"המופקרים": האם ככה תיראה הטלוויזיה אחרי שנטפליקס תבלע את HBO?
ג'יליאן אנדרסון ולינה הדי מככבות במערבון חדש ומסוגנן עתיר תקציב ואלימות, אבל דל לחלוטין בדרמה ובעניין
“המופקרים" היא סדרת מערבון חדשה בנטפליקס שמנסה ללכוד בפלצור שלה הרבה, אבל נותרת עם מעט ביד. בסדרה החדשה של קורט סאטר, יוצר סדרת הפשע עטורת הפרסים "ילדי האנרכיה", יש הרבה דם, גם דם רע וגם סתם דם. היא לוקחת את הז'אנר הקלאסי ומוסיפה על האקשן שמאפיינים אותו ואת היוצר גם תכנים וערכים עדכניים, כמו מסר סמי-פמיניסטי עם נגיעות של גיוון אתני. לא עוד "הטוב, הרע והמכוער" אלא "הטובה, הרעה והמכוערת". בהנחה שמחשיבים נשים יפהפיות בגיל מסוים כעונות להגדרה הזאת, כי שתי הגיבורות של הסדרה הזאת חצו כבר את גיל ה-50 שלהן.
ג'יליאן אנדרסון ("חינוך מיני", "דה פול", "הכתר"), עם צמות וכובע קאובוי, ולינה הדי (סרסאי מ"משחקי הכס"), הן שתי המטריארכות בראש שתי חמולות עוינות זו לזו בטריטוריית וושינגטון של 1854. אחת קונסטאנס ואן נס (אנדרסון) היא רעה, עשירה וחמדנית, והשנייה פיונה נולן (הדי), טובה וענייה, שמנסה לצרף עוד כמה משפחות ולהיות כוח נגד משפחת ואן נס. המשפחות בראשותן נלחמות על שליטה באזורי כרייה. הפרק הראשון מתחיל בסצינה עתירת תקציב ומלאת תנופה ודהרות סוסים, המתארת את הנזק שמחוללת משפחת ואן נס למשפחות שהיא רוצה להשפיע על החלטתן. בניה שורפים את האסמים ומפילים את הגדרות, התוצאה היא הרס רב ברכוש ומוות אכזרי של עדר הבקר שחלקים ממנו נופלים מהצוק.
לסצינה חזקה זו מתלווים עוד שיאים דרמטיים של אלימות המעמיקים את השנאה בין המשפחות. אחת קשורה לבן משפחת ואן נס ולבת משפחת נולן, המסתיימת באופן נורא, ויש גם סיפור אהבה בין בני שתי המשפחות היריבות. יש טענה בקרב מבקרי טלוויזיה בארצות הברית, שלפיה "ילדי האנרכיה" היתה פרשנות עכשווית ל"המלט" של שייקספיר, ואילו "המופקרים" היא גרסה של מחזה אחר שלו, "רומיאו ויוליה". יכול להיות. קו העלילה הזה מאפשר דרמה אנושית, וניסיונות להביע דבר מה הנוגע לאימהות ומשפחה, אלא ששייקספיר זה לא, יותר מזכיר את "שושלת" או אופרת סבון מנצנצת עדכנית יותר.
אם לא די באלימות, דקירות, נעיצות וכריתות איברים, של הפרק הראשון מתוך השבעה, בתחילת הפרק השני מופיע ברחוב המאובק של החזיתות המוכרות ממערבוני הספגטי, גם דוב גריזלי שאוכל דמות חשובה ומותיר את שייריה המרוטשים למען יראו וייראו. כאמור יש ב"מופקרים" אלימות מרובה, מפורטת ומסוגננת, רק שהיא אינה מקדמת דבר לבד מקיומה ובאופן מפתיע אפילו לא יוצרת עניין. גם הדרמה המשפחתית לוקה בשיעמום. ובנוסף היא מנסה לדהור לאן שהוא עם אמירה חברתית לא מגובשת וגם לא מנוסחת היטב. עושה וי על הדרישה האלגוריתמית המדומיינת הזאת.
מדובר במוצר טלוויזיוני שיש בו פירוטכניקה שיכולה להרשים אבל הרבה מהחולשות של מי שמתייחסים לסדרה טלוויזיונית כאל "מוצר" ולא כאל יצירה. היא דוגמה מדאיגה למה שעסקת הרכישה הענקית של נטפליקס את וורנר, ובגלל זה גם מה שאת רכישת HBO עלולה לעשות. כך למשל נשאלת השאלה האם במקום סדרה מעמיקה, מקורית ונועזת כמו "דדווד" של HBO, מערבון שאיתגר את הז'אנר עם דמויות חד פעמיות ושפה משלה, נקבל חיקויים רובוטיים חסרי ברק שכאלה?
