צליחה על יבש: הכנרת הולכת ומתרוקנת, אך המסורת נמשכת
למרות מצבה העגום של הכנרת, 9,000 איש השתתפו השנה בצליחה שלה המתקיימת זו הפעם ה־70, והיא הרבה מעבר לאירוע ספורט סטנדרטי. אילן גולדמן השתתף עם ילדיו וגילה הפנינג צבעוני ומרומם נפש
דקות לפני ההגעה לחוף צמח, עוד בנסיעה בצידה הצפוני והמזרחי של הכנרת בשעת זריחה, קשה היה לפספס את המראה המדכדך - האגם הלאומי שלנו הולך ומתרוקן. החורף השחון השאיר את חותמו ודחק את קו המים מטרים לאחור. נופשי הקמפינגים נאלצו למקם את אוהליהם על שרידיו המיובשים של האגם, הדייגים כיתתו רגליהם למחוזות פנימיים ובלתי מוכרים.
אפילו צולחי הכנרת הנמרצים, שבבוקר שבת 20 בספטמבר הגיעו לכנרת מכל כנפות הארץ, נאלצו לצעוד זמן לא מבוטל על חופי הקיבוצים (מעגן והאון) לפני שבכלל יכלו להתחיל את מלאכת צליחת האגם. "וואו, אני בחיים לא זוכר שהלכנו כל כך הרבה", העיר אחד מהם, רגע לפני שצלל ונעלם כעבור כמה תנועות חתירה בתוך טור הצולחים העצום והצבעוני ששטף את חוף קיבוץ מעגן.
מי הכנרת התגלו כעכורים בהרבה משחשבנו. בעוד אנו צולחים את דרכנו באיטיות בחזרה לחוף צמח (מרחק של 1.5 ק"מ), התקיימה לה סוג של מסיבת מים מסביבנו: אלפי צולחים בכובעי ים צבעוניים ומצופי שחייה צבעוניים עוד יותר, נעו בשיירה בין מצופי ענק צהובים וכתומים שנקשרו ברחבי האגם ונועדו להתוות את הדרך. ילדים, קשישים, שחיינים מקצועיים, טריאתלטים, משפחות שלמות שחוצות בצוותא את הכנרת. חלקם בעצלתיים, אחרים במקצב תנועות אחיד ויעיל המקדם אותם בזריזות אל עבר חוף צמח הנכסף, כולם בטוב ובחיוך.
"זו הצליחה ה־45 שלי", מספר יאיר פלטי, שחיין חובב מהרצליה, שאביו לקח אותו לצליחה עוד כשהיה בן 7. אף על פי שזו כבר הצליחה ה־70 שמתקיימת בכנרת, פלטי בן ה־55 מעיד שהקונספט המקורי לא השתנה יותר מדי לאורך השנים. אביו, שהיה מראשוני הצולחים ואף הקים את ארגון ותיקי הצליחה (ואצ"ה), זכה לצלוח את האגם בימים שהסורים שלטו ברמה והמטירו אש לכיוון האגם.
"אני חושב שזה הקסם של הצליחה", טוען פלטי, "שהיא לא משתנה יותר מדי. זה גם מה שאנשים אוהבים בה. אתה יודע בדיוק למה אתה בא ולמה לצפות". השחיין הוותיק שמבצע גם היום את המקצה הארוך מקיבוץ האון לצמח (3.5 ק"מ), נהג בעבר לשחות גם את הדרך חזור כדי לאתגר את עצמו. הוא מכיר משפחות שלמות - סבים, סבתות, ילדים ונכדים - שמגיעות מדי שנה לצלוח את הכנרת.
לפלטי מאוד חשוב לציין ש"אולי בצליחה הכל רגיל, אבל המצב היום הוא בכלל לא רגיל ואי אפשר להמשיך את החיים כרגיל. יש לנו 48 אחים בעזה וזה מה שחשוב". הוא וחבריו גוררים סירות קטנות ומצופים שעליהם נכתב בצהוב "Bring Them Home Now", מחווה מרגשת וחשובה, שכוללת גם מצופים בצורת סרט החטופים.
המזרנים ומצופי המנוחה הממוקמים כל כמה עשרות מטרים במים, הם חלק בלתי נפרד מסודה של הצליחה כבר עשרות שנים. עליהם מתקיימים מפגשים נעימים, על גביהם נערכות שיחות קלילות, מהם קופצים ילדים בחדווה למים ללא הרף. בלעדיהם, צליחת הכנרת היתה הופכת למשימה קשה ומאתגרת מדי - כזו השמורה רק לספורטאים. בזכותם היא הופכת לנגישה, לאירוע המוני שכל אחד יכול לבצע עם מעט סבלנות.
אי אפשר שלא להתרשם מרמת השליטה של המארגנים באירוע כל כך מורכב המתנהל במים בהשתתפות אלפים. "צליחת הכנרת היא לא עוד אירוע ספורטיבי – זו הפקה מורכבת שההכנות אליה נמשכות חודשים רבים", אומר לכלכליסט אילן בן דרור, יו״ר קבוצת בן דרור וספידו המפיקה את האירוע ביחד עם המועצה האזורית עמק הירדן כבר מעל 30 שנה. במספרים האירוע הענק נראה כך: באוויר חג מסוק אחד המפקח ממעל עם עוד 2 רחפנים. במים המתינו לצולחים 10 אופנועי ים, 20 סירות, 50 מזרני מנוחה ועוד 25 מזחים צפים.
"כשהתחלנו להשתתף בהפקת האירוע היו רק 1,500 צולחים, והשנה – למרות המלחמה וגיוסי המילואים – הגיעו יותר מ־9,000 משתתפים", מגלה בן דרור. הצעיר ביותר, כך עולה מנתוני הנרשמים, היה בן 7 והמבוגר חגג 94. בשנה הבאה מקווים המארגנים לראות גם חטופים משוחררים צולחים את האגם הלאומי. ועדיף כשהוא מלא לאחר חורף גשום.
במעמקי הכנרת לא חשים מחסור במים ואחרי קרוב לשעה של שחייה, הקרבה לחוף צמח מרגשת את הצולחים. "אורי, נשארו לנו רק עוד 250 מטרים", מכריזה אורנה, צולחת ממרכז הארץ, בעת שילדיי ואני נחים לצידה ולצד ילדיה על אחד המצופים. "אני חושב שהצליחה היא דוגמה של ישראל היפה, של אווירה מיוחדת ואנשים טובים", אומר פלטי.
על הדשא הירוק בחוף צמח ילדיי נשענים לאחור ולוגמים את השוקו שלהם בהנאה צרופה. הם מתלהבים עוד יותר מהמדליה שצורתה כצורת האגם המתייבש ואנו קובעים שגם אנחנו מתחילים מעכשיו מסורת.
