בלעדי
התנגדות האחים נדחתה: האם הורישה לבנה נדל"ן בת"א בשווי מאות מיליוני שקלים
למרות שבעבר נישלה האם המנוחה את בנה היחיד מצוואתה והותירה את רכושה לשני אחיה, בית המשפט החליט לאשר את צוואתה האחרונה בה הותירה את רכושה הכולל נכסים היסטוריים בלב בתל אביב בשווי עתק, לבנה ושני נכדיה; האחים: "נערער"
בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב אישר את קיומה של צוואה משנת 2007, במסגרתה הורישה המנוחה את רכושה לבנה ושני נכדיה. פסק הדין דחה את התנגדות שני אחי המנוחה, שנפטרה בגיל 86, וקבע כי עזבונה – הכולל נכסים רבים ויוקרתיים בתל אביב בשווי מאות מיליוני שקלים – יועבר לבנה היחיד ולשני נכדיה. המנוחה הייתה גרושה. במהלך נישואיה קיבלה מהוריה נכסי מקרקעין רבים בתל אביב בשותפות עם אחיה. בעבר ערכה שתי צוואות שבהן ציוותה את כל רכושה לאחיה, תוך שקבעה במפורש כי בנה ובעלה לא יירשו דבר – זאת בעקבות משבר משפחתי ונתק שנמשך מספר שנים. לאחר שחודש הקשר עם הבן והנכדים, ערכה ב-2007 צוואה שלישית לטובתם.
הבן, באמצעות עורכי הדין בעז קראוס ונועה בינדר שטיינברג, טען כי אחי אמו הסיתו אותה נגד בעלה ונגדו. האחים טענו מנגד כי לאורך כל שנות הנישואין נהגו בני הזוג בהפרדה רכושית מוחלטת. מפסק הדין עולה כי גם בעלה לשעבר של המנוחה הגיע לנישואין ממשפחה אמידה ועתירת נכסים.
לאחר פטירת האם, הגישו האחים התנגדות לקיום הצוואה בטענה כי המנוחה לא הייתה כשירה קוגניטיבית בעת עריכתה. לדבריהם, באותה עת כבר מונה לה אפוטרופוס והיא הייתה חסויה ואישה דמנטית משנת 2000. הבן טען מנגד כי אמו הייתה צלולה, וכי המינוי נבע אך ורק מהצורך לנהל את הרכוש בצל הסכסוך העסקי עם האחים. מפסק הדין עולה כי אין חולק כי לאורך השנים המנוחה לא היתה פעילה בניהול הנכסים המשפחתיים ואף לא עסקה בניהול זה מעולם והייתה בעלת נפש של אמנית, אהבה ספרות, מוסיקה קלאסית, שירה וקריאת מגזינים.
השופטת ורד שביט פינקלשטיין בחנה את המסמכים הרפואיים וקבעה כי הסבירות שהמנוחה ידעה להבחין בטיב הצוואה במועד עריכתה גבוהה מהסבירות שלא ידעה. עורך הצוואה העיד כי לא היה לו ספק ביכולתה להבין את השיחה והצוואה. השופטת קבעה עוד כי במועד עריכת הצוואה, ושנים לפניו ואחריו, התקיימה מערכת יחסים קרובה בין המנוחה לבנה ובני משפחתו – ואילו קשרה עם אחיה הלך ודעך.
למרות שמונה אפוטרופוס
השופטת קבעה כי "הן לפי הדין והן לפי הפסיקה, אין מניעה שחסוי יערוך צוואה, גם אם מונה לו אפוטרופוס, שכן אין בכך כדי לפגוע בכשירותו לערוך צוואה כל עוד נעשתה בנקודת זמן שבה ידע להבחין בטיבה". לבסוף קבעה כי האחים לא הצליחו להוכיח שהמנוחה לא הייתה כשירה, או שבנה השפיע עליה באופן בלתי הוגן, ועל כן דחתה את התנגדותם. עורכי הדין קראוס ובינדר שטיינברג, המייצגים את הבן והנכדים, מסרו: "בית המשפט עשה צדק וקבע כי רצונה האחרון של המנוחה הוא שיכריע. פסק הדין מבהיר כי מינוי אפוטרופוס אינו שולל מאדם את זכויות היסוד שלו, וכל עוד הוא מבין את משמעות מעשיו – רצונו יכובד." תגובת האחים: "בכוונת אחיה של המנוחה לערער על פסק הדין, שנפלו בו שגיאות מהותיות, וזאת כדי לקיים את רצונה של אחותם האהובה."
