כשבונד, המלכה וגנדי נפגשו בבית אבות - נטפליקס מאכזבת למרות הליהוק המהולל
נטפליקס גייסה את הלן מירן, בן קינגסלי ופירס ברוסנן, לעיבוד היוקרתי של "מועדון הרצח של יום חמישי" בהפקת סטיבן ספילברג. אבל מה שאמור להיות להיט בלשי נוסח אגתה כריסטי דומה יותר להצגת חובבנים במועדון קהילתי
כולם רוצים להיות בלשים. זו מגפה עולמית. סדרות פשע אמיתי מנסות לחקור פרשיות עלומות, פודקאסטים משחזרים חקירות מפורסמות, ריאן ג׳ונסון יצר שני סרטים בסדרת ״רצח כתוב היטב״ ואת הסדרה ״פוקר פייס״, ״רק רוצחים בבניין״ חוזרת עוד רגע לעונה חמישית. נראה שאגתה כריסטי היא ההשראה הגדולה של עולם התרבות הנוכחי, ושפנסיונרים משועממים כבר לא רוצים לפתור תשבצים ולשחק רמי, הם רק רוצים לפענח תעלומות רצח שהמשטרה לא הצליחה לפצח. לטרנד הזה מצטרף מחר בנטפליקס הסרט ״מועדון הרצח של יום חמישי״, שמבוסס על רב־המכר הבריטי מאת מגיש השעשועונים ריצ׳רד אוסמן. מאז שהספר הראשון יצא לאור והפך לסנסציה, אוסמן כתב כבר ארבעה ספרים נוספים, כך שאם הסרט הזה יצליח, יש כבר ארבעה סרטי המשך בפוטנציה.
יש סרטים עם סיפור מבריק ותסריט מקורי, אבל ״מועדון הרצח של יום חמישי״ הוא סרט שהכתיבה הכי טובה שלו מופיעה בקרדיטים. נדמה שכל המאמץ הקריאטיבי העיקרי בסרט הושקע בשמות ברולר. הלן מירן, בן קינגסלי ופירס ברוסנן מגלמים את התפקידים הראשיים של שלושה דיירים בבית דיור מוגן שמעבירים את זמנם בניסיון לפענח תעלומות רצח ישנות, אבל כשמתרחש רצח הקשור בעסקי נדל״ן סביב המוסד הגריאטרי שבו הם גרים, הם נכנסים לפעולה ומתחילים לחקור במיומנות רבה את מה שהמשטרה מתקשה לפענח. קינגסלי ומירן, שניהם זוכי אוסקר בני 80 פלוס, ולצידם ברוסנן הילד, בן ה־72. במילים אחרות, זהו סרט בכיכובם של ג׳יימס בונד, המלכה אליזבת’ ומהטמה גנדי. אם אי פעם הומצא הליהוק המושלם ביותר לסרטי "שלישי בשלייקס", זה חייב להיות הסרט הזה עם השלישייה הזאת, אבל במקום למלא אולמות מדי יום שלישי ב־10 שקלים, הוא יוצא בסוף השבוע דווקא בנטפליקס.
אליהם מצטרפת נעמי אקי, שמסתמנת בתור השחקנית הכי מבוקשת כרגע בעולם (אם לא ראיתם אותה בתור וויטני יוסטון בסרט על חייה, אז ראיתם אותה בשנה האחרונה מככבת ב״צאי מזה״, ״מיקי 17״ ו״סורי בייבי״), שמגלמת שוטרת זוטרה שעוזרת לפנסיונרים במלאכת הבילוש. דיוויד טננט, ג׳ונתן פרייס וריצ׳רד אי. גרנט מצטרפים אליהם בליהוק שכולו בריטי. אבל מי שקנה את הזכויות לעיבוד הקולנועי של הספר הוא לא אחר מסטיבן ספילברג, ואחרי כמה ניסיונות להרים את ההפקה הזאת עם במאי בריטי צעיר הוא העביר את שרביט הבימוי לידיו של במאי אמריקאי מבוגר: כריס קולומבוס.
איך שגלגל הזמן מתהפך. קולומבוס, שהתגלה על ידי ספילברג בתור התסריטאי של ״הגוניס״ ו״הגרמלינס״ כשהיה בשנות ה־20 לחייו, הפך לאחד הבמאים הכי מצליחים בעולם, תחילה בזכות ״שכחו אותי בבית״ ואז בזכות שני סרטי הארי פוטר הראשונים (גם כאן, ספילברג היה זה שהמליץ עליו לתפקיד אחרי שהוא החליט לוותר עליו). והנה, בגיל 66 הוא עוזב את סרטי הילדים ועובר לסרטי הפנסיונרים.
כל השמות האלה הופכים את ״מועדון הרצח של יום חמישי״ לאחד הפרויקטים המדוברים והמסקרנים של נטפליקס וככל הנראה ללהיט בטוח. לפעמים כל מה שסרט צריך כדי להפוך להיט זה ביטחון עצמי מופרז מצד מפיקיו. כי למרבה התדהמה חוץ מהקרדיטים היוקרתיים הסרט מתגלה כפרויקט חלש. התסריט נטול שנינות, התעלומה נטולת עוקץ, השחקנים מתנהלים באדישות ובעצלתיים והבימוי לחלוטין נטול סגנון. אני מודה שקולומבוס, למרות הצלחותיו הרבות, מעולם לא היה במאי שאהבתי במיוחד או שראיתי בו כישרון או תבונה גדולה, אבל לכל הפחות היתה בו היכולת לייצר קולנוע שהשאיר בצופיו רושם, גם אם לא היה חכם או אנושי במיוחד. אבל הסרט הזה, שבטח כל שותפיו דמיינו שהוא יהיה הארי פוטר לגיל השלישי (דמיינו בית הורים במקום הוגוורטס), נראה כמו הצגת חובבנים במועדון קהילתי. הכל משוחק באופן גס מדי וכל נקודת מפנה מגיעה דקות אחרי שהיא כבר היתה צפויה.
ובכל זאת, ברור מה משך את כולם לסרט הזה, כמו גם לספר. ״מועדון הרצח של יום חמישי״ הוא בעצם יצירה על גילנות. הבלש הראשי במשטרה, איש חקירות לא יוצלח בעצמו, מזלזל בשוטרת הצעירה כי היא צעירה ובקשישים כי הם קשישים. וגם הפושעים חושבים שאפשר לסובב את החבורה הזאת על האצבע, רק בגלל גילם. אבל הם, מצידם, מוכיחים שניסיון חיים וחוכמה מנצחים זריזות מוטורית ומפרקים יציבים. אם עכשיו ישיגו להם תסריטאים נבונים ובמאי מלא חיות, אולי סרטי ההמשך יצדיקו את הפוטנציאל העצום שיש בחבורת השחקנים הזאת. עד אז, נחכה בקוצר רוח לעונה החדשה של ״רק רוצחים בבניין״, שעושה בחן, בהומור ואף עם הברקות עלילתיות את מה ש״מועדון הרצח של יום חמישי״ לא עושה.
