מאלבום חדש של ג'ימבו ג'יי ועד ל"יקומות" של רועי כפרי: המלצות לסוף השבוע
וגם: בית קלייה חדש בפלורנטין, בכורה טלוויזיונית בכאן 11 של "עיר המתים", רמברנדט, פיקאסו וורהול בתערוכה אחת במוזיאון ישראל ודברים נוספים שלא כדאי לפספס
אלבום
ג'ימבו ג'יי חוזר לעוטף ומוציא אלבום חדש ואופטימי
ג'ימבו ג'יי חזר לביתו בקיבוץ אור הנר שמונה חודשים אחרי שפונה ממנו ב־7 באוקטובר. הוא מסתובב עם מחברת בכבישי הנגב ומתחיל לתעד את המציאות החדשה ואת התחושות שלו. מכל זה יוצא עכשיו אלבומו החדש "הכל טוב", שהוא יצירה אישית וחשופה שמספרת את הסיפור שלו, וגם את שלנו, עם הרבה רגישות, כאב, כעס, ביקורת, הומור ותקווה. באלבום מתארחים שני ילידי שדרות: קובי אוז בשיר "אוטוטו" וחיים אוליאל ב"בואו תראו", שמציג מבט ביקורתי על תיירות השכול בקיבוצי העוטף ("תיירות כחול לבן/ בשמיים פיצוצים/ המדריך מוציא מפה/ בין שבילי הקיבוצים/ אז בואו תראו"). השיר "מאה" הוא אגרוף בבטן ("חייגנו 100 מאה פעמים מאה, מאה לא עונים"), ו"מפרש לבן" הנפלא הוא שיר תקווה והראשון שכתב ג'ימבו מאז 7 באוקטובר. האלבום נחתם עם "אבא למה" המרגש, שיחה בין אב לבתו, מיקי גבריאלוב מתארח בפזמון עם "אבא סיפור" שהלחין למילים של יהונתן גפן. על ההפקה המוזיקלית איציק פצצתי (עומר מור) שמשלב היפ הופ, הרבה גיטרות, רוק ופופ. האלבום הזה הוא סוג של יצירה דוקומנטרית שמבטאת את תושבי העוטף שחזרו, כשהכל ארוז עם הרבה אהבה ואופטימיות. הופעה ב־2.2 בבארבי תל אביב. מאיה נחום שחל
קפה
ספיישלטי משובח, אבל לא בכפייה: בית קלייה חדש בפלורנטין
סער אברשי הוא אחד ממומחי הקפה הגדולים שלנו. לפני כמה חודשים ראיינתי אותו כשהכין את קפה הספיישלטי שלו בחנות היין הנחשבת בוסר במתחם גן החשמל. קורות החיים שלו מרשימים: הוא גר בחוות קפה בקולומביה, למד להקים בתי קלייה בהולנד (ממנה הוא מייבא את קפה דאק הנחשב), למד באוניברסיטת הגסטרונומיה בברה שבצפון איטליה ועבד בקפליקס וב־HOC. עכשיו אברשי מקיים את הבטחתו לפתוח בית קפה ובית קלייה משל עצמו, יחד עם שותפו הוותיק אנדריי בורדיוג. השניים נפגשו בקפליקס, חלוץ קפה הספיישלטי בישראל, ועכשיו פותחים את לוקי - בית קלייה וקפה ברחוב מעון 5 ברביעיית פלורנטין. במקום המעוצב להפליא הם יגישו ספיישלטי איכותי, אבל הפעם, כך הם מבטיחים, בלי להתעקש על הכללים המקובלים בז'אנר - חמוץ ופושר. הם יתאימו את הקפה לחיך של כל מי שמגיע. בתור מי שהצליח להתאהב אפילו בקפה החמוץ של אברשי בבוסר, אני משוכנע שלוקי יהפוך לאתר עלייה לרגל. חיליק גורפינקל
טלוויזיה
הביקור בזרם התודעה של רועי כפרי מתיש אבל שווה צפייה
בצפייה בפרק הראשון של "יקומות" התקוממתי - מהבדיחות ההזויות, הנונסנס היומרני, ההפוך על הפוך. התחושה היתה שרועי כפרי, גאון סדרות הרשת שכבר מזמן הגיע למיינסטרים, ב"ארץ נהדרת" ובפרסומות, יכול למכור הכל לכולם, אפילו לכאן 11, תחת מטריית האלטרנטיבה הדה־קונסטרוקטיבית. זה עייף אותי, אבל המשכתי לצפות ונשביתי בקסמה. קשה לתאר על מה סדרת המערכונים הזאת, שכל מי שמכבד את עצמו ואת כפרי משתתף בה: מיעל אבקסיס, תיקי דיין, נועה קולר, אסי כהן, אודי כגן, דרך אביתר בנאי ועד אלון אבוטבול בתפקיד אחרון ומעט נבואי. כפרי נמצא בכל הפרקים, בכמה תפקידים - הוא צופה בטלוויזיה, מזפזפ בה והיא בו. יש חוט מחבר בין הקטעים אבל הוא רופף. הכל רופף בחזון של היוצרים - כפרי וגון בן ארי. קשה עוד יותר לדמיין איך הוצגה הסדרה בפני מנהלות כאן 11 שהסכימו לקחת אותה. כנראה פשוט אמרו להן: "נכנסים לראש של רועי כפרי ונוסעים". עשרת הפרקים שזמינים כעת בכאן בוקס, מתלכדים יחד לרצף תודעה מופרע ומחונן שנוגע באבסורד ואיכשהו מצליחים להצחיק וגם להעציב. רותה קופפר
דוקו
"עיר המתים" המפעים הוא סרט על מוות שמלא בחיים
"עיר המתים" הוא הסרט התיעודי הישראלי שהכי אהבתי בשנה החולפת, מאז בכורתו בדוקאביב. במוצ"ש הוא יגיע לבכורה טלוויזיונית בכאן 11. הבמאית קרן אלכסנדר והצלם עודד אשכנזי עקבו במשך שנים בסבלנות אין קץ אחרי המפעל ההנדסי הענק של חפירת מנהרות קבורה בהר המנוחות שבכניסה לירושלים, לכרות עשרות אלפי קברים חדשים בתוך ההר. זה נשמע נושא מעט מקברי ומורבידי, אבל אלכסנדר הופכת את שלב החפירה למסע פיוטי ויזואלי יפהפה בתת־הקרקע של ירושלים, ולמפגש מפתיע עם האנשים שעובדים שם - הפועלים הערבים, אנשי חברה קדישא החרדים והמהנדסים החילונים. זה לא רק סרט עם עוצמה ויזואלית כבירה אלא באופן מפתיע ומקורי אלכסנדר מוצאת את האנושיות שבמפעל הקבורה העצום הזה, וגם את ההומור שבו. זה סרט על מוות, אבל הוא מלא חיים. יאיר רוה
אמנות
רמברנדט, פיקאסו וורהול בתערוכה אחת במוזיאון ישראל
תערוכת ענק במוזיאון ישראל מוקדשת לשינוי העצום שהביאה עמה מהפכת הדפוס באמנות. "המדיום והמסר: 600 שנות הדפס" באוצרות טניה סירקוביץ' עוקבת אחרי התפתחות ההדפס וההמצאות הטכניות והאמנותיות שאמנים רבים התנסו בהן, וכוללת כמה מיצירות המופת בתחום. התערוכה פותחת בתחריטי "אדם וחוה" ו"מלנכוליה" של רב־האמן הגרמני אלברכט דירר מהרנסנס, שאשתו נהגה למכור את הדפסיו מדלת לדלת בסלסלה. חשובים לא פחות הם דיוקנאות התחריט המיניאטוריים של רמברנדט מהמאה ה־17, שהם משיאי אמנות ההדפס. בנוסף, מוצגים הסאטירות החברתיות של גויה מהמאה ה־18, הדפסים חדשניים של פיקאסו הצעיר והבוגר, וכן כרזות קברטים של טולוז לוטרק בהדפס אבן, והדפסי רשת צבעוניים של אנדי וורהול, ומאות יצירות נוספות. גם באמנות הישראלית יצרו כמה מטובי האמנים הדפסים המוצגים בתערוכה, מ״קדיש״ הטראגי של משה גרשוני בשחור קודר ועד סדרת הנופים הפנטסטיים של הלל רומן העכשווי, שנוצרה בדיאלוג עם תוכנת AI. יקיר שגב
שופינג
זה הזמן להתחדש במעיל גשם
מהיום ועד שבת יתקיים בבית המכולות בנמל יפו יריד הלייף סטייל המוצלח "About Us", שיזמה קרין לאופר־דיין. ישתתפו בו 40 מעצבים ומעצבות מתחומים שונים החל בבגדים ונעליים, וכלה בביוטי ובעיצוב לבית. בין השאר, יהיה אפשר למצוא שם את עיצוביה היפים של מעיין ברונפמן (Bow M) המשלבת נפח בבגדים המינימליסטיים והנשיים שהיא מעצבת. למשל, מעיל טרנץ' עם שרוולים תפוחים, בלייזרים עם כתפיים מודגשות ושמלות יפות שיכולות להילבש מבוקר עד ערב; חגית חזן (Hoko) ועיצוביה המתוחכמים הנונשאלנטיים, בהם מעיל גשם קצר מבריק עם צווארון גבוה אופנתי וכובע; מיכל זגורי לביא (Unities) יוצרת מהדורות מוגבלות של פפיונים ותכשיטים ממתכות בעבודה ארטיזנית; ורינת בר נצר יוצרת בנגב כלי קרמיקה יפים בעבודת יד בהשראת המדבר. 20 שקל כניסה, אינסטגרם: about.us.fair עילית מינמר
מופע
לא אבודים בחלל: שבעה יוצרים בערב מסקרן במוז"א
במסגרת שבוע החלל הישראלי יתקיים במוזיאון מוז"א ברמת אביב ב-25.1 ערב רב-תחומי שבמהלכו יציגו שבעה יוצרים את הפרשנות האישית שלהם למילה "חלל". בין המשתתפים: השחקן יניב ביטון במונולוג קומי-דרמטי, הכוריאוגרפית רננה רז ביצירת מחול לחמישה רקדנים, מאיה קוסובר בפודקאסט לייב בליווי הצ'לנית מאיה בלזיצמן, הצלמת אבישג שאר ישוב בפרויקט צילום העוסק בחללים אלטרנטיביים, וההרכב "הפרויקט של תמרי" בשירים ובשיחה על מוזיקה ככלי ריפוי. האוצר והמנחה איתי מאוטנר: "לשלוש האותיות ח.ל.ל יש משמעות ענקית. זו מילה שמייצגת את האינסוף אבל גם את הסוף - משמעות שבשנים האחרונות הפכה רלוונטית מתמיד, ואנחנו לא מתעלמים ממנה. גם בשדה האמנותי והתרבותי ישלה משמעות: הסטודיו שאני עובד בו הוא חלל, אמנים מציגים בחלל (גלריה או מוזיאון). רננה יצרה עבודה מדהימה שעוסקת בתנועה של הגוף במרחב - חמישה רקדנים שזזים על ידי הקול שלה. היא כתבה טקסט עמוק ויפה על תפיסת החלל והרקדנים מדגימים את מה שהיא אומרת, זה קצת כמו ריקוד מודרך". מאיה נחום שחל
