קפיצה קטנה למחוז היין הכי מרתק באיטליה
נתב"ג כמעט סגור, אבל בקבוק מפיימונטה יכול לקחת אתכם רחוק. מדריך ליינות המורכבים והמתוחכמים בעולם, מברברה יומיומית בניחוח סיגליות ופרי אדום ועד ברולו ששווה לחכות לו
הגבלות התעופה כופות עלינו להישאר בגבולות הארץ, אבל אפשר לדמיין ביקור קצר באיטליה: מספיק לקפוץ לחנות היין השכונתית ולפתוח בקבוק מפיימונטה. הייחוד של היינות מהמחוז הזה נובע מטעמם, שהוא כנראה המורכב, המתוחכם והמרתק ביותר בעולם היין. זה מה שהופך את פיימונטה, לצד טוסקנה עם הקיאנטי שלה, לאחד ממחוזות היין המפורסמים ביותר באיטליה, ואפילו לאחד ממחוזות היין יוצאי הדופן בעולם, לצד בורגון הצרפתי. פיימונטה ממוקם בצפון איטליה, למרגלות האלפים, ומכאן גם שמו: pied בלטינית פירושה רגל, ו־monte פירושו הר. בירת המחוז היא טורינו, הבית של קבוצת יובנטוס ושל חברת פיאט, בין היתר.
בעוד שמחוזות כמו בורדו בצרפת, טוסקנה באיטליה או ריוחה בספרד מייצרים יינות נגישים יחסית, קלים להבנה ולהנאה, בורגון ופיימונטה מייצרים יינות מורכבים יותר, כאלה שאפשר להגדיר כיינות למתקדמים. אלא שבעוד שבבורגון ההכללה הזו נכונה למדי, במיוחד לגבי היינות האדומים מענבי פינו נואר, בפיימונטה התמונה שונה. היינות האדומים המיוצרים שם לא רק עשויים ממגוון רחב יותר של זני ענבים, אלא גם שונים מאוד זה מזה בסגנון.
שלושת זני הענבים האדומים המרכזיים של פיימונטה הם הדולצ'טו, הברברה והנביולו. הזן האחרון מוכר פחות בשמו ויותר בשמות שני הכפרים המפורסמים שמייצרים אותו: ברולו וברברסקו. הוא זה שהעניק ליינות האדומים של פיימונטה את הדימוי המתוחכם, המורכב, ובצדק, גם היוקרתי והיקר שלהם. הנביולו הוא אכן מזני הענבים האדומים המרתקים, המורכבים והטובים בעולם, אבל כמעט לא מצליחים לייצר ממנו יינות ראויים מחוץ לפיימונטה. יש שיגידו שבכלל לא.
1 צפייה בגלריה
בציר ענבי ברברה ליד העיר אסטי. מייצרים מהם יינות שנחשבים קלילים יותר
(צילום: MARCO BERTORELLO / AFP)
הרי לכם אפוא יינות טרואר בהתגלמותם הטהורה ביותר, כלומר יינות המביאים לידי ביטוי בראש ובראשונה את הייחודיות הסביבתית של בית גידולם. זה לא אומר שאי אפשר לייצר בפיימונטה יינות מזנים אחרים. מלבד דולצ'טו וברברה, מיוצרים שם כבר עשרות שנים גם יינות מזנים בינלאומיים כמו קברנה סוביניון, בהובלתו החלוצית של אנג'לו גאיה, היצרן הנחשב ביותר באזור. אגב, גם על פינו נואר נאמר שאי אפשר לייצר ממנו יינות ראויים מחוץ לבורגון.
שם הזן נגזר מהמילה האיטלקית nebbia, ערפל, על שם הערפל שצונח על הכרמים בעונת הבציר בסתיו. בגרסאות הטובות ביותר, במיוחד יינות ברולו, מדובר ביינות שיכולים להתיישן עשרות שנים ולהגיע למחירים גבוהים מאוד, גם אם עדיין לא גבוהים כמו היינות המובילים של בורגון או בורדו.
מצד אחד אלה יינות כפריים, מחוספסים ואדמתיים, עם ניחוחות טחובים לעיתים. מצד שני הם מהוקצעים, אלגנטיים ומתוחכמים. הם בעלי ניחוחות עשירים של פטל ודובדבן לצד ורדים מיובשים, סיגליות, כמהין, ליקריץ ואדמת יער רטובה. פעם אפשר היה למצוא בהם גם עור וזפת, אבל אלה כמעט נעלמו, לצערי. מי שלא רוצה או לא יכול לשלם את המחירים האלה, מוזמן לנסות יינות נביולו שלא מגיעים מברולו או מברברסקו ונמכרים פשוט כ"נביולו". הם זולים יותר, אם כי לא זולים.
יינות הדולצ'טו והברברה הם סיפור אחר. הם נחשבו ליינות יום-יומיים, קלילים ושמחים, בלי הרצינות של יינות הנביולו. אלא שבעשורים האחרונים, אולי מתוך רצון להרוויח יותר ואולי מתוך מקצוענות יתרה, עברו שני הזנים מהפכה קטנה — ולצערי, לא בהכרח לטובה. היבולים צומצמו, זמן היישון בחביות הוארך (בעבר לא תמיד היה כזה כלל), והכרמים ננטעו על חלקות מובחרות יותר. כל זה, יחד עם ההתחממות הגלובלית והתדמית היוקרתית שנצמדה לאזור בזכות יינות הנביולו, הפך את הדולצ'טו והברברה ליינות כבדים, עשירים ורציניים בהרבה. התוצאה היא יינות טובים יותר, אבל גם יקרים יותר, ומה שהכי מבאס — קצת פחות יומיומיים, כאלה שפעם אפשר היה לקרר ולשתות בלי לחשוב יותר מדי. את יינות הדולצ'טו והברברה פוגשים בדרך כלל עם תוספת אזורית: ד'אסטי, מאזור העיר אסטי, או ד'אלבה, מאזור העיירה אלבה. יינות אלבה עוצמתיים יותר, יחסית.
פיימונטה מפורסמת בעיקר בזכות היינות האדומים, אבל יש בה גם לבנים מצוינים שפשוט נעלמים בצילם של האדומים. הידוע שבהם הוא הגאבי, מענבי קורטזה — יין לבן יבש וחומצי, לא יקר, שאפשר למצוא גם בארץ. נדיר יותר הוא הרוארו ארנייס, מענבי ארנייס — יין מורכב וארומטי מאוד. יש גם שרדונה נהדר, אם כי לא מזן מקומי, ומוסקטו ד'אסטי — מתוק, מבעבע קלות, ובאחוזי אלכוהול נמוכים מאוד.
בארץ נמכרים עשרות ואולי מאות יינות מפיימונטה. בחרתי להמליץ על יינות אדומים מכמה יבואנים גדולים ונפוצים: חברת שקד, הבעלים של רשת "דרך היין", חברת אספיריט, בעלת רשת "יין בעיר" וחברת הגפן שאת יינותיה אפשר למצוא ברשת "מנו וינו".
כמה יינות מפיימונטה:
דולצ'טו ד'אלבה טרה ויניה 2022, יקב ויאטי — יין אלגנטי בעל פירותיות מאופקת אך נוכחת, ניחוחות פרי אדום ושחור ומעט אדמתיות. כיף של יין. רשת מנו וינו ואחרות. 120–150 שקל
ברברה ד'אלבה 2024, יקב מאסולינו — יין עדין ונפלא. קל, מרענן וחומצי, כזה שכיף לקרר ולשתות קר. ניחוח נפלא של סיגליות, פרי אדום ושחור ומעט אדמה. יין אדיר במחיר הוגן. יין בעיר. 109 שקל
ברברסקו 2022, יקב ג'יאקוזה פרטלי — יש לי סנטימנט מיוחד ליין הזה, שאני מכיר ואוהב כבר 30 שנה. ההפתעה היא המחיר, שפעם היה גבוה בהרבה. הברברסקו הוא מגדולי יינות איטליה, ופה אפשר לראות למה הברברסקו נחשב לעדין יותר מהברולו. יין קליל יחסית, עם ניחוחות אדמה ואפילו קצת טחב מתחת לפרי מאופק. יצירת מופת קטנה. יין בעיר. 135 שקל
ברולו 2019, יקב פיקו מאקריו — ברולו מפתיע. לא עוצמתי במיוחד אלא עדין, אלגנטי ומורכב להפליא. ניחוחות אדמה וטחב, עור ופטריות, בדיוק מה שמקווים למצוא ביין כזה. מתחת לעדינות מסתתרת גסות קלה, וזה רק מוסיף. דרך היין. 229 שקל
