"עשיתי המון טעויות עם המותג של אחי הגאון ג'יאני"
דונטלה ורסאצ'ה הגיעה ללונדון לכבוד פתיחה של תערוכה מקיפה המוקדשת לבית האופנה האקסטרווגנטי. במפגש עם עיתונאים היא מספרת על ההשפעה שלה על המותג שנמכר לאחרונה לבית פראדה, והגעגועים לאחיה
פנלופה קרוז גילמה אותה, מאיה רודולף חיקתה אותה ובית פראדה אולי בלע אותה, אבל רק דונטלה ורסאצ'ה יכולה לצעוד בכזה ביטחון, ממרומי גיל 70, בפלטפורמות של 18 סנטימטר, שמשדרגות את קומתה הטבעית (1.57 מ', "כמו ברונו מארס!", היא מצחקקת).
המיזוג של שני בתי האופנה האיטלקיים הענקיים – ורסאצ'ה ופראדה - הושלם באפריל האחרון, בעסקה ששווייה הוערך בכ־1.4 מיליארד דולר. פראדה למעשה רכש את ורסאצ’ה מקפרי הולדינגס שהחזיקה במותג מאז 2018 (לצד מותגים כמו מייקל קורס וג'ימי צ'ו), ומחיר העסקה משקף דווקא ירידת ערך של בית ורסאצ'ה (שבמקור נמכר לקפרי הולדינגס ביותר מ־2 מיליארד דולר).
"עשיתי המון טעויות עם המותג של אחי הגאון ג'יאני", אמרה דונטלה לעיתונאים ואנשי תעשייה במפגש מיוחד שהתקיים בלונדון במסגרת הרטרוספקטיבה החגיגית של ורסאצ'ה, "הרבה נשמות טובות חיכו שאפול ואכשל, אבל כישלון הוא חלק טבעי והכרחי בכל תהליך בחיים, וגם באופנה ובעסקים, ואני שמחה שנפלתי וקמתי, למדתי מכל הטעויות, והובלתי את בית ורסאצ'ה למקום נכון ובריא". אחרי שהיה קרוב לפשיטת רגל בתחילת שנות האלפיים, המותג השתקם מסחרית, תדמיתית ואמנותית. דונטלה אומרת שהיא גאה בכך ששמרה על הרלבנטיות והעדכניות של ורסאצ'ה ודאגה להקיף את עצמה במעצבים צעירים, "ולראות את המותג דרך העיניים שלהם".
הרטרוספקטיבה המקיפה מתקיימת במחילות העתיקות והמקושתות של חלל האמנות הפרטי והאקזוטי ארצ'ס שלמרגלות לונדון ברידג' (archeslondonbridge.co.uk). היא מכילה כ־450 פריטי וינטג' מקוריים, ומוקדשת לגוף העבודה האקלקטי שהספיק ג'יאני ורסאצ'ה ליצור בחייו. הם כוללים, בין היתר, את חולצות המשי הצבעוניות והמלכותיות שנעשו מזוהות איתו, תצלומים נדירים ורישומים ראשוניים (שבהם התקבעו סמלים של המותג כמו ראש המדוזה). התערוכה מעלה על נס את חיבתו לאקספרימנטים והצורך שלו להתחדש כל הזמן, ואת היותו אחד המעצבים הראשונים ששילבו בין אופנה ותרבות הפופ. ורסאצ'ה היה סלבריטי מקצועי, והחשיב את הנסיכה דיאנה, אלטון ג'ון, ג'ורג' מייקל וקייט מוס לחברים קרובים, וטיפח את תור הזהב של דוגמניות־העל. אחותו למדה גם מהן, והיא מספרת ש"סוד היופי האמיתי שגנבתי מנשים כמו לינדה אוונג'ליסטה, שהתכוננה שעות לפני כל צילום וכל תצוגה, הוא תאורה נכונה. אף פעם לא הייתי יפהפיה. לא חשוב לי שיזכרו אותי אחרי מותי. רק שיזכרו את ג'יאני ואת היצירה שלו, זה מה שחשוב".
אחרי רצח אחיה ב־1997, דונטלה שימשה כמנכ"לית המותג (עד 2004) ומנהלת הקריאייטיב שלו. סמוך לעסקת פראדה הודיעה על פרישתה, והמושכות נמסרו לדריו ויטלה מבית מיו מיו. דונטלה תכהן מעתה כ"שגרירה בינלאומית ראשית" של המותג, תואר מעט עמום שמשמעותו תתברר עם הזמן.
"ג'יאני תמיד היה המלך", סיפרה בקולה החרוך מסיגריות אף על פי שהפסיקה לעשן לפני כעשור (וגם נגמלה מקוקאין. "הייתי ילדה רעה", היא מחייכת). "אני הייתי אחותו הקטנה, צעירה ממנו בעשר שנים, והוא הלביש אותי כמו שמלבישים בובה; הייתי המוזה שלו, עשינו ניסיונות, לקחנו סיכונים וצחקנו כל הזמן. יותר מהכל אני מתגעגעת לצחוק שלו. כשהוא מת עולמי חרב עליי לגמרי".
התרומה שלה לאבולוציה של המותג, כדבריה, היתה, בין היתר, בתכנון המעבר מבגדי ערב לבגדי יום. "הרי רוב האנשים לובשים את רוב הבגדים ביום, זה לא שכולם רצים מקוקטייל לקוקטייל". קו העיצובים הצעקני והבומבסטי (ויהיו שיאמרו אפילו גס) שבו התפרסם בית ורסאצ'ה התעדן מעט, ונעשה קצת יותר מתוחכם כפי שהיא מגדירה בזהירות, "ובכל זאת, יש מינימליסטים ויש מקסימליסטים ואני מקסימליסטית, זה בטוח".
היא נעשתה מפורסמת כמעט יותר מאחיה, ואף על פי שהוכתרה בלעג לאורך השנים כפסל שעווה מהלך וכקורבן של יותר מדי ניתוחים פלסטיים, היא מפציצה בכריזמה משועשעת ומפתיעה בגישה צנועה. "אני לא אינטלקטואלית ולא המצאתי שום דבר, ג'יאני היה בעל החזון ופורץ הדרך. למדתי ממנו להיות נאמנה לעצמי ולא להתנצל על מי שאני. זה שאני זוהרת וסקסית, ורוצה להיות כזאת גם ביומיום, לא עושה אותי פחות חכמה. הכוח הנשי מגיע בכל הצורות, והלוואי שהיו יותר נשים בשלטון ובכל התאגידים הגדולים, זה היה עושה את העולם מקום הרבה יותר טוב".
