"חשבנו שכשעדן תחזור יהיה איחוד מדהים"
במשך שנתיים ו־500 שעות צילום ליוו הבמאית יולה גדרון והמפיקים הילה מדליה וג'ף הופמן את משפחתה של עדן ירושלמי, שנרצחה בשבי חמאס, עד שהפכו לבני בית. התוצאה היא "תמצאו אותי, טוב?", דוקו רגיש ומכמיר לב שישודר הערב ברשת 13 / רותה קופפר
שם הסרט "תמצאו אותי, טוב?", זוכה פרס סרט הביכורים הישראלי בפסטיבל קולנוע ירושלים 2026, לקוח ממשפט שאמרה עדן ירושלמי ז"ל ב־7 באוקטובר, כשהסתתרה בין השיחים אחרי שנמלטה ממסיבת הנובה, ושם, בסופו של דבר, נחטפה. זה אחד המשפטים שנחקקו בזיכרון מאותו יום ומהחודשים שאחריו, כמו "אתם של ישראל?", שאלה שהפנתה רומי סויסה בת ה־6 לכוחות הביטחון שחילצו אותה ואת אחותה הקטנה מהרכב שבו נרצחה אמן בשדרות, או דבריו של החטוף הירש גולדברג־פולין לחבריו בשבי: "מי שיש לו את הלמה ימצא את האיך".
גם דברים נוספים שאמרה עדן באותה הקלטה – "הם יורים בי. הם הורגים אותי. זהו, אני מתה" – מעבירים בגוף צמרמורת, וכך גם הקלטת דבריה של אמה, שירית ירושלמי, למוקד המשטרה, בתחינה שיצילו את בתה: "בבקשה תצילו אותם, יש שם מלא ילדים!". הסרט שישודר הערב ברשת 13, בבימויה של יולה גדרון ובהפקת הילה מדליה וג'ף הופמן, עוקב במשך שנתיים אחר שתי אחיותיה של עדן, שני ומאי, וכן אחר אמן, שירית, אחר הקצינה המלווה שיר קויתי ואחר ארבל אשכנזי, חברתה הטובה של עדן שהייתה איתה במסיבה. המצלמה מתחילה ללוות אותן ימים ספורים לאחר שנודע להן שעדן נחטפה, והמשיכה כשנה אחרי שנודע כי עדן נרצחה יחד עם חמשת החטופים הנוספים שהיו איתה במנהרה – כרמל גת, אורי דנינו, אלכס לובנוב, אלמוג סרוסי והירש גולדברג־פולין.
"נקודת מבט נשית"
עדן הגיעה לנובה כברמנית, אבל המשמרת שלה הייתה אמורה להתחיל רק בבוקר. בסרט משולבים צילומים שלה מהמסיבה ומהבריחה. את השוטים שבהם היא רוקדת ברחבה איתרה המפיקה מריה יונובה, אחרי שעברה על כל הצילומים ממצלמות האבטחה במסיבה. התיעוד מהבריחה נמצא בטלפון של עדן. הטלפון נשאר ברכב שבו נמלטה בתחילה ושבו נרצחו שתי חברותיה, ובהן דורין אטיאס. כשהסוללה שלה נגמרה, עדן לקחה את הטלפון של דורין ודרכו דיברה עם אחיותיה.
"תמצאו אותי, טוב?" הוא סרט צובט לב, רגיש וחכם, של נשים ועל נשים. "ניסינו להתחבר לנקודת המבט שלהן. להיות איתן בעדינות. כי הן עדינות", אומרת גדרון, שזהו סרטה הראשון. "היה משהו מהפנט בזה שהן רק נשים. כל הסרט נעשה מנקודת מבט נשית".
1 צפייה בגלריה
מימין: הילה מדליה, יולה גדרון וג'ף הופמן. רוצים שצעירים בעולם יראו את הסרט
(צילום: אוראל כהן)
"פגשנו את משפחת ירושלמי בכיכר החטופים", מספר הופמן, "הגענו יחד עם יולה לבית שלהם בכפר שלם בתל אביב וערכנו ריאיון עם שתי האחיות במשך שעות. משם הלכנו לארבל, שגרה כמה בתים מביתן. היא סיפרה סיפור כל כך מפורט ודרמטי. בסופו של אותו יום הבנו שזה הסיפור שלנו. כמובן שחשבנו שכעדן תחזור יהיה איחוד מדהים, במיוחד אחרי שהבנו עד כמה היא הייתה בן אדם מיוחד במינו. חשבנו שאפילו החוטפים שלה יתאהבו בה".
גדרון, שעבדה עד אז עם מדליה כעורכת, הייתה שם באותו יום, ומדליה הציעה לה לביים. "זה היה בתחילת נובמבר 2023. עד אז נמנעתי מלהסתכל על חומרים מאותו היום. אמרתי לה ולג'ף שזה לא בשבילי, שאני רגישה מדי. הם אמרו שדווקא בגלל זה הם רוצים שאעשה את זה".
"יש לנו בקלות 500 שעות צילומים", אומר הופמן. "הצלם הראשי, עמר מנור, גר קרוב אליהן, אז הוא היה מגיע לכמה שעות לצלם, גם אם לא קרה כלום. הן כל כך התרגלו לזה שהיינו שם".
"הוא צילם אותן עושות כביסה, עובדות בגינה", אומרת גדרון, ומדליה מוסיפה: "ג'ף היה מגיע אליהן כל יום שישי עם עוגה. עד היום".
גדרון (45) היא עורכת, עשתה סרטים קצרים וסדרת רשת, "בקרוב אצלך", וערכה פרקים בעונה הראשונה של הקומדיה "מי זאת?". הילה מדליה (49) היא במאית ומפיקה, זוכת פרס פיבודי, ארבע פעמים מועמדת לאמי, ומועמדת לאוסקר על הסרט התיעודי הקצר "היו ואינם" על אקטיביסטיות שמוחות בדממה על הרג ילדים בעזה. סרטיה הוצגו בבתי קולנוע ובפסטיבלים בעולם, וגם בערוצי טלוויזיה כמו ארטה, BBC ו־HBO. בעבר כיהנה בהנהלת האקדמיה הישראלית לקולנוע, והיא חברה באקדמיה האמריקאית לקולנוע. הופמן (70) עובד עם מדליה על הפקות, בהן "מבוקש: רוני קלדרון", ועל סדרה עלילתית שבפיתוח על מייסד "טלגראס".
היו רגעים של מתחים גם בחדרי ההפקה של הסרט. "כשהתחילו השמועות שחטופים נרצחו על ידי השובים שלהם, אמרתי ליולה ולג'ף שילכו אליהן מהר", אומרת מדליה. "'תהיו איתן, תתמכו בהן, גם אם אתם לא מצלמים', אמרתי. הם כבר היו חלק מהמשפחה. אבל ג'ף ויולה התנגדו. הם רצו לתת להן מרחב, ובסוף דעתם הכריעה. זה ה־Privileged Moment ('רגע מיוחס', רגע לא מתוכנן שהמצלמה לוכדת — ר"ק), ואני תמיד רוצה להיות שם, בלי לכפות ובהרבה רגישות".
"הנובה אוניברסלי"
"מה שעבר על המשפחה משקף את התהליך שלנו כחברה", אומרת מדליה. "ההתמודדות עם הטראומה, ההלם, ההירתמות לשחרור, השבר הנוסף, ומפה – לאן פנינו? אני מאמינה שכדי להבין את החברה הישראלית צריך לראות את כל גווניה. גם את מי שמופיעות ב'היו ואינם', וגם את הפעילים שעושים נוכחות מגינה בשטחים, בסרט שאנחנו מסיימים עכשיו. זה חלק מהפסיפס שלנו".
נדמה שבנות המשפחה לא אוהבות לשמש מיקרוקוסמוס של המדינה. הן מרגישות שזה סיפור פרטי. בסרט רואים שכשמדביקים על תמונה של עדן את המדבקה נגד בנימין נתניהו, זה מעצבן אותן. הן מרגישות שעושים פוליטיקה על גבה. האם אחרי הרצח שלה הן שינו את עמדתן?
מדליה: "לדעתי כל אמנות היא פוליטית, אבל אני מבינה שהן לא רצו לקחת את המקרה הפרטי של עדן ולהשתמש בו בשביל מסר פוליטי. כמשפחה הן החליטו שהן לא רוצות לתת לזה יד, לא ימין ולא שמאל".
בריאיון קודם אמרה לי מדליה שהיא עושה את הסרטים שלה מכאן החוצה. האם גם הסרט על עדן יוקרן בחו"ל?
"קודם כל אני לא שרת ההסברה של ישראל", היא אומרת עכשיו. "חוץ מזה, אנחנו מאוד מתקשים בגיוס כסף ובמכירות מאז 7 באוקטובר". "בינתיים הכרטיסים להקרנות במרכזים הקהילתיים היהודיים בארה"ב (JCC) אזלו", אומר הופמן. "אבל אני רוצה להגיע גם לקהל רחב ככל האפשר. גם היום אני נדהם מכמה מעט יודעים בעולם על מה שקרה שם. הנובה הוא כל כך אוניברסלי: פסטיבל מוזיקה, אהבה ושלום. אני מאוד רוצה שצעירים יראו את הסרט".
אולי יש ביקוש בעולם כיום רק לסרט כמו “נז”א”?
“תראי לי את הסטרימר שיקנה את הסרט הזה”, אומרת מדליה בספקנות. “כחברת האקדמיה האמריקאית, אני יכולה להגיד שאת הקמפיין הכי גדול לסרט עשתה ממשלת ישראל, עם האיום בשלילת האזרחות ועם הקריאות להרוג את היוצרים”.
“אם יש בסרט שקרים, שיוכיחו ויתבעו על דיבה. אבל בתור מי שעבדה עם ‘הניו יורק טיימס’, ‘הגרדיאן’ ו’סקיי’, אני בספק שזה יקרה. הגופים האלו מאוד מחמירים. אם המידע ב’נז”א’ אמין, אנחנו בבעיה הרבה יותר קשה. ולגבי הטענה שמכבסים את הכביסה המלוכלכת בחוץ – אני מאמינה שאור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר”.
הילה מדליה: לדעתי כל אמנות היא פוליטית, אבל אני מבינה שהמשפחה לא רצתה לקחת את המקרה הפרטי של עדן ולהשתמש בו בשביל מסר פוליטי"
