"אני מנגן ג'אז בניו יורק אבל גדלתי על שלישיית גשר הירקון"
לתום אורן יש קריירה בינלאומית מסחררת, אבל בעיצומה של המלחמה הוא חזר לתל אביב כדי להשיק את אלבומו החדש בהיכל התרבות. בריאיון הוא מספר על המפגש עם הרבי הנקוק, הנגינה עם יוני רכטר והגיטרה במקלט ש"הזכירה פתאום מה חשוב במוזיקה"
הדבר הראשון שצד את עיני בכניסה לחדר החזרות של הפסנתרן, המלחין והמעבד תום אורן, בבית הוריו בתל אביב, היתה תמונה שלו עם אגדת הג'אז הרבי הנקוק, מחויכים ליד הפסנתר. התמונה צולמה ב־2018, זמן קצר אחרי שאורן זכה בתחרות הפסנתר היוקרתית של מכון ת'לוניוס מונק — הישראלי הראשון שזכה בתחרות, שכיום קרויה על שם הנקוק עצמו. "הוא היה אחד השופטים. אחרי שהכריזו על הזכייה, ישבתי המום מאחורי הקלעים. שמעתי את הנקוק אומר לקהל: 'אולי הוא ברח'. הייתי בשוק ומיד חזרתי לנגן איתו ועם עוד אגדות ג'אז. הרגשתי כמו בתוך חלום".
שמונה שנים חלפו מאז ואורן בן ה־31 הופיע על הבמות המרכזיות בעולם והוציא אלבומים בלייבלים בינלאומיים. כבר כמעט עשור שהוא מנגן ברביעיית אלי דג'יברי, ולאחרונה הצטרף להרכב היוקרתי של החצוצרן טרנס בלנשארד והסקסופוניסט רוי קולטריין, למסע עולמי של חגיגות 100 שנה למיילס דיוויס וג'ון קולטריין. "באמצע ההופעה בדטרויט פתאם הבנתי שאני מנגן איתם קטעים שאני מכיר כל החיים והרגשתי ממש חלק מההיסטוריה, כאילו קיבלתי חותמת להיכנס. אני לא לוקח את זה כמובן מאליו".
לפני שבועיים, בעיצומה של המלחמה, הגיע אורן לישראל כדי להתכונן לשני מופעים בהיכל התרבות, לכבוד אלבומו החדש “Dark Lights” שיצא בפברואר בניו יורק. באלבום הוא מנגן עם הטריו שלו — המתופף אביתר סליבניק והבסיסט עילם פרידלנדר. ב־23 באפריל יארח את הצ'לנית והזמרת מאיה בלזיצמן, את ז'וקה פרפיניאן בכלי הקשה ואת הקלרנטיסט יונתן הדס. ב־24 באפריל יארחו הוא והטריו את יוני רכטר.
בחדר החזרות הוא מנגן עם פרפיניאן והדס קטע שכתב בגיל 18. "בג'אז תמיד יש מתח בין שמירה על המסורת וכבוד למורשת ולסגנון, לבין מציאת הקול האישי שלך בתוכו. אז נכון שאני מנגן ג'אז בארצות הברית, אבל גם גדלתי בתל אביב על שירים של שלישיית גשר הירקון והתרנגולים אז ההתכתבות עם הדבר הזה חשובה לי. זה קטע מקורי שלי ברוח השפה של פעם. יוני רכטר האגדי העביר כיתות אמן ברימון שמלוות אותי עד היום, וגם יצא לי לעבוד איתו במסגרת ההרכב של דג'יברי. הוא השראה לא נורמלית והוא איש צנוע ומלא נתינה".
יהונתן גפן אמר פעם שבכל שיר חייבת להיות ציפור בשמיים. כשהתלבטתי אם לכלול באלבום שיר אופטימי אמרתי לעצמי שזו תהיה הציפור בשמיים של האלבום
אורן נולד וגדל בתל אביב. אמו היא המוזיקאית דורלי אורן חזון, שליוותה כפסנתרנית ומלחינה את הגשש החיוור ואריק לביא, כתבה מוזיקה להצגות של נסים אלוני ולסרטים של אבי נשר. הוא מנגן מגיל 8, עבר דרך הקונסרבטוריון הישראלי ותיכון תלמה ילין, שירת כמוזיקאי מצטיין בצבא ולמד ברימון ובברקלי קולג' בבוסטון. ב־2020 הוציא את אלבום הבכורה “Dorly's Song” — עיבודים ללחנים של אמו. "כשכתבתי את המוזיקה לסרט 'תמונת ניצחון' של אבי נשר, זה היה סוג של סגירת מעגל כי אמא שלי כתבה את המוזיקה לסרט שלו 'זעם ותהילה'. ממש לאחרונה הלחנתי את המוזיקה לסרט החדש שלו 'האהבות שלנו'. עיבדתי שיר שנונו כתבה עבור הסרט. היא מדהימה. לאבי יש תמיד הברקות וחיבורים".
בשלוש השנים האחרונות הוא חי בניו יורק, שם פורחת סצנת ג'אז ישראלית תוססת. הגעגועים לבית ולמשפחה עזים. "החינוך לג'אז מופלא בישראל בגלל הדגש על המסורת ולכן הג'אזיסטים בולטים בניו יורק. אני חווה בניו יורק חוויות שאין בשום מקום אחר".
זה לא פשוט להיות ישראלי היום בעולם. אתה חווה גילויי אנטישמיות?
"ביום ה־100 לטבח 7 באוקטובר הגענו כמה פסנתרנים לנגן למען החטופים בוושינגטון סקוור במסגרת מיזם 'הפסנתר הצהוב' של אמו של אלון אהל. מזג האוויר היה כמה מעלות מתחת לאפס והאצבעות קפאו לנו אבל מי חשב על זה כשיודעים מה עובר על החטופים באותו זמן. דויד ברוזה הצטרף ושרנו 'יהיה טוב' ו'באנו לכאן'. כשהוא הלך התחילה הפגנת נגד, ואנחנו המשכנו לנגן את 'אין לי ארץ אחרת' אל מול הצעקות, האלימות והצביעות. פה ושם אני הולך בעיר ורואה כתובת לא סימפטית, אבל לשמחתי לא עשו לי באופן אישי משהו בהופעות. יש דברים שקרו לחברים שלי וזה כואב כאילו שזה קורה לי".
אזעקה בדרך הביתה
אתה אופטימי?
"כן. יש לי את התכונה הזאת. אנחנו קהילה של מוזיקאים שאחרי 7 באוקטובר לקח להם המון זמן לחזור - לא רק לנגן אלא גם לשמוע מוזיקה. אני זוכר שישבנו והתכנסנו ושרנו שירים ישראליים בלב ניו יורק ויש לזה כוח פיזי. לא סתם כל מי שחוזר מהמקומות האיומים מספר שיש שיר שהחזיק אותו. למוזיקה באמת יש כוח פיזי. בסבב הקודם עם איראן הייתי בארץ ועם כישורי הגיטרה המינימליים שלי ירדתי למקלט וניגנתי כי רציתי בסיטואציה האיומה הזאת לשיר משהו. זו חוויה אחרת מהופעת ג'אז אבל זה מזכיר פתאום מה חשוב במוזיקה".
הקטע האחרון באלבום, "Dawn of Adventure", שונה מרוח היצירה — כמעט כולו אור ואופטימיות. אורן מודה שהתלבט אם לכלול אותו. "רציתי להישאר עם אווירה כבדה יותר, לעכל את הדברים. אבל את המורכבות והסערה אנחנו ממילא חווים, נזכרתי שיהונתן גפן אמר פעם לקוטנר שבכל שיר חייבת להיות ציפור בשמיים. אמרתי לעצמי שזו תהיה הציפור בשמיים של האלבום, ונסיים אותו כן עם איזה מבט קדימה".
למרות המלחמה והחשש מביטולים החליט אורן להגיע להשיק את האלבום החדש. "היו בי אופטימיות ואמונה שהן מעל לכל היגיון, שממשיכים קדימה. נחתתי ואזעקה תפסה אותי בדרך משדה התעופה הביתה. זה היה סוג של הימור שהיה שווה רק בשביל לראות את הפנים של המשפחה שלי כשהגעתי. אני מקווה שזה יחזיק וההופעות יתקיימו. אני חושב שיש לזה כוח דווקא בתקופה כזאת. אנחנו צמאים למוזיקה. בתור מי שמאזין למוזיקה אני צמא לעוד מנגינה בתקופה כזאת".
