סגור

הבמאי ערן קולירין: אני עובד בלשקר

קולירין מתגעגע לבתי הקולנוע של ילדותו. הוא הכי מאושר כשהוא מצלם, וגאה ביכולת שלו לתאר התנהגות ורגש. מוזיקה זה הדבר שהוא הכי אוהב, בעיקר ערבית קלאסית, אבל הוא לא מנגן מספיק טוב. הוא היה רוצה להמשיך לגור בתל אביב, קרוב לים, אם רק יוכל להרשות את זה לעצמו

ערן קולירין
גיל: 48
מקום מגורים: תל אביב
מצב משפחתי: פרוד + 1
במאי ותסריטאי ("ביקור התזמורת", "ההתחלפות", "מעבר להרים ולגבעות"). סרטו "ויהי בוקר" המוקרן בימים אלה בבתי הקולנוע ומבוסס על ספרו של סייד קשוע, זכה בשבעה פרסי אופיר, כולל פרס הסרט הטוב, הבימוי והתסריט

איפה אנחנו תופסים אותך?
“ברחוב לינקולן. חוזר מאודישן לסדרה שאצלם בסוף השנה, ובדרך לאוזן השלישית”.
איך ואיפה אתה שותה את הקפה שלך?
“נס קפה עם חלב במרפסת שלי. אני ישראלי מביך אבל איכשהו זה הכי טעים לי, אין לי דקדקנות בענייני קפה”.

1 צפייה בגלריה
פנאי ערן קולירין במאי ותסריטאי
פנאי ערן קולירין במאי ותסריטאי
פנאי ערן קולירין במאי ותסריטאי
(צילום: יובל חן)
עם מי היית רוצה לשבת על בירה?
“הייתי שמח לשבת עם הסופר והמשורר יואל הופמן, לדבר איתו על החיים, לשמוע את העברית שלו, לשמוע אותו אומר מילים. הוא כמעט לא התראיין ואת הספרים שלו אני מאוד אוהב”.
על מה אתה עובד עכשיו?
“על סדרת טלוויזיה בשם ‘ים המוות’ שתצטלם באוקטובר ותשודר בכאן 11. היא על חוקרת ביטוח גיבורת־על שנשלחת לחקור תאונה, ומוצאת עצמה נאבקת בכוחות אפלים מהעבר והעתיד. זו קופרודוקציה גרמנית־ישראלית. חוץ מזה אני עוסק בקידום של ‘ויהי בוקר’, שהוא סרט שאני מאוד מאוד אוהב וקרוב לי ללב, ובא לי שמלא אנשים יראו אותו”.
מה השריטה שלך?
“מוזיקה ערבית קלאסית. המשיכה למוזיקה הזאת ליוותה אותי כל חיי. נדמה לי ששלמה בר היה השער שדרכו נכנסתי. ביקשתי מאמא שלי שתיקח אותי להופעה של הברירה הטבעית, עדיין בהרכב המקורי בצוותא, והתאהבתי בכינור של סמסון. אני זוכר אחר כך ביקור בחנות דיסקים בירושלים, כשהייתי בערך בן 22, והקשבתי ל’אינתא עומרי’ בביצוע של זהבה בן שבדיוק יצא באותה תקופה. ברגע שהכינורות נכנסו, נפתח לי זיכרון בנשמה. אין לי מושג זיכרון של מה אבל לחלוטין זיכרון. מאז כבר צללתי עמוק יותר לתוך הקלאסי, עם חיבה יתרה לריאד סונבאטי ומוחמד אל־קסבג'י. אני גם חובב מקאמים, וכל מה שקשור למערכת הסולמות המזרחית, אלה דברים שיש לי אובססיה קטנה אליהם, כולל קריאה של ההיסטוריה ולימוד הסולמות עצמם”.
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
“איתן גרין תמיד אומר שצריך לכתוב פשוט ולייחל את המורכב. אני משתדל להיות פשוט, ושמהפשטות תצא מורכבות”.
איך אתה אוהב להעביר את שישי בצהריים?
“אין אצלי כל כך שישי בצהריים. אני עובד בלילות אז תכלס, בצהריים אני בדרך כלל עדיין ישן. יש קסם בתל אביב מאוחר יותר, בסביבות חמש בערב היא תמיד נהיית עצובה כזאת, ואז זה אחד המקומות היפים בעולם. כשהכל סגור ויש את האפרוריות הזו, העיר מקבלת גוון מיוחד, בעיקר ברחוב כמו בן יהודה”.
איזה כוח־על היית רוצה שיהיה לך?
“שום דבר חוץ מהקלישאה שגם אני כנראה הייתי רוצה לעוף”.
באילו נסיבות יוצא לך לשקר?
“כל הזמן, זה ממש חלק מהעבודה שלי. אני עובד בלשקר. אני מתפרנס מלהמציא סיפורים ולדעת איך הם עובדים על אנשים, ואיך אנשים מאמינים להם. חלק אינהרנטי מלהיות כותב זה להיות שקרן טוב. בסוף מהשקרים קורה איזה נס, אבל בגדול זה ממש המקצוע שלי”.
מי בעיניך האדם הכי סקסי?
“אתמול מישהי הזכירה לי את השיר של איזבל אדג'ני ‘Pull Marine’ והסתכלתי בקליפ, נזכרתי שהיא הכי הכי אי פעם”.
למה אתה מתגעגע?
“אני מתגעגע לבתי הקולנוע בתל אביב. כילד הייתי הולך בחופש לקולנוע קטן בשם אורלי ברחוב מכבי בתל אביב. זה היה הקולנוע החביב עליי. הקרינו שם את סדרת סרטי האקשן מהונג קונג ‘Ace going places‘ שפה נקראה משום מה ‘משימה בלתי אפשרית’. האפשרות הזאת שיש קולנוע שהוא מן בניין שאתה נכנס אליו בצהריים או בערב, קונה כרטיס ומתיישב. אני ממש מתגעגע לזה”.
איפה הכי היית רוצה לגור?
“איפה שאני גר, אם אני אצליח לגור בעיר היקרה הזאת. אני אוהב את תל אביב ואת הים אז אם אני יכול לגור בטווח הזה, זה מעולה”.
על מה אתה אוהב להוציא את הכסף שלך?
“ספרים, תקליטים וכל מה שקשור למוזיקה, אם זה תווים, כלי נגינה. מוזיקה זה הדבר שאני הכי אוהב ולא יודע לעשות טוב. אני מנגן על גיטרה, פסנתר וקלרינט בסקאלה שבין גרוע לסביר בינוני”.
מה היית רוצה לשנות בעצמך?
“אני מרגיש די בסדר עכשיו אחרי הרבה שנים”.
על מה יש לך רגשות אשם?
“על הכל. על זה שאני משקר כל הזמן”.
מה אתה מחשיב כהישג הכי גדול שלך?
“זה שהסרטים דוברי אמת”.
מה מפחיד אותך?
“דאגות למשפחה שלי שיהיו בסדר, שיהיו בריאים. הייתי מלא בפוביות, כמו טיסות למשל, ואיכשהו נפטרתי מרוב הפוביות והפחדים שלי אז אני כרגע ממש בסדר”.
מה עושה אותך מאושר?
“אני מאושר מאוד בצילומים. כשיש איזה רגע שאני מצלם משהו עם השחקנים והם בתוך זה וההוויה נלכדת בתוך המצלמה, אז זה ממש עונג”.
מה אתה מחשיב כנכס היקר ביותר שלך?
“אני חושב שבקולנוע יש לי איזשהו אינסטינקט בריא להתנהגות של אנשים, לרגש של אנשים. משהו ביכולת הבנה של דמויות”.
אילו תכונות אתה הכי מעריך אצל החברים שלך?
“חוכמה והומור”.
מי האמן שהכי השפיע על יצירתך? כמה שמות של יוצרים אהובים עליך?
“היצ'קוק, רוברט סמית' מהקיור, יואל הופמן”.
אם לא היית במאי ותסריטאי מה היית עושה?
“הייתי מוזיקאי גרוע”.