אלוף הבמות: יואן מקגרגור חוזר לתיאטרון בלונדון
אחרי 17 שנה, יואן מקגרגור חוזר לבמות התיאטרון בלונדון עם המחזה "אלוף הבונים שלי" המבוסס על איבסן וכאילו נכתב עבורו: במרכזו גבר המנהל רומן עם אשה הצעירה ממנו בהרבה, ממש כמו מקגרגור. הביקורות פושרות אך הקהל מציף את מקגרגור באהבה, וצוחק מכל שורה שלו, גם מהלא מצחיקות
יואן מקגרגור בן ה־54 חוזר לבמת הווסט אנד אחרי 17 שנות היעדרות, שבמהלכן הספיק לעבור ניתוח (מוצלח) להסרת גידול סרטני בעין; לעזוב את אשתו, מעצבת התפאורות היהודייה (ממוצא צרפתי־יווני) איב מבראקיס, אחרי 22 שנות שנות נישואים, לטובת השחקנית מרי אליזבת' ווינסטד הצעירה ממנו ב־13 שנים, שאותה הכיר בעת צילומי הסדרה "פארגו"; להפוך אב לבן אחרי שגידל ארבע בנות, מהן שתיים מאומצות — ואחת מהן ילדת רחוב ממונגוליה שפגש בעת מסעות האופנועים שלו בעולם; ולקבל כוכב משלו בשדרת הכוכבים בלוס אנג'לס. במאי התיאטרון מייקל גרנדייג', שאיתו עבד מקגרגור בהפקות של "אותלו" והמחזמר "ברנשים וחתיכות" (אחרי שבסרט "מולאן רוז'" התברר שהוא שר לא רע), שלח לו הודעת טקסט שבה בירך אותו על קבלת הכוכב. מקגרגור הודה לו, והוסיף בקריצה שבדיוק קרא במטוס את המחזה "אלוף הבונים" מאת איבסן ואולי הגיע הזמן שיחזרו לעבוד ביחד בתיאטרון. גרנדייג' השיב בתדהמה: "בדיוק קיבלתי עיבוד מודרני למחזה הזה!". "זה היה מטורף", שיחזר מקגרגור בריאיון בתוכניתו של גרהם נורטון, "כאילו מסר מהיקום שצריך ללכת על זה. העיבוד חופשי לגמרי, וזה בעצם מחזה חדש מבחינתנו, והחלום שלי היה תמיד להופיע במחזה חדש, ולראות את שמי כ'משתתף בקאסט של הבכורה העולמית'. אז הנה זה קורה, והשמחה גדולה".
"אלוף הבונים שלי" ("My Master Builder") אכן נאחז במקור האיבסני, אבל באופן רופף למדי. זהו מחזה הבכורה של לילה רייצ'ק, שהתפרסמה בעיקר כתסריטאית של סדרות טלוויזיה כמו "אחת שיודעת". מקגרגור ("טריינספוטינג", "ג'נטלמן במוסקבה"), שבסיס המעריצים שלו התרחב פלאים מאז הצטרף ליקום "מלחמת הכוכבים" (בקולנוע וגם בספין אוף הטלוויזיוני "אובי ואן קנובי", שלדברי מקגרגור, "גרם לי לחזור לגיל 7"), מגלם בהצגה, כפי שנרמז בכותרת, אדריכל מצליח באמריקה בת ימינו. הוא סובל מפחד גבהים (שזה האקדח הצ'כובי שמרמז על מותו בנפילה מגובה רב בסוף הערב), אָבֵל על מות בנו היחיד בתאונה שבה הוא מאשים את עצמו, וגם אשתו מצטרפת להאשמות (במקור יש לדמות הראשית שלושה ילדים, ששניים מהם — תאומים — מוצאים את מותם בנסיבות טרגיות) ומנהל רומן עם אשה צעירה ממנו ברבע מאה (אליזבת דביקי, זוכת האמי על תפקידה כנסיכה דיאנה ב"הכתר"), שאשתו הזמינה למסיבה בבית החוף שלהם בהמפטונס ממניעים זדוניים, בידיעה שלשניים היה קשר רומנטי אסור בעברם, כשהצעירה עבדה כעוזרת הוראה של האדריכל. המחזה של איבסן זכה להפקה מצליחה לפני כתשע שנים, בכיכובם של רייף פיינס ושרה סנוק. העיבוד המודרני המבדר, שמשקלו משקל נוצה חרף הדמיון למקור הקודר, שובר קופות כצפוי אבל התקבל בצורה פושרת במקרה הטוב על ידי רוב המבקרים. הם ציינו שמשמח לראות את מקגרגור חוזר לבמה, עם הכריזמה הטבעית והבלתי מעורערת שלו, ורק חבל שהמחזה לא מאפשר לו להפגין את יכולותיו האמיתיות, ולא נותן לו בשר של ממש לנעוץ בו שיניים. אני נאלץ להסכים איתם, ולהוסיף שהכימיה בין מקגרגור ודביקי (המתנשאת לגובה 1.90 מטר ועל הבמה היא מעין גוליבר בארץ הגמדים) לוקה בחסר ופוגמת באמינות הכללית, מה שמשאיר את הבמה לקייט פליטווד בתפקיד האשה החוקית, והיא גונבת את ההצגה בקלות. הקהל, בכל מקרה, מציף את מקגרגור באהבה, וצוחק מכל שורה שלו, גם מהלא מצחיקות. ממוצע הכוכבים שההצגה גרפה בביקורות הוא שלושה, שזה שני כוכבים יותר ממה שהסרט "אהבה מדממת" (מ־2023) קיבל מ"הגרדיאן". בסרט ההוא כיכב מקגרגור לצד בתו קלרה, שגם כתבה את התסריט. זה היה סיפור על אב ובת שמנסים לחדש את הקשר המעורער ביניהם. מקגרגור הודה בראיונות שבתו לקחה קשה במיוחד את פרידתו מאמה, "והיתה מלאת זעם וכאב", והתסריט היה ניסיון לתעל את רגשותיה ליצירה אמנותית. קלרה מקגרגור טענה מצידה שבכלל חשבה על ניקולס קייג' לתפקיד האב. היחסים בין מקגרגור ובתו השתקמו מאז הגירושים ("שהיו טראומטיים לכל הצדדים המעורבים", כדברי מקגרגור), והוא עצמו מאושר מאי פעם לפי עדותו, וגם נגמל מאלכוהול, אחרי ש"רוב שנות התשעים הגעתי שיכור לגמרי לעבודה".
אפרופו אלכוהול — ושחקנים סקוטים — גם ג'ק לאודן (הלוא הוא ריבר קרטרייט מ"סוסים איטיים") חוזר בימים אלה לבמה הלונדונית, במחזה לשניים (הפרטנר שלו הוא מרטין פרימן הנהדר מ"שרלוק") שנקרא "הצעד החמישי". לאודן, שבדרך כלל נאלץ לטשטש את המבטא הסקוטי החריף שלו, חוגג עליו בקומדיה המרירה והמעולה, שהקהל מגיב לה כמו בהופעת רוק, כולל שאגות צחוק וקריאות עידוד. לאודן מגלם אלכוהוליסט צעיר שמקיים פגישות עם חונך מבוגר ממנו, שהוא (לכאורה לפחות) אלכוהוליסט לשעבר. אם לשפוט לפי כמות המעריצים שהמתינו ללאודן בתום ההצגה, הסקוטי הצעיר הוא כוכב גדול אפילו יותר ממקגרגור, אבל מי סופר?
