שיר עברי ראשון בחלל
שיר עברי ראשון בחלל
בשבוע שעבר שוגר לירח שירה של ללי מיכאלי כחלק מפרויקט בינלאומי של שימור התרבות האנושית בשיתוף ספייס X ונאס"א
ביום חמישי בשמונה בבוקר שוגרה לירח קפסולת זמן, ובה אנתולוגיית שירה בינלאומית עם יותר מ־100 שירים של משוררות ומשוררים מרחבי העולם. זה קרה בשיגור של ספייס X, חברת החלל של אילון מאסק, כחלק מפרויקט משותף של נאס"א ו־Lunar Codex שנועד לשמר נכסי תרבות עולמית על הירח. את ישראל ייצג שירה של המשוררת ללי מיכאלי "אמא שלי", שנשלח בעברית ובאנגלית. כל שירי האסופה הוטבעו בשפת המקור ובתרגומם לאנגלית על קפסולת זמן עשויה ניקל בגודל שניים וחצי ס"מ. Lunar Codex הוא פרויקט גלובלי שמאחסן עבודות של אלפי אמנים ויוצרים מרחבי העולם ו־AI אחת. מייסד הפרויקט הוא ד"ר סמואל פרלטה, פיזיקאי אמריקאי, שיזם את הארכיון הדיגיטלי מתוך כוונה לחבר בין אמנות וטכנולוגיה ולהנכיח את היצירה האנושית על הירח. הוא כולל יצירות של כ־30 אלף יוצרים עכשוויים, אמנים, משוררים, סופרים, מוזיקאים וקולנוענים מ־157 מדינות. כל העבודות עברו דיגיטציה בכרטיסי זיכרון או הועברו ל־NanoFiche, טכנולוגיית סרטים מבוססת ניקל שיכולה לשמר כמויות עצומות של מידע בגודל מיקרוסקופי.
"זה פרויקט בינלאומי עם מאות שירים מכל העולם בכל מיני שפות", מספרת מיכאלי ששירה פורסם לראשונה בספר "צייר אותי בוערת" מ־2008. "לפני שלוש שנים, בפסטיבל שירה בניו יורק, שמעתי על הפרויקט, והמליצו לי לשלוח את השיר כנציגה ישראלית. צפיתי בשיגור בשידור החי של נאס"א, החללית תגיע בעוד שבעה ימים לירח ושם ישאירו את הצ'יפ. זו קפסולת זמן ומצפים שבעוד כמה אלפי שנים היא תיפתח על ידי יצורים תבוניים שיגיעו לירח. הרעיון הוא לשמר את נכסי התרבות העולמית העכשווית, שנוצרת במאה ה־21".
השיר הוא בעצמו קפסולה של זיכרון.
"הוא מדבר על חוויה של אין אמא, אמא הלכה והתעוררתי לסרט — סרט בכל המשמעויות, להתעורר לתוך בהלה וחרדה, והדבר היחיד שנשאר לי הוא הכוכבים על הראש השחור, שמעירים אותי ומנהלים איתי דיאלוג והם נמצאים איתי גם אם אין מבוגר אחראי. אפילו אם אין לי אף אחד בעולם, תמיד יהיו איתי הכוכבים והירח וגרמי השמים".
שיר על הכוכבים מתאים לחללית, אבל הכוכבים הם גם מטפורה למעוף והשראה.
"בדיוק, נוצר יופי מתוך החושך, יש משהו שמאיר בכל זאת. הטריגר לשיר היה זיכרון מגיל 3. נסענו לבית קיץ בגיאורגיה, היו שם דודים ואמא והאחים שלי, אני כנראה נרדמתי, והם כולם יצאו לראות סרט והשאירו אותי לבד. כשהתעוררתי, יצאתי ואף אחד לא היה. הסתכלתי למעלה לשמיים וראיתי כוכבים. השיר הזה נכתב יותר מ־30 שנה אחרי החוויה הזאת".
מיכאלי (60) נולדה בגיאורגיה והיגרה לישראל כשהיתה בת 7. היא בעלת תואר שני בספרות, ופרסמה עד היום שמונה ספרי שירה, בהם "פאפא" שהוקדש לאביה לאחר מותו, "אהובי הסודי, אתה", ו"איך אאיר את העולם?" "בחרתי בשיר בדיוק מהסיבה הזאת של להאיר את העולם. כי בכל חושך יש אור שאפשר להפיק, ומכל צער, חרדה, סבל אנושי יש משהו טוב".
אמא שלי
לֹא בַּבַּיִת
וְאֲנִי כְּבָר הִתְעוֹרַרְתִּי לְסֶרֶט
אִמָּא שֶׁלִּי הָלְכָה בִּלְעֲדֵי לִרְאוֹת וְהִשְׁאִירָה לִי
כִּיסֵּא מְסוּלְסָל וְאֶת כָּל הַכּוֹכָבִים
עַל הָרֹאשׁ
הַשָּׁחוֹר
