הסופר יונתן יבין: "בגיל 50 התחלתי להיות המבוגר האחראי"
הסופר יונתן יבין: "בגיל 50 התחלתי להיות המבוגר האחראי"
כשיבין לא הצליח למצוא הוצאה לפרסום ספרו החדש, הוא גייס 80 אלף שקל בגיוס המונים בהדסטארט והוציא אותו בעצמו. "לסופרים מופנמים יותר יהיה קשה לחקות את המודל הזה, הוא מצריך נוכחות ברשתות ופנייה לאנשים"
שדרן רדיו כוכב אקטואליה מאבד את שמיעתו, אבל הוא מנסה להסתיר את זה - עד שבראיון עם שרת הביטחון נדמה לו שהוא שומע משהו, והוא מתנפל עליה במילים בוטות. המילים האלה מסבכות אותו, מחול השדים מוביל להשעייתו, אולי לפיטוריו. מדמות פופולרית הוא הופך בן־יום למוקצה. הפרשה הזאת, שנשמעת כמו עוד מקרה מוכר מן המציאות, עומדת בבסיס הרומן החדש של יונתן יבין, "נאמן לעצמו".
יבין, שגדל בבית תקשורתי ועסק בעיתונות שנים רבות לפני שפנה לספרות, מבין דבר או שניים בחייהם של כוכבי תקשורת. הוא בן 50, נשוי ואב לשלושה, נולד בניו יורק לאיש הטלוויזיה חיים יבין ולזוגתו יוספה, והגיע לישראל בגיל 3. הוא גדל בירושלים, וכבר כחייל החל לכתוב במקומוני ירושלים, בהמשך כתב ב"הארץ" וב"ידיעות". ב־2000 עזב הכל ונסע להודו, וכשחזר נחת בתל אביב. רומן הביכורים שלו מ־2004 "באבא ג'י" זכה להצלחה, ומאז פרסם יבין עוד שלושה רומנים למבוגרים, ושורה של ספרי ילדים מצליחים, ספרי נוער ואפילו מדריך כתיבה אחד. הוא מתפרנס מהעיסוקים האלה: תמלוגים, הרצאות, סדנאות כתיבה, מפגשי קריאה עם ילדים בבתי ספר. אבל את הרומן האחרון שלו, "נאמן לעצמו", החליט לעשות בדרך שנאמנה לשם הספר: בעצמו.
הוא פתח לשם כך הוצאת ספרים, הוצאת "מלל", שבה הוא מתכנן להוציא לאור את ספריו הבאים, ואולי בהמשך גם ספרים של אחרים. אבל למה, בעצם? "אני מתחיל לחשוב איך אני פורץ את דרכי בתחום שהוא על סף סגירה".
יבין הגיש את כתב היד לעם עובד ולעוד הוצאה גדולה בזמן הקורונה והן הודיעו שכרגע הן בהקפאה. "להישאר עם כתב יד מוכן זה כמו להישאר עם גידול בגוף, הייתי חייב להוציא אותו החוצה". אז הוא יצא לגיוס המונים בהדסטארט, והצליח לגייס 80 אלף שקל. ההשקעה שלו בפתיחת ההוצאה לאור ובהפקת הספר הגיעה ל־100 אלף שקל. הוא משווק את הספר בעיקר ברשתות החברתיות, ומוכר אותו ישירות לקוראים. "זו תקופה מעניינת כי יש בה גם הרבה הזדמנויות", אומר יבין. "לסופרים אחרים יהיה אולי קשה לחקות את המודל הזה, כי הוא מצריך נוכחות באינטרנט, ברשתות, פנייה לאנשים, והרבה מהסופרים ביישנים ומסוגרים בהופעות הפומביות שלהם. הגיוס היה חודש סהרורי, כל יום קמתי בשש בוקר, זינקתי עם הטרנינג למחשב עד אחת בלילה, כתבתי לחבר הזה שלי בפייסבוק ולחברה ההיא ולתלמידים שלי בסדנאות, שלחתי 2,000 הודעות אישיות".
זה היה שווה?
"עד כה, זה הצדיק את ההשקעה. בהוצאות בזמנו קיבלתי תמלוגים אבל זה הלך ופחת עם השנים. את הספר הזה אני מוכר באתר שלי ברכישה עם הקדשה, אני מטפח את ה'פארם טו טייבל', מהחווה לשולחן, מהסופר לקורא, זה מאוד חזק בעיניי. אני לא משווק אותו בצומת וסטימצקי, אז ברור שאני מפסיד קהל מזדמן רחב, אבל אני חוסך עוגמת נפש של עשרות ספרים מוחזרים במצב לא תקין, או שהספר נעלם מהר מהמדפים".
מה למדת מהמהלך?
"שכל מנגנון מכירת והפצת הספרים זועק לשינוי. אני לא מאשים את ההוצאות, וגם לא את הרשתות שצריכות למקסם רווחים, אבל חייבים רגולציה, שכנראה לא תגיע. הפתרון הוא רק לחתוך את כל המתווכים. זה מצחיק להיות פתאום המנהל של עצמי, לא ניהלתי שום דבר אף פעם. אולי בגיל 50 התחלתי להיות מבוגר אחראי, זו מתנת היומולדת שלי לעצמי".
במרכז הרומן "נאמן לעצמו" עומדת דמותו של סולי, השדרן הבכיר, שחווה גם הוא משבר אמצע החיים. הוא מתחבר עם דולב, חוקר מז"פ נהנתן, יוצא איתו להרפתקאות כאלה ואחרות, שגם תשוקות ובגידות ופירוק המשפחה קשורים בהן. גם משבר גיל ה־50 מטופל בספר, ומתפתחת בו אחוות גברים פתאומית שאופיינית בדרך כלל לנשים. "גברים הם אנשים מאוד בודדים, במיוחד בישראל", אומר יבין. "זו אומה שמטפחת נרטיב אחד של חברות גברית: טפיחות על השכם ו'מה העניינים גבר?'. אני מתגעגע לתחושה של החבר הכי טוב, למה לגברים אין בסטי? זה משהו שיש לך כשאתה ילד אבל נעלם מתישהו מהחיים שלך".
בסוף הגיבור שלך צדק לגבי התחושה שמישהו מתנכל לו. זה קורה על רקע עמדותיו הפוליטיות. נדמה שהספר מהדהד את האווירה הפוליטית האלימה היום בישראל.
"מישהו קורא לו בוגד. פעם המילה הזאת עוררה חלחלה והיום היא מטבע קל לשימוש. במחאות מתנגדי ההפגנות בבלפור הרימו שלט 'שמאלנים בוגדים' ואף אחד לא קם והוריד אותו, זה נהיה ביטוי שקוף. אני לא מאשים אף אחד, אם כבר אני מאשים את הדור שלנו, הדור שאחרי רצח רבין - היינו צריכים לקום ולהפוך את המדינה, במקום זה המצאנו את האייפון. פתחנו סטארט־אפ. יצרנו אפיק נחל רחב להוצאת דרכונים זרים. זו היתה התגובה שלנו, והתגובה הזאת טובה לחלק מאוד קטן, על כל השאר נגזר גזר דין מוות חברתי ותרבותי. אולי עכשיו זה ישתנה".
