שעריה אחרי 27 שנות פעילות, כך הודיעה הבוקר (ד') עפרה גנור, בעלת הבית הנצחית של המקום.
המסעדה מול הים ליד הדולפינריום שאירחה במשך שנות דור את כל עם ישראל. המבנה העגול בקצה החוף בדרך ליפו, מול בית הטקסטיל ומלון דן פנורמה, ראה כבר הכל. זוגות מתאהבים ונפרדים, חתונות ומסיבות ומה לא. אבל בעיקר אנשים שרצו לאכול מול הים בסטייל. למאנטה ריי ידעת שאתה יכול לבוא מתי שאתה רוצה, איך שאתה רוצה, כולל עם חול מהים השכן, ולהרגיש בנוח. שבעה ימים בשבוע, מתשע בבוקר עד חצות. 27 שנה. עכשיו זה נגמר רשמית.
מאנטה ריי היתה מסעדת חלוצית. לא היו כאן מסעדות חוף כאלה קודם, עם מפות ומפיות וכוסות יין אמיתיות. ובעיקר עם אוכל משגע, החל במגש המזטים שכלל מנות מופת כמו הבורי הכבוש בסומק ומוס חצילים וכלה בסיר פירות הים השחור. גם שנים אחרי שנפתחה ובעצם עד היום לא היתה כאן מסעדת חוף כזו. שידעה גם להכין אוכל נהדר וגם למתג אותו הכי סקסי בעולם. וזה יעבוד לה למעלה מרבע מאה. חצי שנה אחרי שגנור תלתה על הדלת שלט שהמקום בשיפוצים, היא הודיעה הבוקר שלא תחזור. במכתב מרגש ששלחה לכל אוהביה היא הוסיפה כמה נתונים שומטי לסת. למשל: 2,640,093 סועדים אכלו במאנטה ריי ו-803,072 כיכרות לחם בלקני הוכנו במקום.
בשיחת טלפון גנור מסבירה את ההחלטה: "הגיע הזמן. עשיתי כאן הרבה דברים טובים ואני חושבת שיש זמן שצריך להיפרד, שצריך לעזוב. לקח לי הרבה זמן לחשוב על זה - אם לשפץ או לסגור. היתה תוכנית לשפץ, והבנתי שהיכולת שלי לעשות את זה שוב מהתחלה, כי זה מה שהשיפוץ הזה אמר, כבר לא קיימת, לא מבחינה אישית ולא מבחינת אנרגיה סביבתית. אוקטובר 23 שבר אותי, כמו את כולם. מאנטה ריי זה עניין של תרבות ומקום. לפעמים אתה מרגיש שסיימת ודי".
"לא התעייפתי ממאנטה ריי אלא מהפוזיציה של מסעדנית יחידה שמחזיקה על הגב שלה מסעדה. זה סבב סביבי וסביב הנוכחות שלי והרגשתי שאני לא יכולה להיות נוכחת כל הזמן כל כך הרבה זמן"
כלומר, הבנת שזה הולך להיות כל כך יקר שזה כמו לפתוח מחדש?
"זה לא היה רק עניין של כסף. השיפוץ הפיזי זה רק חלק. היה צריך התחדשות עמוקה והרגשתי שזה יותר מידי. זה עניין של רצון ובחירה איפה אני שמה את הזמן שלי. כל כך הרבה שנים אהבתי וזכיתי לעשות מה שאני אוהבת - כמו שאומרים, אם אתה עושה מה שאתה אוהב אתה לא באמת עובד. וככה הרגשתי ועכשיו כבר לא, ולכן זה זמן ללכת. אני כבר לא מתרגשת כל יום לקום לעבודה. כמה אפשר לאהוב?
את פורשת מעסקי האוכל?
"ממש לא. יש לי את רשת 'שי-שי' (רשת אוכל אסייתי בבעלות גנור יחד עם שגית לאופר-שקד, שהסניף המקורי שלה נמצא ברחוב אבן גבירול. ח.ג) שזה אחד הדברים המוצלחים שעשיתי וזה מין בייבי חדש יחסית שתופס אותי וממלא אותי. יש לנו שלושה סניפים ואני הולכת לפתוח רביעי. ראיתי שאין לי יותר יכולת להתמקד בגם וגם וגם. אתה צריך לעמוד בדלת ולהיות בזה 24/7 עם הסכין בין השיניים כמו שעשיתי מהיום שפתחתי את מאנטה ריי, ואני לא רוצה לעשות את זה יותר"
בת כמה את עפרה, אם מותר לשאול?
"אני גדולה"
אז אולי פשוט התעייפת?
"לא. לא התעייפתי ממאנטה ריי אלא מהפוזיציה של מסעדנית יחידה שמחזיקה על הגב שלה מסעדה. זה סבב סביבי וסביב הנוכחות שלי והרגשתי שאני לא יכולה להיות נוכחת כל הזמן כל כך הרבה זמן".
זה היה עסק מסובך מן הסתם, מסעדה גדולה כזו ועוד מול הים שהמלח שלו זולל הכל?
"זה היה עסק מסובך כמו כל מסעדה ויותר כמו שאתה אומר ובצדק. וכן, תחזוקה על הים מאד גבוהה אבל זאת לא הנקודה שהפריעה לי אלא האינטנסיביות, כאמור. אני לא סוגרת בגלל עלות התחזוקה או יוקר המחייה. מאנטה ריי היתה כל כך מצליחה שגם אם ירדה לה התפוסה זה לא מה שהכריע אותה. מה שהכריע זה העבודה הקשה".
מאנטה ריי היתה מקום מצליח עד הסוף?
"מאוקטובר 23 קצת פחות כמובן כי אין תיירים".
"היינו הראשונים שהבינו שזה שאנחנו על חוף הים זה אומר שחייבים 'חומוס צ'יפס סלט' אלא אפשר מפות וכוסות יין ומפיות. אמרו לנו שזה ייפול ועובדה שזה עבד ואחר כך אנשים התרשמו והושפעו"
וגם לישראלים לא היה מצב רוח לבוא?
"יש מקומות מאוד מצליחים כמו בנחלת בנימין למשל, אבל תשים לב לדפוסי הפעולה שלהם - פתוחים רק בערב, סגורים יום בשבוע. אנחנו היינו פתוחים שבעה ימים בשבוע מתשע בבוקר עד חצות – בוקר, צהריים וערב. כל העזרה של רונן סקינזיס השף ואבי בן זוגי ואוריה הבן שלנו, לא הספיקה לי בסוף".
מי יבוא במקומך?
"לא יודעת. יצא מכרז. אני רק מקווה שישמרו על המקום. אתה יודע, יכולתי להפוך אותו למלכודת תיירים כבר לפני הרבה שנים אבל אמרתי שצריך להיות נגיש לכולם כי זה סוג של פנינת טבע. להיות ידידותי לאנשים וסביר להוצאה. אני מקווה שמי שיבוא ישמור על הרוח הזו ולא ינצל לרעה את זה שהטפט הכי נהדר בעולם נמצא ממול". היא מתכוונת לים, כמובן.
"באמת היינו הראשונים שהבינו שזה שאנחנו על חוף הים זה אומר שחייבים 'חומוס צ'יפס סלט' אלא אפשר מפות וכוסות יין ומפיות. אמרו לנו שזה ייפול ועובדה שזה עבד ואחר כך אנשים התרשמו והושפעו. היו לי כל מיני דברים שרציתי והכנסתי: יין רוזה, שמפניה בכוסות, מנות לחלוקה. אבי (גנור, ח.ג) המציא את זה שיקראו לזה 'שיירינג'. אני אמרתי לו שזו לא מילה בעברית. והנה, עכשיו זו 'מילה בשפה העברית'", היא מחייכת. "רציתי אויסטרים אז היו אויסטרים, עכשיו הם בכל מקום".
"המצאתי מדם ליבי, ולא בא לי יותר. רק כשנולדה לי הנכדה שהיא בת תשע היום הפסקתי לעבוד בשישי בערב. ועכשיו התפנה לי מקום בנפש. אני לא הולכת לעשות מקרמה או להרצות באוניברסיטה. אני דווקא מתרגשת לחשוב על דברים חדשים שאני אעשה".
