השחקנית זוהר מידן: "אני אהיה הראשונה בארץ לדבר על אינטרסקס דרך אמנות"
רק בגיל 24 גילתה השחקנית זוהר מידן שנולדה עם איברי מין זכריים ונקביים גם יחד. היא סבלה לאורך השנים מבלבול, קשיים חברתיים ובעיות בריאותיות, אך כיום היא יוצרת ומשחקת. לקראת הצגה חדשה בבית לסין היא משתפת בסיפורה האישי ואומרת: "את הבן שבי החבאתי עמוק, רק ביני לבין המראה, והבת שאני התבשרה שהיא פגומה כי לא תוכל ללדת”
כשנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הודיע בנאומו לפני שבועיים "מהיום יש רק שני מגדרים – זכר ונקבה", השחקנית זוהר מידן (36) חשה פחד גדול על כל הילדים, הילדות וההורים שהמשפט הזה חרץ את גורלם. "זה חיים ומוות", אומרת מידן. "כשנולדתי שמו אותי בתהום ולקח לי 30 שנה לטפס למעלה למקום שאני מחוברת לעצמי וזה היה מאבק קשה. תעזבו את הגוף של אחרים, בטח של הילדים שלכם".
מידן נולדה כאינטרסקס, אבל לקח לה שנים להבין את זה. מעבר להגדרה המילונית – בני אדם שיש להם סימני מין זכריים ונקביים כאחד – מסתתר עולם ומלואו. היא גדלה במושב שדמה, שלישית מבין חמש אחיות. במשפחה המורחבת יש עוד 4 כמוה וכשנולדה בדקו גם אותה. במשך שנים הסבירו לה שהבדיקות שהיא עוברת הן כיוון שיש לה חיידק בגוף. "בגיל 9 ישבתי עם אמא שלי בתור לבדיקה, הסתכלתי לה עמוק בעיניים ואמרתי 'אמא, תגידי לי את האמת'", היא מספרת. "היא אמרה לי 'נולדת בלי רחם, את עקרה, את לא יכולה להביא ילדים'. אמרתי לה 'בסדר, אז אני אאמץ ילד אינדיאני' והיא בכתה. בלי להתכוון הועבר אליי מסר שהדבר הזה הוא סוד גדול שאפילו בבית קשה להציף". במשך השנים הלכה לטיפולים בעקבות בעיות חברתיות, השמנה ופגיעה מינית שעברה, אבל אף אחד מהפסיכולוגים לא דיבר איתה על הדבר לשמו הגיעה.
מידן משתייכת בתוך האינטרסקס להגדרה CAIS (Complete androgen insensitivity syndrome). במהלך הילדות לא הבינה למה גוף זכרי מרגש אותה. "נמשכתי אליו אבל לא מינית אלא הזדהותית. הייתי יושבת בחדר עם גרביים בתחתונים. הייתי מבולבלת כי העולם אומר שיש זכר ויש נקבה, גם טראמפ אומר את זה עכשיו וזה טיימינג מעולה לצאת עם הסיפור שלי, לעורר שיח ולשבור מוסכמות שמנסים להכניס אותנו אליהן חזרה בכוח. תנו לאנשים להיות מה שהם נולדו", זועקת זוהר. "בגלל תפיסה כזאת חיפשתי במשך שנים, במקומות לא נכונים, ולידציה קיומית. הלכתי להשיג אימות לנשיות שלי דרך מפגשים עם גברים אבל לא נהניתי מזה. ראיתי את העולם בזכר ונקבה אבל ביני לבין עצמי לא היה בלבול, זה רק העולם בלבל אותי. את הבן שבי החבאתי עמוק, רק ביני לבין המראה, והבת שאני התבשרה שהיא 'פגומה' כי לא תוכל ללדת".
בגיל 16 נאמר לה ש"בלוטת ההורמונים" בבטן שלה לא התפתחה והיא יכולה להפוך לסרטנית ולכן מוציאים אותה. לימים הבינה שהניתוח הזה היה טעות כיוון ש"בלוטת ההורמונים" היתה אשכים זכריים פנימיים ששמרו עליה מבחינה הורמונלית.
"בגיל 24 הלכתי לאנדוקרינולוגית שלא הכירה את הסיפור שלי, לקחת מרשם להורמונים שלי. היא שאלה 'את גבר או אשה?'. זו היתה הפעם הראשונה שמישהו אישר לי שיש מצב שאני רואה בן במראה כל החיים, כי זה מה שהרגשתי. עניתי שאני אשה והיא אמרה 'מבחוץ את אשה, מבפנים את לא. מה את מרגישה?'. בתיווך נכון אלה השאלות שהיו צריכות להישאל מילדות אבל היא היתה הרופאה הכי פחות רגישה ומקצועית, ומסוכנת, ומצד שני היא היתה הגורם הראשון בעולם שאמר לי 'נולדת עם כרומוזומים X ו־Y וזה אומר שאת יכולה להרגיש אחרת ויש לזה מקום'. בשלב הזה כשהסתכלתי במראה, ראיתי לפעמים בת ולפעמים נהג משאית שמן. יצאתי מהרופאה ולא ידעתי מי אני. אם עד היום הסתרתי את תחושת הפריקיות והחריגות, פתאום קיבלתי לזה תוקף. בתקופה ההיא בדיוק מצאתי את הנשיות שלי, הייתי לכאורה סטרייטית מוצלחת וזה הסתדר עם התיאטרון, כי שם עוד כותבים אותנו דיכוטומית".
כעסת על ההורים שלך?
"אין מה לכעוס. לאחרונה שאלתי אותם איך לא בדקו יותר. אמרתי לאבא שלי 'אתה האדם הכי חכם שאני מכירה, למה לא חקרת איזה נזק זה עושה לפני שניתחו את הבת שלך?'. אני צריכה לקחת קוקטייל של כדורים הורמונליים כל יום בגלל שלקחו לי איבר ואספקת ההורמונים שלי נעלמה, דפקו לי את הגוף. בגיל 16 הייתי בגיל הבלות עם אוסטאופורוזיס ונשירת שיער. גם לא הסבירו לי את החשיבות של לקחת כדורים אז מתישהו הפסקתי. גדלתי בבית הכי חם ומחבק ואיזה מזל שיש לי אותם כי לצד כל הטעויות שנעשו איתי, כל הזמן היו אהבה ודאגה. אין בי כעס כי ראיתי אותם שוברים את הראש ובוכים מרוב כאב ורוצים לעזור לי ועושים טעות אחרי טעות כי הם לא ידעו. ישב מולם רופא ואמר שצריך לנתח אותי כי זה מסוכן והם מבחינתם הצילו את חיי. אז הורים, בבקשה תשאלו יותר שאלות ותדאגו יותר לילדים שלכם מאשר למוסכמות החברתיות".
במהלך לימודי המשחק החלה מידן לספר לסביבתה על העקרות, ובהמשך שיחקה בהצגת היחיד האוטוביוגרפית "פוריה" שכתב חברה הטוב יקיר אליהו וקנין ועלתה בפסטיבל ישראל. "חייתי את השקר בצורה כל כך אמונית ומשוכנעת. עשיתי עם ההצגה הזאת קלוז'ר לשקר שחייתי בו".
בתחקיר לקראת ההצגה, כשעוד לא הכירה את המונח אינטרסקס, נפגשה עם בת משפחה אינטרסקסית שלמדה רפואה וחקרה את הנושא. היא זו שהסבירה לה שנולדה עם אשכים ועל ההופעה של שני המינים יחד. "הנחתי את זה בצד, עשיתי את ההצגה והמשכתי לחקור עם עצמי", היא מעידה. אחרי שנים של טיפולים, מידן קיבלה את עצמה ובחרה בחיים. "נולדתי מחדש בגיל 32 וזו הזדמנות להתחיל לחיות מאפס. ואז גם גיליתי את המשיכה שלי לנשים שמאז ומעולם היתה אבל מאוד הפחידה אותי".
כיום מידן שלמה עם הגוף שלה ומבכה את השנים שהתעללה בו. היא מספרת שבתיכון עשתה ניתוח טבעת להפחתת משקל, ירדה 50 קילו והעלתה חזרה. בזמן לימודי המשחק עשתה ניתוח לקיצור קיבה, רזתה 50 קילו והעלתה. "רק אחרי הטיפול במרכז לנפגעות תקיפה מינית רזיתי 50 קילו ולא עליתי", היא אומרת. "אני חיה בעולם שמהיום הראשון מתעסקים לי בחיצוניות של הגוף ומסתירים ממני את הפנימיות ועושים בי מה שרוצים בפנים. עד היום מציעים לי ניתוחים כי הרגליים שלי גדולות, כי הבטן שלי כמו אחרי היריונות מרוב ניתוחים, אני לא רוצה יותר לגעת בגוף המסכן הזה ששמר והחזיק אותי בחיים האלה. הגוף שלי זועק אשה, יש לי קימורים כמו של מודל בציורים של פעם. יש לי גוף יותר נשי מנשי כי יש בו רק אסטרוגן. אף על פי שאני רואה גבר במראה".
"כששאלו אותי לאחרונה מה תפקיד החלומות שלי, אמרתי שאני אצטרך לכתוב אותו לעצמי כי הוא לא קיים, ואני אכן כותבת אותו עכשיו וזו כנראה תהיה סדרה", היא אומרת. "אני אהיה הראשונה בישראל לדבר על אינטרסקס דרך אמנות. אני רוצה כמה שיותר לדבר את זה. מגיל צעיר מאוד ידעתי שהמשחק זה מה שאני רוצה לעשות. לבמה יש יכולת הכלה לגודל שלי – הרגשי, הנפשי, הפיזי. על הבמה, מה שבתוך סיטואציות חברתיות הפריע או בלט מדי – פתאם הוערך. למדתי עוד שפה להרוויח בה אהבה. ולמרות זאת, בשנתיים האחרונות אני מתעסקת המון בשאלה אם המקצוע הזה נכון לי ובריא לי. כרגע אין משהו שאני אוהבת בעולם הזה יותר מאשר לשחק, אבל אני מבינה שאני צריכה להיות עם שבע עיניים על עצמי, לראות שאני לא חוצה גבולות של עצמי ושלא חוצים לי גבולות".
מידן רוצה שאנשים ייעזרו בה וילמדו מהמקרה שלה. את הסיפור המלא חלקה בפודקאסט של הקהילה הלהט"בית "המניפה" של ידידיה ויטל. "היום אני במקום הכי חזק בחיים שלי", היא אומרת. "בואו לדבר איתי, אני יודעת הכל על עצמי ועומדת מאחורי הכל. אני מבינה את כל מה שעברתי בדרך וזה דרייב מאוד גדול ליצירה ועבודה. אני צריכה מפיק שיפיק איתי את הדבר הגדול הזה".
"ב'הכל אודות איב' זאת אני, לא תחפושת"
מידן, החלה דרכה בתיאטרון באר שבע, שיחקה בתפקיד הראשי בסרט "היום שאחרי לכתי" ובטלוויזיה ב"מטומטמת", "עקרון ההחלפה" ועוד. לפני שלוש שנים החלה לשחק בתיאטרון בית ליסין ב"ברוכים הבאים לגיהנום" ו"סטמפניו" ובימים אלה מגלמת את קארן בהצגה "הכל אודות איב", עיבוד בימתי לסרט זוכה שישה פרסי אוסקר בבימוי רוני ברודצקי ובהשתתפות מגי אזרזר וסוזנה פפיאן. מרגו, כוכבת תיאטרון מפורסמת, מכניסה לחייה עוזרת אישית צעירה בשם איב, והקשר ביניהן מתהדק, עד שמתחילים להתגלות סדקים באמינותה של הצעירה המסתורית. מידן מגלמת את אשתו של המחזאי, האישה שבידה הכוח והכסף, והנוכחות הבימתית שלה כובשת. יש בה משהו מרגש, מיוחד ואמין.
"עד 'ברוכים הבאים לגיהנום' שיחקתי את הצעירה, המוכה, הנבגדת, הנאנסת, רק טרגדיות ודרמות, ושם גם הייתי בחיים שלי. עם המעבר לבית ליסין, פתאום אני משחקת את האשה החזקה על הבמה שמנהלת את כולם, ואני לומדת את הנוכחות החדשה שציפי (פינס, המנכ"לית והמנהלת האמנותית של בית ליסין – מנ"ש) מציעה לי. בתפקידים הקודמים העולם חווה אותי כנשית יותר ממה שאני חוותי את עצמי. ציפי זיהתה בי משהו שאני עוד לא זיהיתי ונתנה לי הזדמנות. ב'הכל אודות איב' אני משחקת אשה שמנהלת את הכל והפעם זאת אני, לא תחפושת. ההפקה היתה הזדמנות מדהימה ומלמדת, אני מאוד מעריכה את רוני ברודצקי והתרגשתי לעבוד עם מגי”.
