אנבוקסינג תוך כדי תנועה: כשהבמה משחררת מהמסכים
רננה רז וציפורלה מעלים מופע שהוא דיאלוג עם הסרטונים הקצרים ששוטפים את הרשת. “במקום לשבת באופן פסיבי ולהיות מותקפים בסרטונים ודימויים אנחנו מפעילים יצירתיות. נוצר מפגש וירטואלי אנושי”
המופע: ראשיתו של "YouMake ReMake" במחול שהעלתה רננה רז לפני 15 שנה, שבו שילבה סרטונים מהאינטרנט עם מופע על הבמה. מאז העולם התמלא בשטף אינסופי של שורטס, רילס, סטוריז וטיקטוקים שהפכו לשפה התרבותית השלטת, וכעת היא החליטה לבחון מחדש את הדיאלוג בין הגוף הפיזי לנוכחות הדיגיטלית שלנו, הפעם בשיתוף עם אנסמבל ציפורלה. המופע כולל 20 סרטונים - מסרטוני טרנדים, דרך סרטי וידיאו ביתיים (ילדה שסיימה לעשות פאזל, למשל) ועד לקטעי ארכיון של תוכניות טלוויזיה ישנות. כל דבר הופך להיות חומר גלם יצירתי, שלו מציעים השחקנים תגובה בימתית־תנועתית, תיאטרלית ומוזיקלית. "היה לנו חשוב למצוא סרטון שיזמין דיאלוג אמנותי, שדרך התגובה הבימתית ייווצר משהו שלישי שלא היה קיים לפני ברשת ולא יהיה קיים לבד על הבמה", מסבירה רז, "אנחנו לוקחים, למשל, סרטונים מצחיקים של 15 שניות ושואלים מה קרה לפני או אחרי שהמצלמה פעלה. מנסים להשלים את התמונה - שואלים מי הדמויות, מה היחסים ביניהן, מה עשו אחרי שהמצלמה נסגרה. או לוקחים קטע שבו נראים אנשים ששרים או עושים משהו שקשור בקצב או הרמוניה, ובודקים איך אפשר להשלים אותם כשהם על המסך ואנחנו על הבמה. זה מפגש וירטואלי אנושי".
"בכל מה שקשור לחוויה של צריכת התוכן ברשת אפשר להשתמש במושגים של הפגזה והפצצה", היא אומרת. "יש תחושה שאתה מותקף בדימויים ובאמצעות המעשה האמנותי אנחנו מחזירים את השליטה אלינו. אנחנו כבר לא רק יושבים במצב פסיבי ומסתכלים בסרטונים אלא עושים בדיוק ההפך - מפעילים מנגנונים יצירתיים, ולכן גם התחושה היא שהדברים כבר לא ריקניים. אנחנו גם בודקים איך השפה שלנו השתנתה, איך מטבעות הלשון או חיתוך הדיבור מאוד מושפעים מהמקצב ברשת, מהמקרים שמייצרים מצבים גרוטסקיים. אנחנו הופכים הכל לפרטיטורה אחת ומסתכלים על זה בצורה יותר מרוכזת. כל השנים שמרתי בתיקיות סרטונים כי זה דבר שמעניין אותי, אני מוצאת בזה איזושהי מראה לאנושות".
משתתפים: בר חדד, תמרה קלינגון, גל פרידמן, תומר נהיר פטלוק, עמרי דורון, אפרת אביב, אלעד סננס וגל ברק. את ציפורלה הקימה קבוצת בוגרים של ניסן נתיב לפני 20 שנה כאלטרנטיבה לתיאטרון הממסדי וכדי שתוכל להעלות את החומרים המקוריים שלה מזווית הומוריסטית נונסנסית ומלאת יצירתיות ודמיון.
במאית: רננה רז. כוריאוגרפית, רקדנית, שחקנית ויוצרת רב־תחומית. רקדה בלהקה של עידו תדמור ובקבוצת המחול של נעה דר, משנת 1999 החלה ליצור באופן עצמאי.
החיבור אל ציפורלה נולד אחרי שרז הלכה לצפות במופע של ציפורלה לילדים. "אני עוקבת אחריהם שנים ומעריצה אותם ואת מה שיצרו", היא אומרת. "במופע לילדים עפתי ותוך כדי חלפה בי מחשבה של יומייק רימייק איתם. דיברתי עם גל פרידמן מציפורלה שהעלה את זה אצל חברי הקבוצה".
"ראיתי את יומייק רימייק שלוש פעמים ורציתי להיות חלק מהחבורה הזאת", אומר פרידמן, "אז זו סגירת מעגל". "רננה וציפורלה הם שני מותגים קצת באותם אזורים אז זה ממש מתבקש", מוסיף נהיר פטלוק.
העבודה: בחדר החזרות עובדים על קטע שמגיב לטרנד האנבוקסינג, טקס פתיחת אריזת מוצר חדש ברשתות החברתיות. באוויר נזרקים המושגים קוד קופון ושת"פים אבל הכל מוגש באופן מצחיק, מקורי ושנון. השחקנים יושבים בשורה וכל אחד מחזיק קופסה או חפץ, מבקבוק של תינוק, דרך עיפרון ועד אזיקים, וכולם אומרים את אותו טקסט. "זה מראה שכבר אין התעסקות במהות אלא בצורה. הטקסט יכול לעבוד גם כשמדובר במוצר מזון לתינוקות, גם כשמדובר באיפור וגם במשחה לטחורים", אומרת רז.
"אני ובני דורי לא גדלנו במהפכה הדיגיטלית אבל היום זה לגמרי חלק מהחיים שלנו ושל הילדים שלנו, אז אני מרגישה שאני בתוך זה ובמקביל יש לי גם רפלקציה על הדבר הזה והרפלקציה היא משהו שמעניין אותי אמנותית", אומרת רז, "מעניין אותי לבחון את הגרעין האנושי מתחת לכל התופעות האלה. יש ממד ביקורתי אבל יש גם רגעים פיוטיים ומרגשים ומצחיקים. הרשת היא השתקפות של רקמה אנושית שיש לה שלל צבעים - היא מצחיקה ומרגשת ומטומטמת ואלימה ועדינה, וזה משהו שחשוב לנו להביא לידי ביטוי במופע".
נהיר פטלוק מוסיף כי "בבית אתה רואה סרטון וצוחק לעצמך ופה לקהל יש אפשרות להיות קהילה מול הדבר הזה עם עוד 2,500 איש שצופים איתם וכולם חווים יחד".
הבמה: בעלת רקע שחור ונקי, שאליה נכנסים ויוצאים השחקנים. "זה מאוד לואו טק במובן הזה שזה לא עבודות וידיאו ותכנותים מסובכים, זה ממש כמו משחק שמשחקים עם כולם. הקהל הופך להיות שותף במשחק הזה וחלק מהכיף של הקהל זה מה הולך להיות. הייתי רוצה שייגמר המופע ואנשים ימשיכו לגלול וגם להם יהיה את המנגנון הזה בגוף של מה אני הייתי עושה עם הקליפ הזה, איך אני הייתי מגיבה אם הייתי יכולה", מסכמת רז.
בכורה: 11 בנובמבר, היכל התרבות תל אביב
