השחקן והבמאי מוחמד בכרי הלך לעולמו בגיל 72
בכרי, שזכה בפרס כינור דוד על תפקידו בסרטו של אורי ברבש "מאחורי הסורגים", היה אחד השחקנים הערבים הבולטים בישראל. סרטו "ג'נין ג'נין" נאסר להקרנה בישראל לאחר מערכה משפטית של 20 שנה. ברבש: "אבידה לתרבות הישראלית"
השחקן והבמאי מוחמד בכרי, במאי הסרט "ג'נין ג'נין", נפטר בגיל 72 בבית החולים בנהריה. בכרי זכור בעיקר על תפקידו הנפלא בסרט "מאחורי הסורגים" בקולנוע, סרטו של אורי ברבש שהיה מועמד לאוסקר. על משחקו בסרט זכה בפרס כינור דוד.
בכרי נולד בכפר בענה בגליל והוא בוגר החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב. הוא שיחק שורה של תפקידים בתיאטרון ובקולנוע. את קריירת המשחק החל בתיאטרון חיפה ב-1975, במחזה "אכזר מכל מלך" מאת נסים אלוני, בבימוי עודד קוטלר, ובמחזה "מראה מעל הגשר" מאת ארתור מילר, בבימויה של נולה צ'ילטון.
בשנת 1978 הצטרף לתיאטרון הבימה שם גילם בין השאר את מנשה במחזה "הדיבוק". בסוף שנות ה-80 שיחק במחזה "סטריפטיז אחרון" מאת הלל מיטלפונקט, בבימוי גדליה בסר.בשנת 1986 שיחק את מרדכי היהודי בסרט "אסתר" סרט הבכורה של הבמאי של עמוס גיתאי. כיכב בהמשך לצדו של משה איבגי בסרטו של ערן ריקליס "גמר גביע" ובסרטים "להב חצוי" לצד פיי דנאוויי, "צלקת" של חיים בוזגלו ועוד.
בשנות ה-90 החל לעבוד בתיאטרון אל-קסבה ברמאללה והשתתף בהצגות שונות, ביניהן ההפקה "רומיאו ויוליה" בעברית וערבית. ההצגה זכתה להצלחה בפריז ב-1995. במקביל, הופיע בכרי בהצגתו "מונולוג בכרי" בהשתתפותו ובבימויו של אוריאל זוהר. הוא חילק את זמנו בין עבודתו בישראל וברשות הפלסטינית.
באפריל 2012 התמנה למנהל תיאטרון א-סראיה, במסגרת התיאטרון הערבי עברי ביפו אך התפטר לאחר זמן קצר בשל מיעוט התקציב. משנת 2013 החל ללמד משחק באקדציה לאמנויות המופע בתל אביב. בשנת 2017 גילם באוף-ברודוויי את דמותו של יהודי יליד לוב שנשלח עם משפחתו לברגן בלזן, בהצגה "בנגאזי־ברגן בלזן", על-פי ספרו של יוסי סוכרי בנושא שואת יהודי לוב.
רבות מיצירות שיצר והשתתף נגעו בכיבוש ובסכסוך הישראלי-פלסטיני. המדובר מכולם הוא הסרט "ג'נין ג'נין", שעלה לכותרות לאחר שנאסר להקרנה בישראל. הסרט, שיצא ב-2002 עסק בפעילות צה"ל בג'נין במהלך מבצע "חומת מגן" בתקופת האינתיפאדה השנייה, העלה עדויות על פשעי מלחמה לכאורה שביצעו חיילי צה"ל במקום, שהוכחשו, וגרר סביבו דיון ציבורי רחב, כמו גם תביעות דיבה שהגישו קצינים שנלחמו נגד בכרי ונגד הסינמטקים שהקרינו אותו. לאחר מערכה משפטית מתוקשרת וערעורים קבע בית המשפט העליון בנובמבר 2022, כ-20 שנה לאחר צאתו, כי הסרט כולל לשון הרע, ואסר על הקרנתו בישראל.
ברבש: "אבידה לתרבות הישראלית"
אורי ברבש, במאי הסרט "מאחורי הסורגים": "אני חייב לומר יהיה זכרו ברוך. אני בטוח שיהיו כאלה שיתקוממו על האמירה הזו, אבל אני מתכוון לזה לא מן הפה אל החוץ אלא באופן מהותי. כי למרות חילוקי הדעות העמוקים שהיו בינינו הוא עבורי שחקן ענק ויוצר יוצא דופן ואמיץ ללא משוא פנים, שנאבק על הסיפור שלו, על החזון שלו, על הגעגועים שלו, ולא תמיד הגעגועים שלו הם הגעגועים שלנו, אבל עדיין אני מסיר את הכובע בפני העוצמות הרגשיות והמסורות שלו, ובמובן הזה מותו הוא אבדה לתרבות הישראלית, ואם זה תלוי בי זו הכותרת של הידיעה.
"אני מתכוון שאנחנו לא יכולים להימלט מהעובדה שבין הים לנהר חיים 7 מיליון פלסטינים ו-7 מיליון יהודים ואם לא נמצא דרך לחיות זה לצד זה - כל דרך של פשרה, של חלוקה, של פיוס, שזו הדרך שמוחמד חיפש, אז אף אחד מאיתנו לא ישרוד. אלה שני עמים שחיים על אותה גזרת אדמה. הסיפור שלו היה הסיפור של האומה הפלסטינית ואותו הוא סיפר במסירות נפש ושילם מחירים גדולים מאוד בחברה שלנו, אבל מבחינתי למרות הוויכוחים בינינו אני משתהה מול העוצמות שלו. הבנתי שהוא מת מסיבוכים בלב וזה כל כך מובן שליבו לא עמד לו. במציאות שאנחנו חיים להיות מוחמד בכרי זה מאבק יומיומי של אתה משלם עליו מחיר כבד.
"הוא שחקן ענק והיתה לו מתנה מאלוהים - המראה שלו. אם הוא לא היה ממשיך לחיות בגליל ומחליט אחרי מאחורי הסורגים לעבור לארצות הברית או למקומות שבהם הקולנוע בינלאומי, הוא היה הופך לכוכב ענק ללא ספק עם היכולות והכישרון שלו והמראה שלו".
הבמאי עודד קוטלר שהיה הראשון שביים אותו בתיאטרון ב"אכזר מכל מלך" אמר: "מוחמד הוא כישרון גדול וקסם אישי גדול, שחקן מיוחד ולא שכיח. כפי שראינו גם ידע להילחם על דעותיו ולהקסים רבים וכנראה גם לעורר התנגדות, שלא תמיד היתה מוצדקת. הוא נקלע לכל מיני עניינים ומשפטים, בין השאר על 'ג'נין ג'נין', כי הוא היה מאלה שהעז לומר את דעתו ונלחם על זה. אנחנו יודעים הרי גם היום, לאור ההתפתחויות ה'נהדרות', שאלה שקשורים פה לאמצעי שידור, מדיה ורשתות לא רוצים שאנשים יגידו את דעותיהם על כל מני דברים. אלה דברים שאפיינו משטרים אפלים במדינות קומוניסטיות ומוחמד היה מאלה שהעז לומר את דעתו ונלחם על זה. המורה שלו נולה צ'ילטון ידעה להעריך את כשרונו לפני שרבים אחרים זיהו אותו והיא גם תמיד עודדה אותו לעשות דברים והיתה זו שדיברה אל ליבו לא להכנס יותר מדי לעימותים כי הוא שחקן כל כך טוב ומיוחד, ולא עסק בזה כפי שיכל מכיוון שהיה טרוד בעניינים פוליטיים יותר".
הבמאי עמוס גיתאי: "נתתי לא את התפקיד של מרדכי היהודי בסרט 'אסתר' מ-1985 , הסרט הראשון שאי פעם עשיתי וזו היתה חוויה מיוחדת במינה. מוחמד היה מרדכי וג'וליאנו מר היה המן הרשע והכל לפי הטקסט התנ"כי. הוא היה מגדולי השחקנים שהיו לנו, מאוד אורגינלי וכריזמטי. אני זוכר עד היום את הטקסט האחרון של הסרט. כל אחד מהשחקנים סיפר את הביוגרפיה לו ומוחמד סיפר את סיפור הילדות שלו בכפר. זה באמת אובדן גדול. הוא היה פייטר כמו ששחקנים צריכים להיות- אנשים דעתנים ולא רק חומר פלסטי בידי היוצרים. נזכור אותו על ההישגים הגדולים שלו ועל המחשבה שלו כאיש חופשי".
