"הלוואי שילדיי יהיו יפי נפש. זו המחמאה הכי גדולה שיש"
היוצר הדוקומנטרי תומר הימן אוהב לעבוד באמצע הלילה, מתגעגע לימיו באורנה ואלה, אז גם הרוויח הרבה כסף, מתנגד לקלישאה שאומרת "תסתפק במה שיש" ומייחל לדעת לנשום ולספור עד 10 לפני שהוא מגיב לאנשים באמוציונליות
איפה אנחנו תופסים אותך?
"בדרך להקרנה של הסרט שיצרתי 'אורנה ואלה' בקולנוע לב בתל אביב. אני מופתע מקבלת הפנים של הסרט בכל הארץ. יותר מ־50 אלף איש צפו בו בחצי השנה האחרונה, שהיתה מאוד מורכבת מבחינת המצב החברתי, פוליטי, מלחמתי, ואני גאה על כך".
איך ואיפה אתה שותה את הקפה שלך?
"את הקפה הראשון אני שותה בבוקר בבית עם עצמי. קפה שני אני שותה בקפה גרגר או בקפה אטלס בשכונת שפירא, ואז אני נוסע עשר דקות עם הקטנוע לחדר העריכה בלבונטין ושם אני שותה אספרסו קצר או קפה שחור ומתחיל את היום".
עם מי היית רוצה לשבת על בירה?
"אני מעדיף לשתות מוחיטו או ויסקי עם שחר פיינשטיין, מנהל בית הספר השכונתי שפירא, שבו התאומים שלנו לומדים. זה בית ספר מורכב עם מגוון אוכלוסיות ומודלים משפחתיים, והדרך שבה הוא מנהל אותו מעוררת השראה. בכל בוקר הוא עומד בפתח ומחכה לתלמידים, נותן יחס אישי. הייתי שמח ללמוד ממנו איך עובדים עם מורכבויות של אנשים, איך מביאים אנשים באיכות כזו גבוהה, איך מתמודדים עם הורים וגם איך מביאים שמחה ואהבה יומיומית ושומרים על אהבת המקצוע".
על מה אתה עובד עכשיו?
"כרגע אני עסוק בהקרנות של הסרט (שעוסק במסעדת המיתולוגית שהפעילו אורנה אגמון ואלה שיין ברחוב שינקין בתל אביב במשך 26 שנה - מנ"ש), שאחריהן יש שיחה איתי ועם אורנה ואלה. זה קורה כמעט כל יום בכל הארץ מראש פינה ועד אילת, ועלה לשידור ב-HOT 8".
מה השריטה שלך?
"אני לא מצליח לישון עד 4 בבוקר. אלה השעות הכי טובות שלי, המשמרות שאני הכי אוהב בעבודה, אבל עם השנים יש לי פחות ופחות פרטנרים שמוכנים לעבוד איתי בהן".
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
"בניגוד לקלישאה שאומרת 'תסתפק במה שיש', היה מישהו שאמר לי ‘אל תסתפק במה שיש, תמיד תשאף ותרצה יותר'. ובאמת למה להסתפק במה שיש?".
איך אתה אוהב להעביר את שישי בצהריים?
"לצערי ולשמחתי, בשנים האחרונות אני מבלה את השעות האלה בחוג החלקה על הקרח עם אחד התאומים בהיכל הקרח בחולון, ואני קופא מקור, או בסקייטפארק גלית עם הילד השני. אבל אם זה היה תלוי בי, הייתי יושב בחדר עריכה ועובד על הסרט הבא. בימי שישי יש אנרגיה מדהימה לעבודה. יש בהם איזה שקט ואני בשיא הריכוז שלי".
מי האדם הכי סקסי בעיניך?
"יש שני שחקנים ישראלים, שמביאים איתם סקסיות חזקה, אינטליגנציה וגבריות שמדברת אליי: אמיר חורי, שהוא גם מאוד אמיץ בהבעת הדעות הפוליטיות שלו בתקופה הזאת, ועידן ארגוב, שיש לו נוכחות כריזמטית חזקה".
למה אתה מתגעגע?
"לביחד עם אח שלי ברק הימן, שהוא גם השותף שלי בחברת ההפקה שהקמנו, סרטי האחים הימן. אני מתגעגע לזמן שלנו שבילינו בדרכים ויצרנו יצירות משותפות ולהומור המשותף שלנו. נסיבות החיים מביאות איתן גם מרחק וכל אחד עסוק ביצירות שלו עצמו, ובזמן האחרון יש געגוע לביחד שלנו. אני גם מתגעגע לימי שישי באורנה ואלה. זו התקופה שהרווחתי בה הכי הרבה כסף בחיי".
איפה הכי היית רוצה לגור?
"בזמן הזה שהכל מתערער סביבי יש איזה מתח בין רצון למצוא פינה שקטה באחד האיים ביוון, באיזה חור תחת מבודד, לבין ההבנה ההפוכה - שהייתי שמח אם היה לי מספיק כסף לקנות בית בשכונת שפירא ולדעת שזה יהיה הבית שלי עד סוף החיים. השכונה הזאת נותנת תחושת בית, אני שמח שהילדים שלי גדלים בסביבה, שבה אתה יוצא לרחוב ורואה הרבה אנשים שהם לא כמוך. בייחוד כי זו סביבה קהילתית, מכילה, תומכת ומשפחתית בתוך עיר שיש בה ניכור".
מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"לדעת לנשום ולספור עד 10 לפני שאני מגיב בכעס או באמוציונליות".
על מה יש לך רגשות אשם?
"את רוב הקונפליקטים וחשבון הנפש עם אבא שלי, שנפטר לפני כמה חודשים, עשיתי איתו בחייו ולא נשארו דברים פתוחים בינינו. אבל רק אחרי מותו הבנתי שאף פעם לא נתתי לו קרדיט על החומרים שהוא צילם והשתמשתי בהם בסרטים שלי. נפל לי האסימון שאנחנו ראינו בו חקלאי שרצה שנשיר שירי ארץ ישראל סביב השולחן, ודיכאנו את הצד האמנותי שלו. ורק בדיעבד קלטתי שאבא שלי היה במאי דוקו והצלם והאמן הראשון במשפחה שלי. התווכחנו ודיברנו שעות על המדינה והילדים ואמא שלי (הם היו פרודים כבר 30 שנה), אבל לא על האמנות שלו וזה צובט לי בלב ומרגיש פספוס".
מה אתה מחשיב בתור הישג הכי גדול שלך?
"שכבר 25 שנה אני מצליח לחיות בכבוד מעשיית סרטים דוקומנטריים בלי להתפשר. אני משלם לכולם בזמן וחי ממה שאני אוהב. אני גם גאה בכך שאני מצליח להיות אבא טוב לילדים שלי עם כל המגבלות שלי ושבמקביל לזוגיות שלי יש לי עוד מערכת יחסים יפה עם סיגי, האמא של הילדים שלנו. זה הישג לא טריוויאלי".
מה מפחיד אותך? והאם זה השתנה אחרי המלחמה?
"מאוד מפחיד אותי שהילדים שלי יאבדו את העדינות והרגישות והתמימות שלהם. אני מרגיש שאין בהם שום שיפוטיות כלפי אחרים בגלל צבע או רקע. בישראל המושג 'יפה נפש' הפך לקללה, במיוחד אחרי 7 באוקטובר, אבל אני ממש מאחל שהילדים שלי יהיו יפי נפש. זו המחמאה הכי גדולה שאפשר לתת לבני אדם".
מה עושה אותך מאושר?
“הצוות שבניתי בסרטי האחים הימן מורכב משני אנשים מאוד מיוחדים - אדר סיגלר ולי היימן (אין קשר משפחתי). איתם אני מרגיש בטוח ומוגן ובזכותם אנחנו מגיעים רחוק. אני מאושר גם כשהילדים קופצים עליי במיטה לפני שהם הולכים לבית הספר".
מי האמן שהכי השפיע על יצירתך?
"טל שגיא, מנהלת מחלקת החינוך של שוברים שתיקה, היא גם אמנית בלספר סיפור. היא שינתה לי את התודעה הפוליטית ואיפשרה לי קריאה מחודשת של המציאות בשטחים. היא מגיעה ממשפחה דתית שגרה בהתנחלות בשטחים. אני מעריך ומעריץ אמנים ובני אדם שיש להם אומץ למרוד בהיסטוריה הפרטית שלהם ובמה שחינכו אותם בבית".
אם לא היית יוצר דוקו מה היית עושה?
"פסיכולוג או מטפל. כמטפל אתה יכול להשפיע על מסלול חיים של אנשים, לעזור להם בריפוי, בתיקון וקבלה עצמית. זו אחריות גדולה שגם נותנת משמעות לחיים שלך".
