מאלגוריתם שמפיץ אמת ועד שירה חשופה: המלצות לספרים חדשים ושווים
יערה יעקב הופכת את הגוף הנשי לשדה קרב, יהודה כהן נאבק לשחרר את בנו מהשבי ואפרת מישורי כותבת על פגיעה מינית שעברה בילדותה: המלצות לספרים מעולים שיצאו לאחרונה
פרוזה: “לקסם הבא אזדקק לאישה ורופא” (ידיעות ספרים), שם ספרה החדש של יערה יעקב הוא נפלא ונורא. במרכזו סיפורה של אישה שעברה כמה הפלות ולידה אחת, ומכירה לפני ולפנים את מערכת הבריאות על כל צדדיה. יעקב, בכתיבה מושחזת ועניינית, מספרת על חוויות נשיות שלא תמיד מוצאות מקום בספרות: הגוף כשדה קרב, חברה שמתערבת באיבריה האינטימיים ביותר של האישה, וחוסר סבלנות כללי. יערה יעקב היא עיתונאית ב"ידיעות אחרונות", סופרת ואמא. ספרה הראשון "לוטו, טוטו, קסטות יחזקאל" הוקדש לאביה שהלך לעולמו, וזכה לשבחים.
• “המעשה הנכון” (הוצאת שתיים) של רוית ראופמן, פסיכולוגית קלינית וראש החוג לספרות באוניברסיטת חיפה, נכתב בעקבות 7 באוקטובר. גיבורת הרומן מתעוררת בבוקר שמחת תורה ומבינה שירו על הבת שלה, שהיתה במסיבת הנובה. לצד בתה שנמלטה מהמסיבה רצה בחורה צעירה, שכעת היא נעדרת. מתברר שאביה של הבחורה הוא אהוב נעורים. החיים מפגישים ביניהם שוב, וברקע נפרשת עלילת המשפחה ששזורה בעלילת חייה של מדינת ישראל.
• "מחול הקיפודים" של שחר קמיניץ (כנרת זמורה) מתאר חברה מסתורית בשם וריטאס מעבדות מחקר בע״מ, השואפת להפיץ את האמת בעולם באמצעות אלגוריתם מורכב וסוכנים שמאתרים את היעד במרחב הציבורי ומוסרים לו דברי אמת מטלטלים. גיבורת הרומן פוגשת במשימותיה אנשים שחיים בשקרים, הסתרות ואשליות, והספר כולו נוגע בשאלה הפילוסופית מהי בעצם האמת, והאם יש רק אחת כזאת.
עיון: "738 ימים, אב במסע” (עברית) הוא הספר שכתב יהודה כהן, אביו של נמרוד כהן, ששב מהשבי בעזה באוקטובר 2025. “אותו הרגע לא היה לי כבר שום ספק שאני, היושב בביתי וצופה בסרטון ביוטיוב, רואה איך בני נלקח בשבי על ידי ארגון טרור. בני הלוחם נמצא עכשיו בידי ארגון טרור. חי? מת? מי יודע. מה עושים עכשיו?”, כותב כהן. בהמשך גילה שהמובן מאליו — קיומם של ערך פדיון שבויים ומדינה מתפקדת — כלל אינו מובן מאליו, ויצא לבדו למאבק להצלת חיי בנו. בספר מתאר כהן את המסע בן השנתיים שבו נאבק בכוחות גדולים ממנו, ספג נאצות ונתקל באטימות לב. כהן, איש הייטק המתגורר עם משפחתו ברחובות, לא התכוון לכתוב ספר, אבל המציאות כפתה עליו סיפור יוצא דופן.
• “כמו משאלה של אף אחד: מסות על כתיבה” (הוצאת שתיים) הוא קובץ מסות אישיות יפה ורגיש שמפרסמת מירי רוזובסקי העוסק בשאלת הכתיבה הספרותית ומקומה של הספרות בחיים. הוא מתאר את המתח בין הכותבת לטקסט, את המילים שאמורות לברוא עולם ואת האימה מול הדף הריק. "אישה יושבת בחדרה ומדמיינת עולם אחר. דמות נכנסת. רעיון מופיע. המחשבה המופשטת לובשת צורה. לרגעים ספורים יש תכלית וטעם", היא כותבת ומצטרפת בכך למסורת ארוכה של כתיבה על מעשה הכתיבה.
• "מא, המרווח שבין הדברים” (הוצאת אסיה) אסופת מאמרים שכולה השראה של אמנים ומורי דרך בתרבות היפנית, לצד תצלומי אמנות. הספר, שערכו קן רודג'רס וג'ון איינרסן, עוסק במושג היפני המסורתי מָא, שמשמעותו הפוגה, מִרווח במרחב ובזמן, רגע שאין בו פעולה או חלל שאין בו חפצים, והוא מתמלא באנרגיה של השקט והריקות.
החלל הלבן שעוטף את הקליגרפיה מעניק לה את עוצמתה. השקט מעניק עוצמה למלים או לצלילים שכן נשמעים. המרחק שמפריד בין שני אומני לחימה הוא מהותי לקרב עצמו. גם המֵתים בהעדרם מנכיחים את עצם קיומנו ואת הגעגוע. זה ספר שמעורר את המודעות למרווחים האלה, שקל לשכוח אותם וטוב לחוות אותם.
שירה: ספר שירים חדש לאפרת מישורי, משוררת מפעימה, נועזת וחדשנית. ב"גיליתי לשירה את הכל" (הקיבוץ המאוחד) האמנות והחיים שוב נמזגים זה לזה, ואפשר למצוא בו את ההברקות הלשוניות ומשחקי הצורות, ובין השורות מישורי מספרת סיפור אישי על פגיעה מינית שעברה בילדותה. "לִשְׁכֹּחַ זֶה לִזְכֹּר / בְּלִי כְּאֵב", היא כותבת. "לִהְיוֹת וְלֹא לִהְיוֹת / זֹאת הַתְּשׁוּבָה", היא עונה לשייקספיר.
