האסתטיקה גברה על סוכה כשרה: ועדת הערר פסקה - עיריית ת"א רשאית לאסור מרפסות מדלגות
שני תושבים טענו שההנחיות המרחביות של העירייה פוגעות בחופש הדת ומשמרות את זכות הסוכה רק לבעלי דירות יקרות; הוועדה המחוזית קבעה כי ההנחיות אינן מונעות בפועל את קיום המצווה ועיגנה עיקרון בעל תחולה ארצית: עיצוב אדריכלי הוא שיקול שיכול להצדיק התערבות בזכויות פרט
ועדת הערר המחוזית תל אביב, בראשות עו"ד מיכל דגני הלברשטם, קיבלה היום החלטה עקרונית הנוגעת להנחיות המרחביות של עיריית ת"א. שני תושבי העיר טענו כי ההנחיה האוסרת על בניית "מרפסות מדלגות" (כלומר, שאין אחידות ברצף הורטיקלי), היא "פגיעה בחופש הדת והמסורת" ובשל כך לא מתאפשרת הקמת סוכה כהלכתה. ועדת הערר המחוזית דחתה את הטענות האלה וקבעה כי "לא שוכנענו שההנחיות המרחביות מונעות הלכה למעשה את קיום מצוות החג".
הטענה המרכזית של העוררים, שמשון הורן ושלומית בן חור, שיוצגו ע"י עו"ד יצחק מירון, היא שההנחיות המרחביות (הנחיות שתכליתן הסדרה עיצובית של המבנים בעיר), הקובעות קו בניין אחיד לכל המרפסות בחזית הבניין, לא מאפשרות הקמת סוכה כשרה שרובה מתחת לכיפת השמיים. "גם אם ייתכן ויכוח על מהו תוכנה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, אין ספק שסוכה היא אחד הסמלים הבולטים של יהדותה של ארץ ישראל. לסוכה ערך היסטורי ותרבותי והיא מסמלי הזהות היהודית המובהקים ביותר", נכתב בערר, "שלילת הזכות להקים סוכה, או הכבדה מהותית ובלתי מידתית על הזכות הזו, פוגעות בזכות הבסיסית והיסודית של תושבים ובעלי נכסים לקיים את מצוות דתם. מדובר בצעד שמשמעותו היא כפייה אנטי דתית".
העוררים טענו גם כי להנחיה המרחבית האוסרת בניית מרפסות קופצות יש השלכות חברתיות: "חלק ניכר מהדירות הנבנות בתל אביב מוקמות במסגרת תוכנית הרובעים. למעשה, בבתים שייבנו במסגרת זו, האפשרות להקים סוכות תהיה מוגבלת בעיקר לדירות הפנטהאוז, או דירות הגן שהן הדירות היקרות ביותר בפרויקט. מצב זה יוצר פער משמעותי, שכן הפריבילגיה להקים סוכה תהיה שמורה רק לבעלי יכולת כלכלית גבוהה, בעוד שלציבור מהמעמד הבינוני והנמוך אין מענה, לא ברמת הדירה ולא בשטח המשותף של הבניין".
המשיבה, היא הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, שיוצגה ע"י עו"ד צליל גולדרט, השיבה כי יש לסלק את הערר על הסף, מאחר שהדרישה לתכנון מרפסות חופפות קיימת כבר מאז שנת 2016, ולא ניתן לערור על מסמך מעבר ל-30 יום מאז פרסומו. "הוועדה מדגישה כי הדרישה למרפסות חופפות נועדה לשמור על חזיתות בניינים אחידות ואיכותיות. לטענתה, בנייה של מרפסות קופצות/מדלגות, כפי שמבקשים העוררים, הובילה בעבר לתכנון "תזזיתי", היוצר חזות צורמת, "עצבנית", מאולצת ולא אסתטית, שפוגמת במראה הטיפוסי של הרחוב התל אביבי".
ועדת הערר המחוזית קבעה כי אחד המבחנים המרכזיים לבחינת מידתיות הפגיעה בזכות הוא קיומן של חלופות המשיגות את המטרה בדרך פחות פוגענית. הוועדה המקומית הציגה נתונים לפיהם ב-70% ממגרשי המגורים בעיר קיימים מרווחים קדמיים ושטחים משותפים פנויים מבינוי, המאפשרים הקמת סוכה לרווחת כל הדיירים.
בו זמנית, ועדת הערר המחוזית קבעה, ופה מדובר בהחלטה שיש לה משמעות ארצית, ש"העוררים טוענים כי שיקולי אסתטיקה נסוגים בפני זכויות יסוד. אולם, ועדת הערר כבר קבעה בעבר כי "אינטרס עיצובי-אדריכלי" הוא שיקול תכנוני ראוי שיכול להצדיק התערבות בזכויות הפרט. הוועדה המקומית הראתה כי מרפסות מדלגות יוצרות מראה "עצבני" ופוגמות בדופן הרחוב התל אביבי. מעבר לאסתטיקה, קיים נימוק תפקודי של מניעת מבט ישיר מקומה גבוהה לתוך מרפסת השכן למטה פגיעה בפרטיות שאינה קיימת במרפסות חופפות". ולסיכום: "לא שוכנענו כי ההנחיות המרחביות מונעות הלכה למעשה את קיום מצוות החג".
