"המנדלוריאן וגרוגו" היה אמור להיות הפתיח המושלם לקיץ. אז מה קרה?
"מלחמת הכוכבים" חוזר היום לקולנוע אחרי שש שנים, עם במאי שיודע לתת שואו וסיגורני וויבר וסקורסזה שמפתיעים בתפקידי אורח. יאיר רוה, מעריץ מושבע, בא ליהנות - ומצא סרט חשוך, בוצי ולא מעניין
זהו סיפורו של צמד לא צפוי שחבר יחד כדי להציל אימפריה במצוקה. לא המנדלוריאן וגרוגו (או בשמו המוכר יותר "בייבי יודה"), אלא ג'ון פברו ודייב פילוני, שחתומים כמפיקים ותסריטאים על הסרט החדש בשושלת סרטי "מלחמת הכוכבים" שיוצא היום. "מלחמת הכוכבים: המנדלוריאן וגרוגו" הוא הסרט הראשון ממותג "מלחמת הכוכבים" שיוצא לבתי הקולנוע מאז 2019, אז סגר ג'יי.ג'יי אברמס את הטרילוגיה השלישית שהתחילה עם "מלחמת הכוכבים" של ג׳ורג׳ לוקאס ב־1977. בשנה הבאה, אגב, הסדרה הזאת תחגוג יום הולדת 50, אז צפו להפצה מחודשת, חגיגית ומשופצת של הסרט הראשון.
שבע שנים ניסו אנשי לוקאספילם לפצח לאן הם הולכים הלאה אחרי שהסיפור של שושלת סקייווקר הגיע לסיומו. ניסו ולא הצליחו. יוצרים הוזמנו להציע רעיונות ולפתח תסריטים, שנגנזו. בטלוויזיה זה עבד להם יותר טוב. פילוני, שג׳ורג׳ לוקאס בעצמו מינה אותו כממשיך דרכו כאחראי על יקום התוכן של "מלחמת הכוכבים", היה שותף ליצירת כמה סדרות, שחלקן היו מהנות למדי. אחת מהן היא "המנדלוריאן" מ־2019. פברו, שהזניק את היקום הקולנועי של מארוול עם "איירון מן" ב־2008, ויצר שובר קופות היסטרי עם הרימייק ל"מלך האריות", עבר כעת לדיוויזיה השלישית של דיסני ועשה קסמים עם הדמויות מ"מלחמת הכוכבים". קוסם.
מה שהיה יפה בסדרה ״המנדלוריאן״ היא העובדה שפברו התגלה לא רק כמי שממש אוהב את סרטי המקור, אלא כאוהב קולנוע בכלל. כל פרק היה הומאז׳ לסרט, לז׳אנר, כל פרק נשען על מיתולוגיות רבות. כל בחירה שם היתה נהדרת: החל מההחלטה לחזור ולהשתמש בבובה אמיתית המופעלת על ידי בובנאי לתפקיד בייבי יודה, ולבטל את השימוש ביודה הדיגיטלי מסרטי ההמשך של הטרילוגיות. המשך בליהוק של פדרו פסקל לתפקיד המנדלוריאן, תפקיד שכולו בקולו, ודמות שהוא נכנס אליה אלמוני ויצא ממנה כוכב על.
בחצי השנה האחרונה פילוני הוא גם קפטן התוכן של לוקאספילם וגם נשיא האולפן, אחרי שהחליף את קתלין קנדי, שהחליפה את לוקאס כשמכר את האולפן לדיסני. בהיעדר סרט חדש של ״מלחמת הכוכבים״ באופק החליט האולפן ללכת על בטוח ולהפוך את ״המנדלוריאן״ מסדרה לסרט. למעשה, זה סרט כה עצמאי ביחס שלו למותג המקורי שכמעט ואפשר היה להציע להם ליצור סדרה חדשה ומקורית, שלא נסמכת על שום תוכן קודם. אין חרבות אור ואין ג'דיי, אין רמז לנעימה הכה מפורסמת של ג׳ון וויליאמס (הנעימה שיצר לודוויג גורנסון לסדרה מצוינת בזכות עצמה).
מי שבקיא בפולקלור של ״מלחמת הכוכבים״ מזהה את המנדלוריאן כממשיך דרכו של צייד הראשים בובה פט, ואת גרוגו כמין צאצא צעיר ומתלמד של יודה. אבל לא צריך להכיר את סיפורי הרקע, כי ממילא מתברר שהמנדלוריאן וגרוגו הם לא באמת דמויות - הם סתם שותפים למסע. לפברו ופילוני היתה משימה יחסית פשוטה: לקחת את העולמות והיקומים שהם ממילא שוחים בהם, וליצור סרט קיץ כיפי מלא מרדפים, הרפתקאות והומור. אני, למשל, הגעתי לסרט קהל שבוי. היה לי ברור שאהנה בלי תנאים מוקדמים. אני אוהב את כל סרטי ״מלחמת הכוכבים״, אוהב את כל עונות ״המנדלוריאן״, מחזיק מפברו במאי שיודע לתת שואו, חושב שבייבי יודה זו הברקה נדירה, הגעתי מוכן להריע, כל מה שרציתי זה סרט פופקורן משובח.
ברבע השעה הראשונה אכן קיבלתי בדיוק את מבוקשי. אקשן והומור שנושקים לעולמות של ״מלחמת הכוכבים״ אבל גם לא קשורים אליהם. רבע השעה האחרונה היתה מספקת גם היא, סוף מוצלח למעריצי הסדרה. אבל ב־100 הדקות שביניהן ״המנדלוריאן וגרוגו״ מתגלה כסרט כמעט בלתי מהנה. הוא סרט הרפתקאות שהולך ודועך, והופך לסרט מפלצות. אם יש איזשהו רפרנס קולנועי שפברו מתייחס אליו כאן הוא לא ״מלחמת הכוכבים״ אלא ״מסעות סינבאד״, שכמו המנדלוריאן מוצא את עצמו שוב ושוב בזירות קרב. דמיינו את ״אהבה נושכת״ בגלקסיה רחוקה, רחוקה, כשהוא צריך לחלץ את עצמו ממלתעות יצורים מפלצתיים רעבים שרוצים לטרוף אותו. זה כאילו פברו בחר את סצנת הפתיחה הלא נעימה של ״שובו של הג׳דיי״ והפך אותה לסרט באורך מלא. זה חשוך, זה בוצי וזה לחלוטין לא מעניין.
המנדלוריאן, לשעבר צייד ראשים פרילנס ציני שרק בא לבצע את משימותיו וללכת הלאה, הוא כעת נער השליחויות של הרפובליקה החדשה, מעין סוכן מוסד שיוצא לרגל ולחסל את ניסיונותיה של האימפריה לשקם את עצמה. ולצידו גרוגו, שהמנדלוריאן הוא ספק בייביסיטר, ספק מנטור עבורו. אם בוחנים את התסריט מגלים שיש בו מבנה מעניין, כמעין שני חלקים שחוברו יחד לסרט אחד. המשימה שמגיעה לסיומה בחלק הראשון, השלכות המשימה ושלב הדין והחשבון בחלק השני. קווי המתאר העלילתיים בנויים היטב, אבל כל מה שקורה בפנים נראה כמו לקט של פרקים גנוזים.
וכך, הניסיון הראשון של לוקאספילם והיקום של ״מלחמת הכוכבים״ לספר סיפור קולנועי שמנותק מהמיתולוגיה המקורית שיצר לוקאס הופך להיות האכזבה הגדולה הראשונה של המותג, של הדמויות ושל פברו, שהוריד הילוך, במקום לעבור לקפיצת חלל.
שתי הערות קטנות וחיוביות על הליהוק. מרטין סקורסזה מדבב דמות דיגיטלית של מוכר שווארמה אינטרגלקטי. אין לזה שום הצדקה והדמות עצמה פחות מגניבה ממה שהיא היתה יכולה להיות, אבל סחטיין על סקורסזה. ב־1977, ״מלחמת הכוכבים״ כיסח את הצורה באופן כואב וטראומטי ל״ניו יורק, ניו יורק״ של סקורסזי, ונראה ש־50 שנה אחר כך הוא שכח מזה או התגבר על זה. מרשה לוקאס, אשתו דאז של ג׳ורג׳ לוקאס, ערכה את סרטו של סקורסזה והיתה בטוחה שהיא עובדת על שובר הקופות הגדול של השנה, ולא מופע הבובות בחלל שבעלה המביך עובד עליו. הם לא נשארו נשואים עוד הרבה אחרי זה.
ותנו כבוד לסיגורני וויבר, שמגלמת את מנהיגת הרפובליקה בסרט, ומשלימה בזאת את בינגו סדרות המדע בדיוני המצליחות בכל הזמנים. היא התחילה ב״הנוסע השמיני״, עברה ל״אווטאר״ וכעת מצטרפת ל״מלחמת הכוכבים״. וויבר כנראה פשוט לא אוהבת סיפורים על כדור הארץ. שתי הסצינות וחצי שלה מאירות את הסרט.
