מאנימאר לנונו-מימי: השף הלל תווקולי משדרג את התפריט
הכוכב לשעבר של אנימאר נחת במטבח של הרשת בהרצליה. התוצאה? שדרוג עדין וקצת חריפות בקצוות
השמועה שהלל תווקולי, אחד השפים הכי רציניים במקומותינו (אקס אנימאר, דריה, פאסטל), מבשל עכשיו בסניף הרצליה של רשת נונו־מימי לא השאירה אותי אדיש. מיד התייצבתי לבדוק. נונו־מימי היא כיום אחת מרשתות המסעדות הגדולות בישראל המונה כבר עשרה סניפים, שנייה אולי רק לרשת r2m של רותי ברודו, לא בכדי פרנסיה בוחנים את האפשרות של הנפקה בבורסה בקרוב.
בערב רגיל של אמצע השבוע מלא הסניף הענק מפה לפה. כתבתי כאן כבר בעבר שנונו, החלק המסעדתי של הצמד, הוא מפעל משומן ומוצלח שנותן לעם ישראל בדיוק מה שהוא רוצה - מנות גדולות של אוכל איטלקי עכשווי, פסטות, פיצות וכל השאר – ועושה זאת היטב.
תווקולי הוא כמעט ההפך מנונו־מימי. מי שעבד במסעדות יוקרה כמו לה גברוש בעלת שלושת כוכבי המישלן באנגליה ואחר כך היה סו שף אצל יונתן רושפלד בהרברט סמואל, וכמובן השף של אנימאר (שנסגרה לפני שנה) ואחותה הכשרה דריה, הוא שף עתיר זכויות. באנימאר הוא הביא לקדמת הבמה מטבח המבוסס על דרך המשי, מבוכרה ועד איטליה, ועשה זאת בצורה אישית ומעוררת השתאות. הוא ממש לא מי שאתם מדמיינים שיעמוד במטבחה של רשת עממית יחסית כמו נונו־מימי, ואכן הוא יעשה את זה לזמן מוגבל. אחרי כמה שבועות של פיין טיונינג לכמה מנות, הוא ימשיך הלאה, והמנות שלו יישארו בתפריט.
התחלנו בברוסקטות עם טונה אדומה צרובה. קצת עגבניות, שאלוט קצוץ, פלפל חריף ואיולי צ'יפוטלה. מנה חריפה, אבל רק בקטנה, נדיבה מאוד בגודלה, לא פחות מארבע ברוסקטות, ומאוד טעימה. שום דבר שלא אכלתם קודם, אבל בהחלט שדרוג לתפריט הסטנדרטי משהו של הרשת עד כה. גם מנת השרימפס החריף היתה שיחוק. אלו הוגשו על בריוש צ'ילי עם תועפות של חסה אייסברג, שמנת פיקנטית, יין לבן ואפונה והיו מצוינים.
ההמשך היה טיפה פחות מוצלח, אבל רק בקטנה. מנת כבדי העוף על פירה עם סלק וארוגולה היתה טובה אומנם, אבל לא משהו שהיית מנחש ששודרג על ידי שף־על כמו תווקולי. מנת הניוקי בקרם תירס בחמאה חומה היתה סוג של פספוס. הניוקי נצרבו טיפה יותר מדי והפכו קצת קשים, כך שגם הפטריות, האספרגוס וגרגירי התירס המתוק שהוגשו לצידם לא חיפו על כך מספיק טוב. קינחנו באפוגטו עם שני כדורי גלידה אגוזי לוז – קינוח מהתפריט הקבוע של המסעדה ולא חלק מהמנות שתווקולי שדרג. אחרי הכל, אף אחד כאן לא רוצה לזעזע את ספינת הפיצה והפסטה אלא רק לנער אותה טיפה.
די ברור מה מחפש כאן תווקולי. אחרי קריסת אנימאר האיש צריך להתפרנס, וזה בסדר גמור. הוא יהיה כאן כמה שבועות וימשיך הלאה, בדיוק כמו במקרה תומר אגאי ברשת גרקו היוונית של צביקי עשת. החתימה האישית שלו היא מאופקת. קצת חידוד טעמים, חריפות בקצוות, בלי להגזים, ואיזה בת קול אסייתית מרומזת. האיכויות אינן אלו שפגשנו באנימאר, וגם לא יכולות ולא צריכות להיות כאלה, אחרת יחטאו לאופייה של הרשת. נונו־מימי מיועדת לכל המשפחה ואינה מתיימרת או צריכה להגיש אוכל גורמה גבוה. זו אינה הכוונה וזה גם לא מתאים. זה מקום לכולם. בהינתן שכך, מה הצורך או הטעם בכוכב הבוהק הזה על החולצה? מצד שני, קשה שלא להעריך את הרצינות של אנשי הרשת שכך הם נוהגים. היין היה מעולה, השירות מצוין (כזה שלא מקבלים, למשל, בתל אביב), והכי חשוב, מנות גדולות, טעימות ולא יקרות.
נונו־מימי, אריק איינשטיין 3, הרצליה
לפני הטיפ
ברוסקטה טונה – 68 שקל
בריוש שרימפס – 72
כבדי עוף – 76
ניוקי תירס – 78
אפוגטו – 31
כוס פינו גריג'יו איטלקי – 43
כוס רוזה מיקב מיקה – 43
