שייקספיר נשי בהבימה: הגרסה החדשה ל"הלילה ה-12"
גרסה חדשה ומסקרנת למחזה עולה בתיאטרון הבימה בלי גבר אחד. "הרגשתי שמתבקש לבדוק מה קורה כשרק נשים על הבמה", אומרת הבמאית רוני ברודצקי
"שייקספיר כתב את 'הלילה ה־12' לשחקנים גברים בלבד, במודעות מלאה לכך שגבר משחק אישה שמתחפשת לגבר", אומרת הבמאית רוני ברודצקי. "גם בישראל זה עלה רק עם גברים (תיאטרון באר שבע, 1976), וגם בתיאטרון הגלוב בלונדון. הרגשתי שמתבקש לבדוק מה קורה כשרק נשים על הבמה. יש משהו נכון במגדר אחד, נשים או גברים, זה נותן משהו אחר וזה כיף". קומדיית הטעויות הרומנטית השייקספירית עוסקת במשולש אהבה, זהות ובלבול מגדרי.
ברודצקי, שמביימת כעת גרסה חדשה שלה שתעלה בהבימה במרץ, בחרה להעצים את הבלבול הזה בעזרת קאסט נשי כולו. "בראי התקופה, סקרן אותי לראות מה ייצא מקאסט של נשים שמשחקות גברים, ומה המשמעויות שלו על השאלות שעולות במחזה שמתעסק בגבריות, בנשיות ובאהבה".
ברודצקי השתתפה לאחרונה בקמפיין האפקטיבי "50:50" של פורום יוצרות התיאטרון בישראל, שקרא לתיאטרונים בארץ ליצור שוויון הזדמנויות לנשים ולהעסיק במאים ובמאיות באופן שווה. כשמדברים על הצגה שרוב יוצרותיה נשים, אי אפשר שלא לחשוב על ההקשר לקמפיין הזה.
האם הבחירה בקאסט נשי קשורה לכך?
"אחת המטרות של 50:50 הייתה להביא פרשנות לטקסטים מנקודת מבט נשית. אני זוכרת שבתור סטודנטית הלכתי לתיאטרון, ובכל הצגה היה אונס. נראה היה לי שזו פרספקטיבה גברית על מיניות מסוימת. כמובן שצריך לספר אותה, זה חשוב מאוד, אבל היא לא היחידה. יש עוד דרכים לספר סיפור, וזה מה ש־50:50 אמור לתת: עוד פרשנויות, עוד נקודות מבט שנשים מסוגלות לראות וגברים לא".
1 צפייה בגלריה
ברודצקי. "המחזה עוסק בנושאים שרלבנטיים לכל תקופה: אהבה ונעורים ברי חלוף"
(צילום: משה נחומוביץ')
"המחזה הזה הוא קלאסיקה כי הוא עוסק בנושאים נצחיים שרלבנטיים לכל תקופה: אהבה ונעורים ברי חלוף", מסבירה ברודצקי את הרלבנטיות שלו. "כשאומרים 'שייקספיר עכשווי' ואני באה ורואה שחקנים בג'ינס עושים קוק, זה לא מחדש לי כלום. אני רוצה שבדיחה על הבמה תצחיק עכשיו, לא להשתמש בבדיחה משומשת מלפני עשר שנים. אני מקשיבה לטקסט וחושבת איך הוא פוגש אותי היום".
ההפקה החדשה תעלה ב־21 במרץ בכיכובן של נעמי הררי, נעמה אמית, ליא קניג, ליליאן ברטו, אורלי זילברשץ, כרמל נצר, נילי רוגל ועוד. את המוזיקה כתב עיליי אשדות, וזו הפעם הראשונה שהוא כותב לתיאטרון. "רציתי מוזיקה שקשורה לאהבת נעורים ותום, ועיליי הוא אמן צעיר שמייצג נעורים בדור אחר מהדור שלי. החיבור הזה בינינו עניין אותי מאוד", היא מסבירה.
ואשדות מוסיף: "רוני מאמינה שחוויית הנעורים שלה לא שונה מחוויית הנעורים של נער במאה ה־17 או בימינו. אנחנו נמצאים בצומת מעניינת בתחום התיאטרון ומנסים להביא אותו למקומות חדשים, ובעבודה שלנו יש מחשבה על העל־זמניות באהבה. אז המוזיקה היא צומת בין רגעים שונים בהיסטוריה, מהמאה ה־17 ועד ההיפר־פופ של המאה ה־21: איך זה מרגיש להיות נער מאוהב".
