"גרמנו לאנשי הטכנולוגיה של אפל לשבור את הראש"
ויקו שהרבני, מייסד ובעלי The-Artery הניו־יורקית, עומד מאחורי האפקטים של כמה מהסרטים העצמאיים המדוברים של השנים האחרונות, מ"מלון גרנד בודפשט" דרך "כאב אמיתי" ועד סרט ההופעה של בונו. בריאיון לכלכליסט הוא מסביר מדוע הוא לא מודאג ש־AI תיקח לו את העבודה, ואומר “אנחנו לא רק חברת אפקטים, אנחנו פותרים בעיות לבמאים"
כשפורסמו המועמדויות לאוסקר לפני שנה גילה ויקו שהרבני, המייסד והבעלים של חברת האפקטים הניו־יורקית The-Artery, שהחברה שלו עבדה על שניים מהסרטים שהיו מועמדים לאוסקר לסרט הטוב ביותר: ״כאב אמיתי״ ו״נערי ניקל״. ובמקביל, סרטו של סטיבן סודרברג, ״נוכחות״, יצא לבתי הקולנוע, וגם על האפקטים שלו חתומה החברה. זה היה הסרט השלישי שהחברה עושה עם סודרברג, שאוהב להגיע למשרדים שלה ברחוב 22 ולעקוב מקרוב על תהליך העבודה.
בשנה שחלפה מאז, כמה מהסרטים העצמאיים המדוברים והמצליחים באמריקה עברו דרך ידו של שהרבני: ״המאץ׳ המושלם״ של סלין סונג, ״גנב על הגג״ של דרק סיאנפראנס, והמועמדים לאוסקר ״שעת הנעלמים״ של זאק קרגר ו״מרטי סופרים״ של ג׳וש ספאדי (שם עשתה החברה רק את כותרות הפתיחה). זה תיק עבודות מרשים לחברה שהחלה את דרכה בעולם הפרסום ובהדרגה עברה לעבוד עם קולנוע עצמאי איכותי. אלו סרטים שאף אחד בכלל לא יודע שיש בהם אפקטים דיגיטליים. ״בכל סרט רגיל״, אומר שהרבני, ״יש בערך מאה שוטים של אפקטים”. זה כולל גם תיקונים בארט, או מחיקה של אלמנטים לא רצויים בפריים או שלא מתאימים לתקופה. אפילו בסרט שנראה ריאליסטי, כמעט תיעודי, כמו במקרה של ״כאב אמיתי״, למשל. ״זוכר את הנסיעה של ג׳סי אייזנברג וקירן קאלקין ברכבת? אז במקור הרכבת לא נסעה לשום מקום. בחלונות היו מסכים ירוקים, ואנחנו השתלנו בחלונות את השוטים של הנוף בחוץ, באופן שכל פולני שמכיר את הקו הזה יזהה שזה באמת הנוף שרואים בדיוק במסלול הזה״. ב”מאץ’ מושלם”, למשל, יש סצנה שבה דקוטה ג׳ונסון והבוסית שלה יושבות על מרפסת מעל רחוב ניו־יורקי. ״אין מרפסת, הסצנה צולמה באולפן. אנחנו הלבשנו את השוט מהאולפן לתוך חזית של בניין ניו־יורקי״.
כל סרט נוסף הזניק אותם קדימה, אבל נראה שהעבודה של שהרבני וצוותו על ״מלון גרנד בודפשט״ של ווס אנדרסון היא זו ששמה אותם על המפה. אנחנו עומדים בסטודיו של שהרבני בצ׳לסי מול הפוסטר של הסרט, שחתום על ידי אנדרסון עם מילות תודה לוויקו וצוותו. ״אני גאה במיוחד בסרט הזה כי הוא זכה בארבעה אוסקרים ושלושה מתוכם הם אלה שאנחנו היינו שותפים להם: העיצוב האמנותי, התלבושות והאיפור".
משהו בשיטת העבודה של The-Artery, עם צוות קטן שעושה עבודה גדולה מכפי מידותיו, גורם לבמאים לחזור שוב ושוב ולשלוח חברים. אנדרסון עשה איתם גם את ״הכרוניקה הצרפתית״, נואה באומבך עבד איתם על ״רעש לבן״ ו״סיפור נישואים״ וסודרברג נתן להם לעבוד על ״מג׳יק מייק 3״, ״No Sudden Move״, ״נוכחות״ ו״אושן 8״ שהוא הפיק.
מה שגרם לי לרצות לבוא לבקר את שהרבני במשרדי החברה שלו הוא סרט ההופעה של בונו באפל, "Stories of Surrender", שאת האפקטים שלו יצרה The Art-ery. הסרט הוא טור דה פורס של עיצוב מסך, בתנאי שראיתם אותו בגרסת התלת־ממד שלו למשקפי ה־VR אפל ויז׳ן פרו. המנהלים הקריאטיבים של הפרויקט, אלעד עופר ויובל לוי, יצרו עולם וירטואלי מרהיב ביופיו, עוצר נשימה ממש, שהופך את ההופעה האינטימית של בונו בתיאטרון הביקון בניו יורק לחוויה ויזואלית מקורית.
שהרבני מגלה ש״אפל תכננו להוציא רק טעימה קצרה מתוך סרט ההופעה לגרסת הווירטואל ריאליטי. הצענו להם להפוך את כל 90 הדקות לחוויה תלת־ממדית אימרסיבית. היו עם זה שתי בעיות: האחת, שרק חמישה שירים צולמו עם מצלמות תלת־מימד, והשנייה, שאפל לא ידעו בכלל איך להעביר סרט של 90 דקות למשקפי הוויז׳ן פרו, שעד לאותו רגע היו מסוגלים להכיל רק תכנים קצרים. בעצם הצד התוכני והוויזואלי שאנחנו הצענו גרם לאנשי הטכנולוגיה של אפל לשבור את הראש איך להביא את זה ללקוחות״.
שהרבני נולד ברמת גן ב־1972, אחיו הצעיר הוא האמן רונן שהרבני, שהשבוע נפתחה תערוכה שלו במוזיאון תל אביב. הוא מספר שאהבתו הראשונה היתה מוזיקה. בצבא הוא שירת כעורך סאונד ליחידת שירותי הדרכה (שה״ד) של חיל האוויר. כשהוא נתקל בחדר עריכה הוא החליט לנסות ללמוד איך עורכים, עד שיגאל שילון, שהיה מילואימניק של שה״ד, הפך אותו מאיש סאונד לעורך. אריק להב ליבוביץ׳, מילואימניק נוסף, ראה אותו משחק עם מחשב האפקטים הראשון שהגיע ליחידה והמליץ עליו למנהלים של וידיאו סוניק, אולפני עריכה שהתמחו בפרסומות. ״שם הם אמרו לי 'אתה תערוך את הפרסומות הכי גדולות'. מתתי מפחד. לא ידעתי כלום, לא למדתי קולנוע, לא למדתי עריכה, הכל לימדתי את עצמי. הכל היה מבוסס על האינסטינקטים שלי. לקח לי זמן להבין שזה מה שהאנשים חיפשו אצלי״.
בשנים האלה שאני עוקב אחריו מרחוק, גיליתי ששהרבני הוא מעין פילוסוף של טכנולוגיה, סוג של ממציא מטורף שמחפש כל הזמן את החידוש הגדול הבא. ״המוטו שלי״, הוא אומר, ״הוא לא רק לעשות עבודה יצירתית, אלא לעשות את העבודה באופן יצירתי״.
בשנים האחרונות ראינו חברות אפקטים שנקלעות לקשיים. זה לא מפחיד אותך?
״אני לא רואה בנו רק חברת אפקטים. אנחנו חברה קריאייטיבית. אני פותר בעיות ליוצרים ולמפיקים. כשהם באים אליי עם בעיה, אני עובד איתם למצוא פתרונות יצירתיים שאולי לפעמים לא יצריכו את האפקטים. כשמישהו בא אליי עם פרויקט, אני אעשה הכל כדי להגיש לו אותו בזמן ובתקציב, אבל אני אדאג שהוא יקבל יותר ממה שהוא ציפה לו, וזה הערך המוסף שהוא יקבל ממני״.
שהרבני צילם לפני כשנה הרצאה ב־Ted. ״אני לא אוהב שמבקשים ממני לבחור או זה או זה״, הוא מנסה לתמצת אותה עבורי, ״אני רוצה גם וגם. למדתי סאונד והפכתי לעורך, אז שאלו אותי ׳אתה איש של סאונד או וידיאו?׳. התחלתי עם פרסומות ועברתי לסרטים, אז שאלו אותי ׳אתה עובד בפרסום או בקולנוע?׳. התחלתי עם פוסט פרודקשן ועכשיו אני עובר להפקה, אז שואלים אותי ׳אתה זה או זה?׳. אני רוצה להיות גם וגם, לחבר את הכל יחד, לא להצטמצם, להתרחב. יש לנו פוטנציאל גדילה״.
4 צפייה בגלריה
"מלון גרנד בודפשט". "גאה בו במיוחד, היינו שותפים לשלושה מתוך ארבעת האוסקרים שהוא זכה בהם"
ומה עם AI? אין חשש שזה עשוי לחסל את התעשייה שלך?
"AI היא כלי. זו הזדמנות מטורפת וזו סכנה מטורפת לעולם, אבל אני לא מוכן לחשוב עליה באופן בינארי, אלא איך אפשר לשלב אותה לתוך העבודה שלנו ולשפר אותה, אבל גם איך להיזהר מפניה״.
כלי ה־AI הם חלק מהשלב הבא של שהרבני, שכדי להתרחב החליט לעבור להפקה. אחרי ש״סמייל״, להיט האימה מ־2022, שם את The-Artery על הרדאר של במאי אימה - והביא להם את ״ראיתי את הטלוויזיה זוהרת״ ו״שעת הנעלמים״, שהרבני החליט להתחיל להפיק בעצמו סרטי אימה קטנים. הסרט הראשון שיש לו עליו קרדיט מפיק הוא ״מסכה אדומה״, שיצא באחרונה.
