נס שבדי, פוטוגניות צרפתית וגל גדות: מה צפוי בפסטיבל הקולנוע ירושלים
המלחמה הלא נגמרת והחרם על ישראל בעולם נותנים אותותיהם: פסטיבל הסרטים בירושלים יפתח השבוע עם מגוון מצומצם של סרטים ומיעוט אורחים. מה כדאי בכל זאת לראות - מסרטו המדובר של נדב לפיד ועד לסרט הפתיחה שזכה בקאן
הטילים ששוגרו מאיראן הצליחו ליירט למרבה הצער את פסטיבל סרטי הסטודנטים (שנדחה לאוגוסט) ואת פסטיבל קולנוע דרום (שנדחה לנובמבר), אבל הם פספסו עם פסטיבל הקולנוע הבינלאומי בירושלים, שייפתח כמתוכנן ביום חמישי הקרוב.
גם בלי טילים בליסטיים מאיראן זו תקופה מאתגרת להפיק פסטיבל בינלאומי, כשמפיצים ויוצרים פשוט לא מוכנים להיות בשום תקשורת עם ישראל. בשנים קודמות, כשמהפסטיבל נעדרו שמות סרטים שקיוויתי למצוא, הנחתי שפסטיבל חיפה המתחרה הזדרז לשריין אותם אליו. כיום, אני חושש לשאול בכלל. מי רוצה לגלות שהיוצרים של הסרטים הכי מדוברים של השנה מחרימים את ישראל. אז נקווה שמי שלא נמצא בתוכנייה – שחפה כמעט לחלוטין מסרטים אמריקאיים – נעדר מסיבות טכניות או כלכליות ולא בגלל אידיאולוגיה.
במרכז הפסטיבל ניצבת התחרות הישראלית שמציגה שמונה סרטים בהקרנות בכורה מקומיות. שישה מהם סרטי ביכורים, מהם חמישה של במאיות, שלושה מהם מגיעים לפסטיבל אחרי בכורות בפסטיבלים אחרים: ״בתים״ של ורוניקה ניקול טטלבאום הוקרן בברלין, ״מאמא״ של אור סיני הוקרן בקאן ו״שפה זרה״ של מיכל ברזיס ועודד בן־נון הוקרן בטרייבקה. בפסטיבל יוקרן בבכורה ישראלית מחוץ לתחרות גם ״כן״ של נדב לפיד, אחד הסרטים הכי מדוברים כעת בעולם (כן, כן). חוץ מ״מאמא״, כל שאר הסרטים העלילתיים גם יתחרו בהמשך על פרס אופיר ויש לנו תחושת בטן שאחד מאלה שיוקרנו בירושלים גם יזכה.
סרט הפתיחה הוא ״ערך סנטימנטלי״ מתוצרת נורבגיה, שזכה בפרס השני בפסטיבל קאן. סרטו הקודם של הבמאי, יואכים טרייר, ״האדם הגרוע בעולם״, זכה להצלחה בינלאומית גדולה, ולסרט החדש שלו יש כבר באזז אוסקרים מרשים. זה הרגע לשים לב שמשהו מעניין קורה בנורבגיה. עד עכשיו הסרטים שהכרנו משם היו סרטי אסונות וסרטים על טרולים, ואילו השנה הם מככבים בפסטיבלים. מלבד "ערך סנטימנטלי" גם "חלומות" הנורבגי, של דאג יוהאן האוגרוד, זכה בפרס הראשון בברלין. לכן, גם בתוכנייה חפשו את הנורבגים.
הנה כמה פרטים מעניינים: יש בפסטיבל שני סרטים של הבמאי הקוריאני הונג סאנג־סו. האחים ז'אן־פייר ולוק דארדן מביאים לפסטיבל את סרטם החדש ״אימהות צעירות״, והם גם חתומים על הפקת הסרט הישראלי ״בלה״. שי גולדמן צילם שלושה סרטים בפסטיבל (״הים״, ״נאנדאורי״ ו״כן״). לוקה גואדנינו הפיק שני סרטים: ״תשע עשרה״ ו״אפריל״. את יבגניה דודינה תראו גם ב״בתים״ וגם ב״מאמא״. שי כרמלי־פולק, שביים את הסרט העלילתי הארוך ״הים״, ערך גם את הסרט התיעודי ״רחוב אחד בסילוואן״.
דרך טובה לעשות סדר בשלל הסרטים שיוקרנו בירושלים היא להיכנס לאתר המאוד שימושי של הפסטיבל ולסנן מתוכו את 22 הסרטים שיוקרנו בו והוצגו לפני כן בקאן, בכיר הפסטיבלים בעולם. אלה לאו דווקא יהיו הסרטים הטובים בפסטיבל, אבל בהחלט המדוברים שבהם. אפשר לעשות את אותו פילוח גם עם ברלין (12 סרטים) וכך לעשות לעצמכם מיני־פסטיבל בתוך הפסטיבל.
בערב הפתיחה יוענקו פרסי הוקרה לשני האורחים שהסכימו להגיע – או שיכלו להגיע לאור ביטולי הטיסות של חברות התעופה הזרות – גל גדות ולורנס בנדר (שהפיק את סרטיו הראשונים של קוונטין טרנטינו, וכעת מפיק סדרה ישראלית על אירועי 7 באוקטובר). מה עוד לראות? הנה כמה סרטים שכבר ראינו ואהבנו:
״איים״. משהו מעניין ומשונה קורה בקולנוע הגרמני. מבין ששת הסרטים שהתחרו השנה על פרס האקדמיה הגרמנית לקולנוע, ארבעה בכלל לא היו בגרמנית (שניים מהם יוקרנו בפסטיבל, אחרי בכורה בפסטיבל ברלין: ״איים״ ו״קלן 75״). הקולנוע הגרמני האיכותי מחפש את הבינלאומי. ״איים״ הוא דוגמה מעניינת לתופעה הזאת: במאי גרמני, הפקה גרמנית, אבל הסרט מצולם על אי ספרדי, עם שחקנים בריטים והוא דובר אנגלית.
סם ריילי (״קונטרול״) מגלם מאמן טניס בבית מלון על אי ספרדי שבכל בוקר מתעורר שיכור במקום אחר. כשלמלון מגיעה אשה (סטייסי מרטין, שאותה ראינו באחרונה ב״הברוטליסט״), היא מבקשת שייתן שיעורי טניס לבן שלה. כשבעלה של האשה נעדר, אחרי בילוי במועדון לילה עם המאמן, האשה נחשדת שאולי היא קשורה להיעלמותו, ובמקביל נשאלת השאלה האם היא והמאמן כבר הכירו בעבר. זה סרט שלוקח את ז׳אנר הפילם נואר ומוציא ממנו את החושך, הכל תחת שמש קופחת, והוא נותר מסתורי גם אחרי סופו. יש בו משהו מסקרן ומרתק והוא עשוי היטב.
״ילדות גרמנית״ ו״תקופה של נס״. ״ילדות גרמנית״ הוא סרט גרמני נוסף בפסטיבל, גם הוא מגיע מהתחרות הרשמית של קאן. ״תקופה של נס״ הוא סרט שבדי. שניהם סרטים תקופתיים שמתמקדים בקהילות נידחות בתוך המדינות שלהן, עם מנהגי חיים עתיקים ודיאלקט ייחודי.
״ילדות גרמנית״ הוא סרטו החדש של פאטי אקין, אחד הבמאים המרתקים של 20 השנים האחרונות, וזה סרט יוצא דופן עבורו. אקין התמקד עד עכשיו בחייהם של בני המהגרים מטורקיה, וסרטו החדש מתרחש בימים האחרונים של מלחמת העולם השנייה, על אי קטן שבו עוברת לגור משפחתו של קצין נאצי בכיר. הילד, שמנסה להשתלב עם ילדי האי, מגלה בהדרגה מה פירוש הדבר להיות נאצי, מה עושה אבא שלו ולמה כולם באי שונאים ומפחדים מהמשפחה שלו.
״חיים שניים״. בפסטיבל יוצגו שני סרטים צרפתיים עלילתיים שצולמו תוך כדי האולימפיאדה בפריז בשנה שעברה, כנראה כדי להעניק לסרטים נופך תיעודי. הסרט השני הוא ״הקיץ ההוא בפריז״ שאותו לא ראינו, אבל תנו הזדמנות ל״חיים שניים״, שביים וצילם לוראן סלאמה ושהוקרן בטרייבקה.
אגת רוסל, שהתגלתה ב״טיטאן״, מגלמת אשה צעירה עם מכשיר שמיעה באוזנה שמנסה להתפרנס מעבודתה כקונסיירז׳ית בחברת השכרת דירות נופש בפריז. ימי האולימפיאדה היסטריים במיוחד והלקוחות מנדנדים. היא צריכה להתרוצץ מדירה לדירה לקבל את פני האורחים ולדאוג לקבל מהם ציון גבוה באפליקציה, ואין לה כוח לכל השטויות האלה, היא בדיכאון ומעדיפה למות. עד שמגיע תייר אמריקאי שהוא ההפך הגמור: כולו עליצות ושמחת חיים. סרט חביב ופוטוגני מאוד.
״לוסיה״. בכל שפה קוראים לסרט הזה אחרת. השם האנגלי הוא ״ילדות בצרות״, על שם שיר של סוניק יות' שמתנגן בסופו. השם המקורי הוא ״מה את רוצה, ילדה״, על שם שיר עם שמושר בסרט. ובעברית קוראים לו ״לוסיה״, כשמה של הגיבורה בסרט הסלובני, נערה בת 16 שמצטרפת למקהלת בנות קתולית. כשהן יוצאות להופיע במנזר מרוחק, לוסיה לראשונה רואה גבר עירום ומתמודדת עם חיזוריה של אחת מחברותיה. זה סרט צפוי בדרכו על גילויים ראשונים של מיניות והתלבטות של נערה שמגלה את העולם, אבל יש בו משהו עדין ויפה ותמים למדי. ויש את סוניק יות' בפסקול.
״התה של דליה מטיל צל על הר פוג׳י״. אני נמנע בשלב הזה מלהתייחס באופן נקודתי לסרטים הישראליים בפסטיבל מבין אלה שראיתי, כדי לא לתת להם עדיפות על פני אלה שעוד לא ראיתי. אבל אני לא יכול להתאפק במקרה הזה: ״התה של דליה מטיל צל על הר פוג׳י״, סרט קצר שביים אורן גרנר (״אפריקה״), הוא אחד היפים, הפיוטיים והמקוריים שראיתי כבר הרבה זמן. אם אתם מגיעים לפסטיבל, חפשו אותו במקבצי הסרטים הישראליים הקצרים.
