הזיהום מהצמיג בכביש מתגלגל לצלחת שלנו
מחקר חדש מגלה כי כשצמיגים נשחקים, הם מתחילים לתפקד כ"קפסולות מזהמים": משחררים בהדרגה לסביבה כימיקלים מסוכנים שיכולים לחדור לגידולים חקלאיים ולהגיע בקלות לשרשרת המזון. בבדיקות שהתבצעו בישראל וגם בעולם, המזהמים כבר נמצאו במזון יומיומי שנמצא במקרר של כולנו
מדי שנה מיוצרים בעולם כ־1.5 מיליארד צמיגים לכלי רכב שונים. כעת מתברר כי בעת נסיעה, כשהצמיג נשחק, משתחררים ממנו חלקיקים מיקרוסקופיים הנודדים לסביבת הכבישים - עד לשדות החקלאיים באזורם. צמיגים אלה בעלי פוטנציאל לשחרר מזהמים שונים אשר יכולים לחדור לתוצרת חקלאית, ובסופו של דבר מגיעים ישירות לצלחת של הצרכן. כך עולה ממחקר חדש של צוות חוקרים מהפקולטה לחקלאות באוניברסיטה העברית. מזהמים אלה לא מנוטרים באופן שוטף כחלק מהרגולציה בתחום, וכעת קוראים החוקרים לבצע ניטור באזורי הכבישים ולפעול כדי לצמצם את הסיכון שאליו חשוף הציבור.
המחקר החדש של חוקרי האוניברסיטה העברית, צ'או גאו, פרופ' בני חפץ וד"ר אביתר בן מרדכי, שפורסם בכתב העת המדעי Environmental Research, חושף תגלית מטרידה: חלקיקי הצמיגים שנשחקים בכל יום בכבישים אינם רק "מיקרופלסטיק" פסיבי המרחף בסביבה. הם משחררים חלקיקים זעירים מאוד שכבר נמצאו כרעילים לדגים ולבעלי חיים קטנים, חלקיקים אלה שנישאים ברוח ונשטפים במי גשמים לסביבה ואף לשדות חקלאיים בסמוך לכבישים. אז, הם מתחילים לתפקד כ"קפסולות מזהמים": הם משחררים בהדרגה לסביבה מזהמים אשר יכולים להיקלט בגידולים החקלאיים. המחקר מוכיח לראשונה כי בתנאים סביבתיים מציאותיים, חלקיקים אלה מהווים מקור למגוון מזהמים אורגניים ועלולים להוות סיכון מתמשך לבטיחות המזון.
המחקר בחן כיצד מתפקדים חלקיקי צמיגים (TWPs) שנאספו ממוסכים ברחבי הארץ כשהם משתחררים לקרקע באזור צמחי. החוקרים בחנו את השחרור והספיגה של שישה כימיקלים נפוצים מתעשיית הצמיגים בשני גידולים: חסה ואספסת. על בסיס תוצאות המחקר, החוקרים העריכו כי שחרור הכימיקלים מהצמיג לאדמה מתרחש בשני שלבים: ראשית, שחרור מהיר של חומרים הנמצאים על פני השטח של החלקיק לקרקע ולסביבה. לאחר מכן, שחרור איטי וממושך (מבוסס פעפוע) של חומרים הלכודים בתוך תרכובת הגומי עצמה. כלומר: הצמיגים משמשים כ"פצצת זמן" שממשיכה לזהם את הקרקע גם חודשים ארוכים לאחר שהגיעו אליה.
Diphenylguanidine-1,3 או DPG, אחד המזהמים העיקריים שנבחנו, נמצא בעלי הגידולים בריכוז גבוה יחסית לשאר המזהמים שנבחנו (עד עשרות מיקרוגרם לק"ג עלה). מזהמים נוספים כגון inobenzothiazole ,HMMM ו־6PPD-quinone נמצאו בעלים. בתוך חלקי הצמח נמצאו גם תוצרי פירוק (TPs) של הכימיקלים המקוריים. ממצא זה מעיד על כך שהצמח קולט את החומרים מהקרקע ומפרק אותם באופן פנימי (מטבוליזם צמחי), או קולט ישירות את חומרי הפירוק שנוצרו כבר בקרקע.
בעלי חסה שגודלו במשך 44 ימים נמצאו ריכוזים משמעותיים של הכימיקלים שנבדקו, כאשר DPG היה (שוב) התרכובת הדומיננטית. ממצא זה מדגיש את הרלבנטיות הסביבתית והבריאותית של DPG, אשר דווח כי נמצא בעבר בדגימות שתן של כ־70% מהילדים וכ־20% מהמבוגרים שנבדקו בניו יורק, וכן בדגימות דם טבורי שנאספו מנשים הרות בסין.
״הבחינה של חלקיקי צמיגים כמקור למזהמים הינה כיוון חדש יחסית במדע״, אומר בן מרדכי. ״כרגע אין מידע רב לגבי המזהמים האורגניים המשתחררים ורעילותם לסביבה ולאדם. אבל לגבי חלקם, ידוע שהם רעילים ונמצא שפגעו ביצורים ימיים. אנחנו עדיין בתחילת הדרך בהבנת ההשפעות של חלקיקי צמיגים ושל המזהמים המשתחררים מהם על הסביבה ועל בריאות האדם. חדירתם של כימיקלים תעשייתיים ממקור תחבורתי אל מקורות המים, הקרקע, הצומח והמזון הטרי שאנו צורכים מחייבת התייחסות מערכתית רחבה: מניהול מתקדם יותר של מי נגר מכבישים, דרך שדרוג תהליכי סינון וטיפול בשפכים, ועד להבנה מחודשת של מגוון המזהמים והמחיר הסביבתי שאנו משלמים על תרבות הרכב המודרנית. בהתאם לכך, גם התאמה של הרגולציה והפיקוח הנלווים״.
המזהמים יגיעו גם לשדות מרוחקים
מי ההשקיה הממוחזרים בישראל הם ככל הנראה "הנשא" המרכזי של המזהמים
המחקר הנוכחי מצטרף למחקר נוסף של אותם חוקרים, אשר בדק תוצרת שנמכרת לציבור. החוקרים אספו 28 דגימות של ירקות עליים מסחריים (כגון חסה) מארבע מדינות: ישראל, שוויץ, איטליה וספרד. הדגימות מישראל נאספו משדות מסחריים המושקים במי קולחין (שפכים מטופלים), בעוד הדגימות מאירופה נרכשו ישירות מרשתות השיווק. מתוך 16 הכימיקלים שנבדקו, 6 אותרו בפועל בירקות שנמכרים לציבור. בלפחות 71% מהירקות שנבדקו נמצא לפחות כימיקל אחד מהצמיגים.
בנזותיאזול (BTZ) היה הכימיקל השכיח ביותר (נמצא בכ־43% מכלל המדגמים). הריכוז הגבוה ביותר שלו נמצא בחסה ישראלית והגיע ל־238 ננוגרם לגרם עלים יבשים. באותה חסה ישראלית נמצא גם החומר 2-hydroxybenzothiazole בריכוז הגבוה ביותר שנמדד במחקר כולו: 665 ננוגרם לגרם עלה יבש, אשר היווה תוצאה חריגה ביחס לשאר הממצאים.
הכימיקלים הגיעו לשדות בשלוש דרכים: חלקיקי צמיגים הנישאים לשדה החלקי כנגר או כאבק כבישים הנישא ברוח ומגיע לשדות, השקיה במי קולחין, או יישום של קומפוסט בוצה (תוצר של מתקני טיפול בשפכים). כך מהווה ישראל מקרה בוחן מעניין: גם אם השדה החקלאי רחוק פיזית מהכביש המהיר, הכימיקלים מגיעים אליו דרך הדשן (בוצה) או מים ממוחזרים.
ישראל מובילה עולמית במיחזור מים ובשימושם בחקלאות, אך הירקות שהגיעו מישראל הציגו את הריכוזים הגבוהים ביותר של חומרים כמו BTZ (בנזותיאזול), שנשטף מהכבישים למערכות הביוב העירוניות המשותפות, ומשם, דרך מכוני הטיהור שאינם מסוגלים לסנן אותו לחלוטין, מגיע ישירות לשדות הנגב והמרכז. בהשוואה שנעשתה במחקר, הירקות שהכילו את רמות התרופות הגבוהות ביותר (כמו carbamazepine), הכילו גם את רמות כימיקלי הצמיגים הגבוהות ביותר – הוכחה ישירה לכך שמי ההשקיה הם ככל הנראה "הנשא" המרכזי.
חודרים בקלות לשרשרת המזון
החשיפה לחומרים עדיין לא גבוהה בישראל, אך יומיומית, עקבית ולא מטופלת
החוקרים מצאו כי אדם בוגר בישראל או בשוויץ הצורך ירקות עליים אלו, מחדיר לגופו מדי יום כמויות קטנות של חומרים אלו (למשל, עד 1,296 ננוגרם של BTZ ביום בתרחיש הצריכה המקסימלי). רמות אלו נחשבות נמוכות בהשוואה למקורות חשיפה אחרים כמו שאיפת אבק ביתי או מים, אך הן מדגימות כיצד כימיקלים חודרים לשרשרת המזון ומגיעים בקלות לצלחת שלנו.
״לאור הממצאים, יש צורך לבצע סקר סביבתי נרחב. אם יימצא כי בקרבת כבישים קיימת נוכחות משמעותית של מזהמים שמקורם בחלקיקי צמיגים, וכן פוטנציאל גבוה לקליטתם בצמחים, יש לבחון יישום של אזורי חיץ - רצועות של מספר מטרים משולי הכביש שבהן לא יתאפשר גידול חקלאי למזון״, אומר בן מרדכי. ״במקביל, יש להבחין בין כבישים ראשיים בעלי עומסי תנועה גבוהים, שבהם פוטנציאל הזיהום עלול להיות משמעותי יותר, לכבישים משניים ואזורים בעלי תנועה דלילה. בנוסף, יש לבחון את נוכחותם של מזהמים אלה במי נגר ובמי השקיה, ולהבין האם ניתן לצמצם את הזיהום כבר במקור. למשל באמצעות טיפול, סינון או ניהול טוב יותר של מי הנגר לפני הגעתם לקרקע חקלאית. האתגר מדאיג במיוחד משום שמקורות הזיהום כיום מגוונים ורבים, ואינם מוגבלים רק לצמיגים. לכן נדרש מבט הוליסטי ורחב, המבוסס על תפיסת One Health: בריאות הסביבה והאדם קשורות באופן בלתי נפרד. צמצום הזיהום ושמירה על מערכות סביבתיות בריאות אינם רק יעד סביבתי, אלא תנאי בסיסי לחקלאות בטוחה, למזון בריא ולבריאות הציבור״.
