אדם גבאי: "הייתי רוצה להיות יותר ביזנס מן"
השחקן אדם גבאי מחשיב את החריצות לנכס היקר ביותר שלו, והחודש הוא משתתף בהצגה ובסרט חדשים ובאוגוסט יביים מופע לחברתו הטובה נונו. את העצה הכי טובה קיבל מאביו השחקן ששון גבאי, הוא חולם לנסוע אחורה בזמן להופעה על הגג של הביטלס, מאושר כשהפועל מנצחת ולא מסוגל ללכת לישון כשיש כלים בכיור
איפה אנחנו תופסים אותך?
"בבית. עברנו לפני שבוע מקומה ראשונה לקומה חמישית באותו בניין. קודם זו היתה דירה ועכשיו זה כבר מרגיש בית".
איך ואיפה אתה שותה את הקפה שלך?
"אני לא שותה קפה בכלל. כשהייתי בן 9 אבא שלי (ששון גבאי – מנ"ש) נתן לי שלוק מהקפה שלו - שחור עם הל, ועד עכשיו יש לי את הצמרמורות שחוויתי. אני שונא את זה וגם שונא טירמיסו שיש בו קפה. אז אני יושב בבתי קפה ושותה סודה".
עם מי היית רוצה לשבת על בירה?
"עם סבתא שלי רותה שנפטרה כשהייתי בן 3 ומהמעט שאני זוכר היתה אשה מאוד מגניבה. היא היתה אחת האופנועניות הראשונות בתל אביב, אשה של מוזיקה ושל אהבה, והייתי רוצה כאדם בוגר לשבת איתה. יש לי כמה שבבי זיכרון ממנה, כשביקרנו אותה בבית החולים וכשהיא משכיבה אותי לישון וכשאני יושב על הברכיים שלה ביום הולדת 3".
אדם גבאי
גיל:
28
מקום מגורים:
תל אביב
מצב משפחתי:
נשוי
רזומה:
שחקן ובמאי ("הנערים", "תמונת הניצחון", "בלאדי מורי", "תוצרת בית"). ב־28 ביוני תעלה ההצגה "סוף שבוע בכרתים" בתיאטרון דימונה שבה הוא משחק, ובסוף החודש יעלה הסרט "מכולת" בהשתתפותו. מגיש את "טוב שבאתם" בגל"צ
על מה אתה עובד עכשיו?
"ב־28 ביוני עולה 'סוף שבוע בכרתים' של תיאטרון דימונה. מחזה מרגש של אמיר פתר בבימוי איציק ויינגרטן, הוא מדבר את המציאות שלנו: שלושה דורות שחוגגים יום הולדת 80 בכרתים לסבא, ושם נחשפים סודות משפחתיים, חשבונות ישנים וטראומות. את הסבא משחק עודד קוטלר, את האבא איצ'ו אביטל ואני משחק את הנכד. עולות שם שאלות על גבריות, על החיים שלנו ועל פער הדורות. בסוף החודש יעלה הסרט 'מכולת' בבימוי יובל שני. זה סרט התבגרות ירושלמי מרגש, ואני שמח שיצא לי לשחק בו. זכינו איתו בפרס האנסמבל בפסטיבל הקולנוע ירושלים. אני גם משדר בגל"צ את 'טוב שבאתם', תוכנית בידור ופנאי עם שלמור שטרוזמן ומירב פלדמן. רדיו זה כיף וגל"צ מקום מדהים. חוץ מזה, אני עובד צמוד עם נונו ומנהל אמנותי שלה. ב־22 באוגוסט אנחנו עושים בבארבי יום הולדת חמש לנונו. מופע גדול שאני מביים עם אורחים והפתעות משוגעות. היא החברה הכי טובה שלי מגיל 10 כשהיינו יחד בצופי ים".
מה השריטה שלך?
"אני לא יכול ללכת לישון כשיש כלים בכיור".
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
"מאבא שלי. פעם לא ידעתי לקבל מחמאות וגם כל הערה היתה מטלטלת את עולמי, אז הוא אמר 'קבל מחמאה כמו הערה וקבל הערה כמו מחמאה. כשמישהו מעיר לך משהו, תבין שהוא רוצה להיטיב עמך, אז תדע לקבל את זה באהבה'".
איך אתה אוהב להעביר את שישי בצהריים?
"יש לו"ז קבוע: אלזה אשתי אהובתי בדרך כלל עושה פילאטיס, אני מחכה לה בחוץ ואז הולכים לקפה שה שנטל, ואחר כך לסלימי, המסעדה הפרסית הכי טובה בעולם בשוק לוינסקי. אחר כך אני משחק כדורגל בבית ספר בפלורנטין עם חבורה כיפית של כל מיני ארטיסטים, קוראים לנו מ.ס דרויאנוב. כל היום מלווה ברדיו של שישי. אני מאוד אוהב רוטינות, ויש משהו מיוחד ביום שישי. אני זוכר שלאמא שלי היה דיסק של הופעה של לאונרד כהן שהיא היתה שמה כל שישי בצהריים כשהיא בישלה והריחות של הבישול עם השירים זה זיכרון מיוחד".
איזה כוח־על היית רוצה שיהיה לך?
"לנסוע בזמן. אני אדם נוסטלגי שמתגעגע לזמנים שהוא אפילו לא חי בהם. הייתי נוסע אחורה, העתיד קצת מפחיד. אבל הייתי נוסע למה שקרה בשנות ה־60 וה־70 מבחינה מוזיקלית באנגליה, בארצות הברית וגם בארץ. אלה הסיפורים של אבא שלי מהתקופה, בשנות ה־70 הוא כבר היה אבא לשניים בירושלים הבוהמיינית. אם ספציפית לנקודה אחת, אז להופעה על הגג של הביטלס".
באילו נסיבות יוצא לך לשקר?
"אני משתדל להיות אדם של אמת ולא לשקר. יש את הקלישאה של המקצוע שמעמידים פנים אבל אמת חשובה לי. אני יכול לבלף שהיו פקקים אם אני מאחר אבל לא מעבר לזה, זה לא מנגנון ההגנה שלי. כשאני לחוץ לא אוציא שקרים, אני אחשוף את האמת".
מי בעיניך האדם הכי סקסי?
"אלזה אשתי. אין תשובה אחרת".
למי אתה מתגעגע?
"לעמרי בלקין, חבר ילדות שלי שנהרג ב־7 באוקטובר. גיבור ישראל. הוא היה ביחידת לוט"ר, ירד למילואים בבארי, הציל כ־30 משפחות ונהרג. היינו חברי ילדות של צופי ים ואני מאוד מתגעגע אליו. לכל אחד יש את הקרוב שלו וכבר יש כל כך הרבה נופלים. זה כואב וחשוב לי שהוא לא יישכח".
איפה הכי היית רוצה לגור?
"איפה שאני גר. גדלתי בתל אביב, אני גר בתל אביב ואני אוהב את תל אביב. זו עיר מאוד מיוחדת. איפה שאלזה נמצאת זה הבית שלי, ועשינו לעצמנו בית יפה וטוב ונעים. שנינו מגיעים מבתים שהדלת פתוחה וכולם מגיעים, חברים וחברות מתערבבים, וככה גם הבית שלנו".
על מה אתה אוהב להוציא את הכסף שלך?
"על טיסות עם אלזה, לראות עולם ולטייל יחד איתה. ירח הדבש שלנו היה בחגים ביפן ותאילנד והיה מדהים. וגם על תקליטים, יש לי פטיפון ואני אוסף לי אלבומים".
מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"הייתי רוצה להיות יותר ביזנס מן. אני מפחד מביורוקרטיה, השקעות וטפסים. אני מנסה להימנע מהעולם של המבוגרים והייתי רוצה לדעת לעשות את זה יותר טוב".
על מה יש לך רגשות אשם?
"פעם הייתי ממש מונע מרגשות אשם וסחבתי דברים שהצד השני כבר שחרר, והייתי יכול לא להירדם מדברים פעוטים. עם השנים למדתי שאם אני ממשיך להרגיש אשם ולהתבצר בעצמי כשהצד השני המשיך הלאה, יש בזה קצת ריכוז עצמי. היום אני מאמין בתקשורת, דיבור ושיח, ולא להתבשל בתוך עצמנו".
מה אתה מחשיב כהישג הכי גדול שלך?
"אלזה היא ההישג הכי גדול שלי. וגם שאני מגיל צעיר מתפרנס ממשהו שאני אוהב. אני חרוץ וזה הישג גדול. אף שעברו כבר שבע שנים, ההישג המקצועי הכי גדול שלי זה הסדרה ‘הנערים’ של חגי לוי, יוסף סידר ותאופיק אבו ואיל ב־HBO. הייתי בן 20, עוד לא השתחררתי מהצבא והיו לי 70 ימי צילום וסדרה עם שלושת היוצרים המדהימים האלה".
מה מפחיד אותך?
"AI. אני ממש מפחד מזה. אני מאמין בבני אדם, ובצורת פעולה ומחשבה אנושית. מעבר לפחד שזה יחליף בני אדם ואת המקצוע שלנו ושל הכותבים והבמאים, אני מפחד שזה גם עלול לנוון. מקווה שנדע להשתלט על זה כמו שצריך ושזה לא יהיה משפט של בומר עוד שנתיים".
מה עושה אותך מאושר?
"כשהפועל תל אביב בכדורגל מנצחת, וגם בעיקר רגעים קטנים. לפעמים אנחנו סתם יושבים על הספה ואוכלים, ואני יכול להגיד לאלזה או לחברים 'זה הרגע הכי מאושר בחיים'".
מה אתה מחשיב כנכס היקר ביותר שלך?
"החריצות. שאני באמת עובד קשה ולא מחכה שיקראו לי, ומשתדל לא להיות תלותי ולהניע דברים בעצמי".
איזו תכונה אתה הכי מעריך אצל החברים שלך?
"שאין להם פוזה, הם מדברים ופועלים ממקום ילדי. יש איזה ילד שחי בכל החברות והחברים שלי"".
מי האמנים שהכי השפיעו על יצירתך?
"ששון גבאי, חנוך לוין, ג'ון לנון, אסי דיין, יונה וולך, כוורת וכל יוצאיה, לאונרד כהן".
אם לא היית שחקן מה היית עושה?
"אולי הייתי פסיכולוג, כי כמו במשחק זה מתעסק בנפש האדם".
