דור ה־Z זה מפחיד: סרטי האימה נכנסים למיינסטרים
להיטי האימה "אובססיה ו"באקרומס" מתמקדים בחרדות של דור ה־Z מזוגיות והתמודדות עם העולם; הראשון בנאלי, אך השני מפתיע עם חזון קולנועי מסויט
זו אקסיומה ידועה בהוליווד: הפיקו סרט אימה, ולעולם לא תפסידו עליו כסף. סרטי אימה אפשר להפיק בתקציב נמוך יחסית, לא חייבים כוכבים, ויש מספיק מעריצים לז׳אנר שיהפכו כמעט כל סרט לרווחי. כך סרטי האימה הפכו למגרש המשחקים של תעשיית הקולנוע ההוליוודית, מקום שמאפשר לבמאים מתחילים להוכיח את כישרונם. אבל בשנים האחרונות סרטי האימה התחילו לגדול לתוך המיינסטרים, פתאום הם מופיעים גם בתחרות הרשמית של פסטיבל קאן וזוכים באוסקרים. כך התופעה של ״אובססיה״ ו״באקרומס״, שני סרטי אימה מאוד זולים שעלו בסוף השבוע בארץ, מתחילה להסתמן כתופעה הקולנועית הבולטת השנה - כלכלית ותרבותית. שניהם סרטי ביכורים שהופקו והופצו על ידי אולפנים בעלי מוניטין, בתקציב זעום, ושניהם זוכים להצלחה קופתית מרעישה. המעניין יותר הוא שנראה ששני הסרטים האלה פשוט מתקשרים ישירות עם בני דור ה־Z, שרואה בהם יותר מאשר סתם בידור מקפיץ.
״אובססיה״ הוא סרט הביכורים של קארי ברקר בן ה־ 26 ,שעשה משהו שאף סרט לא עשה בשלוש השנים האחרונות: הכניס בסוף השבוע השני יותר כסף מבסוף השבוע הראשון. זה אומר שהקהל שראה את הסרט כשיצא, שילהב את חבריו ללכת לראות. הסרט מספר על בחור חסר ביטחון שמאוהב בבחורה מהעבודה, שמעדיפה שהם יהיו רק ידידים. הוא מוצא חפץ מסתורי שמציע לו להביע משאלה, והוא מבקש שהיא תתאהב בו אנושות. משאלתו מתגשמת וחייו הופכים לסיוט כפייתי ואלים. ברקר יצר כתב אישום כמעט סאטירי נגד האימפוטנציה של בני דור ה־ Z, שלא מסוגלים להתמודד עם זוגיות ואינטימיות. זה לא סרט טוב במיוחד, שחקניו האלמוניים בינוניים עד רעים ונקודות המפנה שלו אומנם קיצוניות, אך צפויות.
דירוג המבקר: 2 כוכבים מתוך 5
לעומת זאת ״באקרומס״ (Backrooms), הוא סרט הביכורים של קיין פרסונס בן ה־20(!), הוא כבר הרפתקה קולנועית מעניינת יותר בחסות אולפן A24. סוף השבוע הראשון שלו היה היסטרי בקופות, גם בישראל. הוא גם מגיע עם קהל אוהדים מובנה, הבסיס לסרט הוא סדרה אינטרנטית שפרסונס יצר והפכה ויראלית. זה סרט מפתיע למדי, שמתחיל עם מראה חובבני אבל בהדרגה מתפתח לסרט שיש בו חזון קולנועי. צ׳וויטל אג׳יופור מגלם בעל חנות רהיטים, שמתוסכל מכישלון נישואיו וכישלון הקריירה שלו. הוא מגלה שיש איזשהו יקום מקביל שצמוד לחנות שלו – יקום של חדרים אחוריים שהופכים למבוך אינסופי. רנטה ריינסבה (״ערך סנטימנטלי״) מגלמת את הפסיכולוגית שלו, שמחפשת אותו כשהוא נעלם ונבלעת במבוך. זה סרט סתום למדי, שמזכיר את הקולנוע של דיוויד לינץ׳. הוא יותר מוזר ומלחיץ ממפחיד, והאימה בו מגיעה מהסאונד ולא מהתמונה. זה סרט ביכורים כמעט אידיאלי: הוא בוסרי מאוד, אבל הופך את פרסונס לבמאי שעושה חשק לעקוב אחריו.
דירוג המבקר: 3 כוכבים מתוך 5
