מה אם מקבת הוא השכן ממול? פרשנות חדשה לשייקספיר
בחאן עובדים על עיבוד חדש לטרגדיה השייקספירית. "לקהל הישראלי היום לא חסרים רפרנסים לאדם שמשתמש בכוח כדי לדרוס את האחר", אומר הבמאי אריאל נ. וולף
המחזה: זוהי הטרגדיה הקצרה ביותר של שייקספיר, שנכתבה בתחילת המאה ה־17, והיא עוסקת בתאוות שלטון ובמחירה של שאפתנות חסרת רסן. "מקבת" מועלה המון ברחבי העולם — ויש הרואים בו אחד המחזות המועלים ביותר של שייקספיר. בין השחקנים הגדולים שגילמו את הזוג מקבת: לורנס אוליבייה וויויאן לי, איאן מקאלן וג'ודי דנץ'. בארץ הוא עלה לראשונה ב־1954 בהבימה, כשחנה רובינא גילמה את ליידי מקבת — אחד התפקידים הנחשקים לשחקנית בתיאטרון. ב־2021 יצא עיבוד קולנועי, "הטרגדיה של מקבת", שביים ג'ואל כהן, עם דנזל וושינגטון ופרנסס מקדורמנד.
העלילה מתארת שלוש מכשפות המנבאות לגנרל מקבת כי הוא עתיד להיות מלך, והנבואה מציתה בו ובאשתו, ליידי מקבת, תשוקה לכוח. יחד הם יוצאים למסע רצחני שמערער את שפיותם בדרכם אל הכתר. הבמאי אריאל נ. וולף מציג לו פרשנות שמדגישה עד כמה "מקבת" רלבנטי גם ב־2026, אף שהוא מקפיד להבהיר: "זה עיבוד לאיזושהי תפיסה, אבל זו לא גרסה חדשה למחזה". וולף בוחר להציג את מקבת כאדם מהשורה, מעביר את הקונפליקטים אל תוך הבית, ובוחר באנסמבל שחקנים מצומצם — חמישה בלבד.
"המכשפות מעמידות את הזוג (מקבת וליידי מקבת) בסוג של מבחן — האם הם יחצו את הגבול המוסרי, במקרה הזה רצח, ומה קורה כאשר חוצים את הגבול. כל המחזה מתרחש בבית של הזוג, כי רציתי להגיד שהמלחמה והפוליטיקה מתרחשות בתוך הבית, ושהציבורי הוא הפרטי. הקהל יציץ דרך קיר רביעי ויראה את המנגנון ואת הדנ"א הזוגי והפוליטי שמפעיל אותם וגורם להם להגיע למקומות שאליהם הגיעו".
את שלוש המכשפות מגלמים שחקנים גברים, והם מגלמים את כל הדמויות במחזה (פרט למקבת ולליידי מקבת). "המחזה עוסק גם במגדר, בפוליטיקה של המינים ובזוגיות. היה לי חשוב שתהיה ליידי מקבת אחת על הבמה, כי ברגע ש'תמונות מחיי נישואין' פוגש את 'מקבת', אז הזוגיות שלהם היא הדבר — היא גם האינטימיות, גם הפוליטיקה, גם ההנעה של אדם אחד את האחר ומה שמשתמע מזה".
משתתפים: יוסי עיני, עירית פשטן, איתי שור, גל זק, שחר נץ.
הבמאי: אריאל נ. וולף. במאי ושחקן תיאטרון, מעצב תנועה לבמה וקולנוע, דרמטורג לעבודות מחול ופרפורמנס. ביים, בין היתר, בתיאטרון החאן ("משרתם של שני אדונים", "ביבר הזכוכית"), הבימה ("פעולות פשוטות") ותמונע ("אדיפוס טריפטיכון"). שיחק בלהקת תיאטרון החאן. ביים את "מפלצת הזיכרון" על פי ספרו של ישי שריד, הצגה שזכתה בפרס הצגת השנה בתיאטרונטו 2021.
העבודה: בחדר החזרות עובדים על תמונת המכשפות. השחקנים יעטו על עצמם מסכות כשהם מגלמים את המכשפות וכך הקהל יוכל להבחין בין הדמויות. את מקבת ואת ליידי מקבת מגלמים יוסי עיני ועירית פשטן, בני זוג כבר כמעט 30 שנה. הכימיה והאינטימיות שהם מביאים מהבית הן ללא ספק יתרון. "זה לווה בחששות עד כמה אנחנו יכולים לעשות את ההפרדה בין חדר החזרות לבית, כמה נריב", אומרת פשטן, "שנינו ביקורתיים ופרפקציוניסטים, וברור שאי אפשר לא להביא את זה הביתה. זו ההפתעה הכי גדולה שהיתה לי, אני כל כך נהנית". "זה היה חלום לעשות יחד את 'מקבת'", אומר עיני. "דחינו את זה כי זה דורש התמסרות כמעט טוטאלית. עכשיו, כשהילדים גדלו, זה מתאפשר וזה תענוג. גם בגלל הקונספט של אריאל, שלקח את המחזה לאישי והאינטימי".
ועד כמה "מקבת" רלבנטי לישראל של 2026? "הוא רלבנטי לכל העולם של 2026. זה מחזה שמתעסק בפוליטיקה של אנשים, לא רק במובן של היררכיה שלטונית, אלא האמצעים הם פוליטיים, המטרות הן פוליטיות, הן קשורות לחברה — איך אדם, בגלל מניעים שלו, מארגן על חשבון האחר את התאוות שלו. ובמובן הזה, כשקהל ישראלי קורא את החומר הזה היום, לא חסרים לו רפרנסים לאדם שמשתמש בכוח ובשררה כדי לדרוס את האחר", אומר וולף.
הבמה: תפאורה ריאליסטית של פנים בית. "היה לי חשוב שזו לא תהיה ממלכה וארמון. בעיבוד אני לוקח את הגיבור הטרגי ומקרקע אותו לבית שלו, כי אני רוצה שמקבת יהיה בגובה העיניים של הקהל. אתה מזהה אותו מתנהל בבית כמוך, הוא לא שונה, ויש בזה משהו קצת מטריד. אתה לא רוצה להסתכל על מקבת ולחשוב שזה היה יכול להיות הבית שלידך. להתעסק בשייקספיר זה להסתכל איך עובד המנגנון הזה שנקרא בן אדם".
התלבושות: המכשפות לובשות חצאיות סקוטיות. "יש פה גם משחק על מגדר", מסביר וולף, "חצאית סקוטית היא התפר בין גבר לאשה. יחד עם ניב מנור (תפאורה) וילנה קרליך (תלבושות) ניסינו לפצח גם אתה המנגנון הפוליטי הריאליסטי וגם את השייקספירי".
הצגה ראשונה: 24 באוקטובר
תיאטרון החאן
עיבוד ובימוי: אריאל נ. וולף
תרגום: דורי פרנס
