סגור
הסופר יורם רוזנר פנאי
הסופר יורם רוזנר (צילום: אוראל כהן)

הסופר יורם רוזנר: "במצב קיצוני צומחים מנהיגים קיצוניים"

כמו בנבואה שמגשימה את עצמה מתאר יורם רוזנר ברומן חדש מקורי ומפתיע כיצד מצב רגוע משתנה ברגע אחד ושורף הכל, ואיך מתוך אקלים שמתלהט צומחים מנהיגים עם אופי רודני. "בתודעה שלי הנורא מכל יכול לקרות בכל רגע, וההגנות תמיד ייכשלו"

"יש רגעים נדירים שבהם המציאות מתהפכת", אומר יורם רוזנר. "כל מה שידעת שהוא יציב ונצחי, מתברר כשביר ודליק. זו החוויה העזה שלנו בימים האלה". רוזנר, איש הייטק, מהנדס תוכנה בהשכלתו, וגם סופר, פרסם לאחרונה את "וֶלטְמַייסטֶר", שכבר זכה להדים. מין רומן נבואי דיסטופי ישראלי, שמתאר כיצד המציאות מתהפכת ברגע אחד — במקרה הזה בשל גל חום קיצוני שמביא לדלקות ענק בכל הארץ.
"וֶלטְמַייסטֶר" (כנרת זמורה) מתמקד בגורלו של מושב אחד, מיקרוקוסמוס של מדינת ישראל, שבו מתחולל כאוס, יש בו אנשים נצורים בבתיהם, מתלבטים אם להישאר או לברוח, אבדות בנפש, אובדן שליטה, ובעיקר קרקע שנשמטת תחת הרגליים. כל זה מוביל להתפלגות של תושבי המושב - אלה שרוצים להישאר, בעיקר הוותיקים, ואלה שמעדיפים לברוח, בעיקר החדשים מה"הרחבות". ויש גם כמה מעשי גבורה והצלה שאולי משמרים ניצוץ של תקווה בישראליות.
עד לפני כמה ימים אפשר היה לקרוא את הרומן כמשל לחברה במשבר, כעת הוא נראה יותר כמציאות אפשרית.
"אני טיפוס פסימי מטבעי, אחד שמצייר לעצמו תרחישי קיצון קשים. והאמת היא שאת התרחיש הנוראי, של 7 באוקטובר, ציירתי מזמן. למעשה אפילו כתבתי פעם סקיצה של רומן שמבוסס על מהלך כזה. לא דייקתי בפרטים וגם הלכתי רחוק יותר עם הקטסטרופה, אבל בדמיוני — כבר הייתי שם. אולי בגלל שאני דור שני לשואה, כל הזמן מתבעבעת לי בראש התודעה שהנורא מכל יכול לקרות בכל רגע, ושההגנות — בין שהן גדר ובין שהן פלוגות צבא או פצצות אטום — תמיד ייכשלו מתישהו".
אז ב"ולטמייסטר" הבית עולה באש, ועכשיו נשאר להחליט אם נשארים להיאבק או בורחים כדי להינצל. במרכז העלילה סטודנט תלוש שמגיע לעבוד כאסיסטנט בביתו של פרופסור לפסיכולוגיה. הסטודנט בכלל מאוהב באשתו של הפרופסור, שהיא מגישת טלוויזיה חיננית. הפרופסור הוא אדם נוקשה שעסוק במחקר על חלימה, או יותר נכון על איך תכנים שחודרים לחלומות יכולים להשפיע על ההתנהגות של החולמים. כל זה מתרחש בשעת אסון אקלימי: החום גובר ומתחילה להתלקח שריפה סביב מושב אחיצדק, שם נמצאים השלושה.
המשבר האקלימי נוכח בספר. כולם מזיעים כל הזמן והמזגנים והמאווררים לא תמיד עוזרים. במצב קיצון כזה מתפתחות גם תופעות קיצוניות. תושבי המושב נחלקים לשני מחנות, ומול הוותיקים מתייצבים ה"הרחבניקים", התושבים החדשים שבנו ביתם בהרחבות, ומנהיג אותם איש ושמו סטאד: אסיר משוחרר, כריזמטי, דמגוג ומסוכן, שפועל בשיטות לא כשרות ויש לו סממנים פשיסטיים.
יורם רוזנר (62) נולד וגדל בגבעתיים. הוא נשוי ואב לארבעה (אחת מהם היא המשוררת אורין רוזנר). הוא התגייס לעתודה בצבא, עבד בפיתוח מוצר בחברות טכנולוגיה, והקים את חברת "פייב", שמתמחה באפיון ויצירת חוויית משתמש.
בגיל 30 התיישב לכתוב ספר. הניח אותו בצד, חזרתי לקרוא בו ו"זה היה זבל. זרקתי לפח". אבל זה המשיך לדגדג לו, עד שחבר המליץ לי להצטרף לסדנת כתיבה עם דב אלבוים בבית אריאלה וכשאלבוים התמנה לעורך בידיעות ספרים, הוצע לו לכתוב רומן. "וכדרכם של אנשים חשבתי שזה הספר הכי טוב שנכתב אי פעם. אבל אף אחד סביבי לא נפל. עזבתי את כתב היד הזה. לפני תשע שנים ישבתי לכתוב ספר חדש. במובן מסוים 'ולטמייסטר' הוא ספרי השלישי".
את החום הקיצוני אפשר לייחס היום גם למשבר האקלים וגם למשבר החברתי־פוליטי.
"כשהתחלתי לכתוב את הספר, עניין אותי להסיר מסכות מאנשים. לכולנו יש מסכות כאלה שאנחנו מציגים לאחרים, וסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו. הבנתי שכדי להסיר מסכות אני צריך להכניס את הדמויות שלי למצבים קיצוניים. ולעתים אנשים מתנהגים בצורה מזעזעת במצבי אסון. ביישוב הבדיוני שלי נוצרו שני מחנות. אני זוכר שבאותה תקופה אילנה דיין פרסמה תחקיר על מעונות ראש הממשלה, ותגובת ראש הממשלה היתה שהיא שמאלנית קיצונית. הייתי מספיק נאיבי אז כדי להזדעזע. ראיתי איך ישראל הופכת לשני מחנות. אבל אני חושב שגם אם הייתי חי בדנמרק, הספר היה נכתב אותו דבר".
ה"הרחבניקים" הם סוג של ישראל השנייה והשלישית, והם מנסים לכבוש את מקומם מן ההגמוניה הוותיקה.
"אין שם אשכנזים ומזרחים אבל יש חדשים מול ותיקים. המנהיג סטאד הפך את הפילוג לחד יותר ובסוף הכל אישי. וכשיש אדם עם תכונות מסוימות ברגע מסוים, ועם תאוות שליטה, פתאום הכל יכול לקרות".
מעניין מאיזה מודל מנהיגותי לקחת את ההשראה לסטאד.
"הבנתי שאני צריך לתת לדמויות שלי מנהיג. הייתי יכול לבחור מישהו חמוד וטוב, אבל זה היה יוצא פחות מעניין. אז בחרתי מנהיג כריזמטי סמכותני שאינו בוחל באמצעים, ובהחלט הושפעתי כי ראיתי סביבי מנהיגים כאלה".
זה סוג המנהיגות שצומח בעיתות משבר?
"במושב הזה הכל התנהל למישרין עד הקטסטרופה. וכשזה קורה, אנשים מחפשים אדם שיציל אותם. אם מופיע מישהו עם הקול המתאים והתכונות המתאימות אנשים הולכים אחריו. מה שקורה כאן היום — הרפורמה, ההקצנה, המחאה — לא היה קורה אם העניינים היו מצליחים לנו. אם לא היינו מרגישים הרגשה של ללא מוצא: חיזבאללה, חמאס, הפלסטינים, ולמען האמת אין לאף אחד פתרון מוצלח למצב הזה. אז במצב חמור הכל פתוח למנהיגים מהסוג הזה לשגשג. הם לא היו יכולים לשגשג נניח אחרי מלחמת ששת הימים, כשכולם היו באופוריה והיתה תחושת עתיד — כי מי צריך אז מנהיג סכסכן וחרטטן? מנהיגים בעייתיים עלו במדינות בשעת משבר. אם המצב כאן היה עם אופק, לא היתה פורחת בישראל מנהיגות כזאת".
תמה מרכזית נוספת ברומן של רוזנר היא הגבריות. יש בו שלושה סוגי גברים: בקצה האחד של הסקאלה אסף הסטודנט החנון, בלי עבודה ובלי אהבה, בקצה השני דן הפרופסור הרציני שאין סוף לנכות הרגשית שלו, ומי ששובר את הסקאלה זה סטאד הגברי והאלים. רק לקראת סוף הרומן אפשר להבין מי הוא בעצם הגבר אלוף העולם.
הפרופסור בספר עוסק במחקר על החדרת תכנים לתודעה דרך חלומות, הנדוס תודעה. גם לייצר סביבות משתמש במוצרים טכנולוגיים נוגעת קצת בהנדוס תודעה.
"יש קשר בין מה שאנשים רואים בזמן ערות ובין מה שהם חולמים, זה כבר נחקר, אבל לא בטוח שיש השפעה של החלומות על ההתנהגות במציאות. אני עובד עם מערכות מורכבות, אפליקציות ומוצרים שהמשתמשים בהם הם אנשי סייבר ומהנדסים. באה אלינו, למשל, חברת מוביט לפני עשור, הם היו רק שני אנשים עם מוצר, וזקוקים לחוויית משתמש. חקרנו את הנושא, אילו מסכים יהיו, מה הזרימה ביניהם, מה הלוגיקה, מה המשתמש ירצה למצוא: תחנה, אוטובוס, מסלול מהיר. אנחנו מחשבים את הצרכים ובאים עם תוכנית. יש דמיון מסוים בין יצירת חוויית משתמש ובין עבודת הכתיבה. יש פה דף חלק שצריך ליצור בו יש מאין. אם אתה יצירתי ולוגי יש לך צ'אנס".
לפני כמה שבועות יצר איתו קשר המפיק חיים שריר, שמעוניין לעבד את "ולטמייסטר" לסדרת טלוויזיה. "אולי בכתיבה אני לא משאיר הרבה פערים, וזה פוגם באסתטיקה של הרומן, אבל זה עובד טוב יותר עבור הטלוויזיה". כעת הוא מתחיל לכתוב ספר חדש, שכנראה יתרחש במאחז בשומרון.
מה לדעתך יקרה פה?
"בספר לפחות הקטסטרופה נגמרת, בסוף יורד גשם, אבל במציאות אני לא יודע מה יהיה ה'גשם' שלנו. יש לנו מצב אובייקטיבי לא נוח. אנחנו מאוימים קיומית, ואני לא רואה לזה פתרון. אבל תמיד יכול לקרות נס. העלייה הרוסית, למשל, היתה נס. מה שהכי הדאיג אותי בעשורים האחרונים הוא השקיעה של הישראליות לתוך נהנתנות שהולכת יד ביד עם תחושה שקרית שאנו עוצמתיים.אבל כשמסכת העוצמה נקרעת מפנינו, ואנחנו צריכים להמשיך ולהילחם בשיניים על קיומנו — זה משנה תודעה. המחיר טראגי, בלתי נסבל, אבל לפחות אני מקווה ומתפלל שזה יחזיר, ולו במשהו, את הרוח הישראלית הנחושה".