המידע הוזן למחשב המשטרה. האם מישהו בדק אותו?
לפי תחקיר "עובדה" ששודר ביום ראשון, המבצע שבו נעצרו שלושה פעילי רע״ם בבוקר יום הבחירות נשען בין היתר על מידע שמסר עובד לשעבר במשרד ראש הממשלה. המידע הגיע לרכז מודיעין במשטרה ערב קודם, אחרי פנייה מלשכת ראש הממשלה ללשכת המפכ״ל, ובאותו ערב הוזן למערכות המודיעין המשטרתי. לפי התחקיר, השוטרים הגיעו לבתים בלי צו חיפוש ובלי צו מעצר. בלשכת היועצת המשפטית לממשלה ובאגף החקירות בודקים אם המידע הושתל, ולשכת ראש הממשלה מכחישה כל מעורבות מעבר להפניית אדם למשטרה. המשטרה מסרה שהמודיעין צוין "בדוח סודי אשר הוצג לבית המשפט".
אני לא יודע אם המידע הושתל, וזו גם לא השאלה שמעניינת אותי כאן. השאלה היא מה קרה למידע בדרך. בערב הוא היה דברים שאמר אדם אחד לשוטר אחד. בבוקר הוא כבר היה מידע מודיעיני ברשומה ממוחשבת. עצם ההזנה למערכת אינה מאמתת את המידע. השאלה היא איזו בדיקה נעשתה לפני שהסתמכו עליו, ומה היה ידוע על מקורו ועל נסיבות מסירתו.
מידע מודיעיני אינו צריך להיות ראיה קבילה כדי לשמש בסיס להפעלת סמכות. סעיף 15(ו) לחוק המעצרים אף מאפשר לשופט להיזקק לראיות שאינן קבילות במשפט. פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) מתירה לשוטר לחפש בלי צו אם יש לו יסוד להניח שמבצעים במקום פשע, או שפשע בוצע בו זה מקרוב. היעדר צו אינו פוסל אפוא את החיפוש כשלעצמו. אבל על מה נשען היסוד להניח?
מן הפרסום אין לדעת כיצד תועדה ההפניה, אילו בדיקות נעשו ומה נמסר לשופט. הבירור צריך לכלול את השאלות האלה. בפרט, יש לבדוק אם התלונה והידיעה המודיעינית נשענו על מידע עצמאי, או שהיו ביניהן זיקות המצמצמות את ערכן כחיזוק זו לזו.
כאן נכנס בית המשפט. חוק המעצרים מאפשר להציג חומר חסוי לעיון השופט בלבד, והחשוד ועורך דינו אינם רואים אותו. השופט אינו מוגבל לקריאת הדוח, וסעיף 15(ד) מאפשר לו לחקור את השוטר. אבל בדיון שאין בו צד שכנגד, מה שיתברר תלוי במידה רבה בשאלות שהשופט יחשוב לשאול. הצגה יזומה וסדורה של מה שידוע על המקור ועל הבדיקה שנעשתה תצמצם את התלות הזאת.
המחיר האפשרי אינו רק הפגיעה באנשים שנעצרו ובבתיהם. חיפוש ומעצר שנשענו על מידע שלא נבדק די הצורך עלולים לחשוף את המדינה לתביעות, לבזבז ימי חקירה ולפגוע באמון ברשומות אחרות במאגר. וככל שמסתמכים על הצלבה ממוחשבת של מאגרים, רשומה כזאת עלולה להפוך לחלק מהתמונה שממנה נגזרים הצעדים הבאים.
לכן ההצעה אינה עוד שדות למילוי, אלא בדיקה של עצמאות המידע. כל רשומה מודיעינית שמשמשת בסיס לחיפוש, למעצר או לבקשה לצו צריכה לתעד, לצד מועד הקבלה, ההפניה והאינטרסים הידועים, גם את אלה: האם המקור מוסר מידע מידיעתו או חוזר על דברי אחרים, האם החיזוק הנוסף עצמאי ממנו, מה נבדק ומה עדיין אינו ידוע, ומי החליט להסתמך על המידע ועל איזה נוסח שלו. יש לשמר גם תיעוד של השינויים ברשומה, כי האחריות אינה מסתיימת אצל מי שהקליד. הנתונים האלה יוצגו לשופט כחלק מהחומר החסוי. אין בזה ערובה שהמידע נכון. יש בזה אפשרות לבדוק אותו.
לדעתי, הסתמכות על מידע לצורך חיפוש צריכה להיות מלווה בתיעוד שיאפשר לבדוק בדיעבד את הבסיס להפעלת הסמכות ואת המידע שהיה בידי המחליט באותו מועד. כדי לבדוק את עוצמת החשד, צריך לדעת גם אם מקורות המידע עצמאיים זה מזה. שתי רשומות אינן בהכרח שני חיזוקים.
עו״ד ד״ר לירן אוחיון, משרד עו״ד ונוטריון בחיפה, Ph.D במשפטים מאוניברסיטת חיפה, מתמחה בדיני ראיות ובראיות דיגיטליות




























