"ההומור הציל אותי, אני מגדירה את עצמי נס"
עם הצגה מדוברת, סדרת טלוויזיה בדרך, מופע סטנד־אפ ולהיט ברשת, השחקנית והסטנדאפיסטית כרמל נצר על סף הפריצה הגדולה. עכשיו היא כבר לא חוששת לפתוח הכל על הבמה: מה־OCD והפגיעה המינית ועד לקשר המיוחד עם סבתא, הסופרת רות בונדי
"תמיד ידעתי שאני מצחיקה. רק זה הציל אותי", אומרת השחקנית והקומיקאית כרמל נצר. "סבתא שלי תמיד אמרה לי שהדבר שהיא הכי מעריצה זה נשים סטנדאפיסטיות, שזה הכי קשה ומעורר השראה". סבתא היא הסופרת והעיתונאית עטורת הפרסים רות בונדי, שנפטרה לפני שמונה שנים בגיל 95. "היא לא זכתה לראות סטנד־אפ שלי, אבל ראתה הצגות והגאווה שלה עשתה לי טוב כי ידעתי שהיא מבינה דבר. היינו חברות הכי טובות. היא ראתה את האקסטרה־רגישות שלי וידעה ללטף אותה. היא היתה העוגן היציב במשפחה שלנו וההשראה שלי לכל".
מקושמרו ועד ציפורלה
נצר (35) היא שחקנית תיאטרון וחברת אנסמבל ציפורלה, כוכבת רשת (בסרטונים שלה היא מראה את הקרינג' בכל מה שקשור לעולם המשחק ולשחקנים שלוקחים את עצמם ברצינות), יש לה מופע סטנד־אפ, "כרמל נצר לא סטנד־אפ", שבו היא מארחת שחקנים (ב־29 באוגוסט תארח את ג'וי ריגר בצוותא), והיא גם היוצרת של שיר הקאלט "אבא שלי זה דני קושמרו" שנכתב מתוך שיעמום בקורונה והפך ללהיט אחרי 7 באוקטובר. בימים אלה היא מככבת בהצגה הקומית המקסימה "שבורים שבורות" במרכז ענב, שביים עידו קולטון ועוסקת ברגעים קטנים של שברון לב ובחיי הרווקות מלאי האכזבות וההתרגשויות. ההצגה, שכתבה נועה גנדלמן, מבוססת גם על טקסטים אישיים.
השיחה עם נצר מפתיעה, נוגעת ללב וגם מאוד משעשעת. זה רק עניין של זמן עד שבכל בית יכירו אותה, וזה כנראה יקרה כשתכבוש את המסך הקטן בסדרה חדשה, שהיא בינתיים מנועה מלמסור עליה פרטים. "זה תכף יגיע. אני מתבשלת לאט ומחרבת כל דבר שהוא לא נכון לי לגמרי. הפעם לא חירבתי ואני מרגישה שהגיע השלב. מצד אחד אני רוצה שיכירו אותי, אבל מצד שני זה גם מפחיד כי אני אוהבת לצאת מהבית שלוכית. היו אודישנים שרצו אותי וחירבתי כי לא הייתי מוכנה להם, זה חלק מההפרעות שלי".
ההפרעות שהיא מדברת עליהן התחילו אחרי הגירושים של הוריה. היא נולדה בארצות הברית לאביה, איש העסקים אודי נצר, ולאמה, העיתונאית טל בשן. כשהיתה בת 3 חזרו לארץ והיא גדלה בהרצליה. "אכלתי את הגירושים מאוד קשה, ממש התחרפנתי. התפרצו אצלי הפרעת OCD קשה וחרדה, לא היתה ברירה אלא לתת לי בגיל 8 ציפרלקס וזה מאוד עזר. בגלל שלא ישנתי מהחרדות הייתי צריכה לקחת הורמון גדילה, ובגלל הפרעות הקשב היו מעיפים אותי משיעורים וממגמת תיאטרון. את מי מעיפים ממגמת תיאטרון? בצבא רק לתיאטרון צה"ל קיבלו אותי, וכך נפרש המסלול שלי בהמשך בסמינר בקיבוצים באופן טבעי".
מתי גילית שאת מצחיקה?
"תמיד ידעתי. כשלוקחים הורמוני גדילה ההתפתחות המינית מתעכבת. בגיל 18 החברות שלי נראו כבר נשים ואני הייתי פיצית, אז זה הדבר היחיד שהיה לי כדי לשרוד. מגיל צעיר הבנתי שהעולם זה מקום דפוק וההומור הציל אותי. סבתא שלי היתה אומרת שזה הכלי הכי חזק : 'גם בשואה עשינו צחוקים'”.
ב"שבורים שבורות" היא נושאת מונולוג חזק שמדבר על פגיעה מינית שעברה בצעירותה: "יש רגעים כאלה, שפתאום את מבינה שנתקעת עם משהו לכל החיים וזה לא הולך לעבור. והרגעים האלה הם משנים את כל מה שחשבת על עצמך, את כל מה שסיפרת לעצמך. אני חשבתי שאני 'ילדה אשכנזייה מהרצליה'. אני בחיים לא חשבתי שאני 'ילדה אשכנזייה מהרצליה שנפגעה מינית'. זה כבר סיפור אחר לגמרי. וגם, מה זה אומר? שאני לא אוכל ליהנות מסקס? שלא אוכל ליהנות מהמיניות שלי? שנתקעתי עם זה לכל החיים?".
כבר 12 שנה היא בטיפול פסיכולוגי ושם הדברים התחילו לצאת. "שמרתי אותם עמוק בפנים, ובדיעבד אני יודעת שזה גרם להרבה מההפרעות שהיו לי. היום אני מטופלת ובזוגיות טובה. חסמתי את כל מה שקשור למיניות שלי במשך שנים ולא הבנתי למה, זה הרגיש לי מסוכן, לקח לי שנים להשתחרר מזה".
למה הסכמת לדבר על זה דווקא בדרמה קומית?
"עידו (קולטון — מנ"ש) חיפש דרך לדבר על הנושא עם אנשים שהוא סומך עליהם, ורציתי מאוד להשתתף כי הרגשתי שאני צריכה להקיא את הדבר הזה החוצה. זאת הדרך שלי להתמודד עם דברים לא טובים שקורים לי. גם בסטנד־אפ אני מדברת על מלא שיט שקרה, והרגשתי שאני רוצה לצאת מהארון ולשחרר גם את זה. אם היו אומרים לי לעשות מופע כואב על פגיעה מינית, לא הייתי מסוגלת. הומור זו הדרך שלי להתמודד עם הטראומות האלה. ההומור הציל אותי, אני מגדירה את עצמי נס כי הרבה דברים שקרו היו יכולים להיגמר אחרת. מדהים כמה קשה לי לדבר על זה בחיים, אבל על הבמה הרבה פחות".
סגירת מעגל עם חנוך לוין
“שבורים שבורות” יעלה שוב בספטמבר, והתגובות מהקהל לא מפסיקות להפתיע אותה. "באות אליי בנות והן לא צריכות להגיד במילים, אני מבינה מהמבט. חשוב לי שאנשים ירגישו לא לבד, כי אני הרגשתי מאוד לבד עם ה־OCD, החרדות והגירושים. זה סוג של שליחות. זה גורם לי להרגיש יותר חזקה, וגם איכשהו מתקשר לסבתא שלי שהשפיעה על אנשים וגרמה להם להרגיש לא לבד. מבחינתי הכותרת של הסטנד־אפ שלי היא: היה חרא והרווחתי מזה המון. אין פאנץ', זה סטוריטלינג והקהל צוחק".
בימים אלו היא בחזרות להצגה "יעקבי וליידנטל" של חנוך לוין שמביים מעיין אבן ותעלה בנובמבר בחאן. שם היא מגלמת את רות שחש, עם המונולוג הידוע “ביג תוכעס”. "זה תפקיד אגדי, והכי קשה בעולם לעשות חנוך לוין. צריך לשחק את זה בדיוק במינון הנכון. זה מדהים, כי רות שחש משתמשת במיניות שלה מול גברים ובסוף לשם הגעתי, זו ממש סגירת מעגל ולא הייתי יכולה לעשות את זה לפני. זה עניין של גיל, הטיפול והזוגיות - חזרתי להאמין בגברים".
